בקשת רשות ערעור על הסכם "בן ממשיך" במשק חקלאי

בבית המשפט העליון בע"מ 378/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) מיום 15.12.15 ברמ"ש 25422-05-15 בשם המבקשת: עו"ד יורם ביתן בשם המשיבים: עו"ד **** מזרחי פסק-דין

כפי שיפורט להלן, עניינם של ההליכים הקודמים עסק בזכויות "בן ממשיך" במשק החקלאי של הורי הצדדים, במושב בית עזרא, ועניינם של אלה הנוכחיים הוא תביעה כספית אותה הגישה המבקשת בגין שנים של טפול בהורים.

ביום 23.6.14 ונוכח תוצאת ההליכים הקודמים, הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה, היא נשוא הליך זה. לטענתה, הצהרת ההורים כי המשיבים יזכו בזכויות 'הבן הממשיך' במשק ניתנה בכפוף להסכם מכללא לפיו מימון צרכי ההורים יוטל על המשיבים.

...

הוא הגיע למסקנה בדבר התיישנות מקצת מטענות המבקשת, לאחר בחינה קפדנית של טענות הצדדים, כמו גם לאחר ניתוחן של עילות התביעה הנטענות.

סבורני, כי החלטה זו, אינה החלטה בלתי סבירה שהצדיקה בנסיבות המיוחדות התערבות של ערכאת ערעור.

כאמור, מצאתי להיעתר לערעור ולהשיב על כנה את הכרעת של בית המשפט לענייני משפחה.

בבית המשפט העליון בע"מ 6310/18 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.6.2018 בעמ"ש 31054-11-17, ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד עומר בכמן החלטה

המשיבה 1 ובעלה המנוח (להלן: המנוח) – הוריהם של המבקש ושל המשיב 2 - היו רשומים במירשם המקרקעין בחלקים שוים ביניהם כחוכרים לדורות של משק חקלאי במושב תל עדשים (להלן: המשק), בין היתר מכוח חוזה משבצת שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל לבין מושב תל עדשים (להלן: חוזה המשבצת).

על כן, חרף אי רישום הערה מתאימה בפנקסי הסוכנות או במנהל מקרקעי ישראל בדבר מינוי המבקש כבן ממשיך, נקבע כי ניתן להחיל עליו את הוראות סעיף 19(ג)(7) לחוזה המשבצת, הקובע בין היתר כי מקום בו ניתנו התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר האגודה, עד למועד חתימת ההסכם הדו צדדי בדבר מסירת זכויות שימוש שלו במשק לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו.

...

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

פסק דינו של בית משפט המחוזי מפורט, מנומק ומבסס היטב את המסקנה כי יש לבטל את קביעתו של בית משפט השלום בדבר היות המבקש בן ממשיך.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.

השופט מ' מזוז: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ש' דברת, א' ואגו ו- י' פרסקי) אשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בקרית גת (הנשיאה א' אשקלוני) בו נקבע כי המשיבה 1 (להלן: המשיבה) היא "הבת הממשיכה" במשק המערערים, וזאת מכוח היות בעלה המנוח "בן ממשיך" במשק.

בהתאם למדיניות רמ"י ולהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, על מנת להבטיח את המשך תיפקוד המשק כיחידה חקלאית אחת ולמנוע את פיצולה נקבעה בחוזה המשולש מיגבלה על עבירוּת זכויות השמוש בנחלה ונוצר מוסד "הבן הממשיך", לפיו לאחר מות שני בני הזוג שהם בני הרשות במשק, הזכויות עוברות ל"בן ממשיך" אחד שנקבע מבעוד מועד על ידי ההורים, באישור המשיבים, ונרשם ככזה אצל המשיבים.

...

אנו סבורים כי מסקנתם של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בדין יסודה ואין עילה להתערב בה לגופה.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא.

לא מצאנו כל צורך וצידוק להיענות לבקשת המבקשים להצטרף להליך.

בבית המשפט העליון בע"מ 3606/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני 6. פלונית 7. פלונית 8. פלונית 9. מושב עובדים להתיישבות שיתופית 10. מינהל מקרקעי ישראל 11. הסוכנות היהודית לארץ ישראל בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.3.2017 בעמ"ש 5389-09-15

בשלהי שנת 1984 נערך הסכם, בו הצהירו בני הזוג כי המבקש ורעייתו (המבקשת 2) ימונו כבנים ממשיכים במשק לאחר פטירתם.

המבקשים עצמם הכירו בכך, ומיקדו את טעונם בסוגיה אחת, שלדידם מעוררת שאלה עקרונית: מעמדו המשפטי של אישור מינהל מקרקעי ישראל לקביעתו של 'בן ממשיך', ומהותה של זכות זו. לדעת המבקשים.קביעותיהן של הערכאות הקודמות בעיניין זה סותרות פסיקה אחרת בעיניין, ולמעשה אין אחידות ולא בהירות בסוגיה, שמן הדין ליתן בעיניינה רשות ערעור ולהכריע בה. הדיון להלן יתמקד איפוא בהיבט זה של פסקי הדין.

המבקשים טוענים, כי הדרישה לאישור מינהל מקרקעי ישראל למינוי הבן הממשיך כתנאי לשכלול המינוי, מקורה בהוראת מינהל אגף חקלאי מס' 55 במינהל מקרקעי ישראל, שנכתבה בשנת 1997 (להלן: הוראה 55).

לפיכך, השאלה בדבר הפרוצידורה המדויקת הנדרשת לקביעתו של 'בן ממשיך' אינה שאלה כללית ועקרונית, אלא שאלה נקודתית התלויה בנסיבות העובדתיות של המקרה הנידון – וככזו, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב'גילגול שלישי' (בשולי הדברים יש לציין, כי הובעה דיעה לפיה דרישת אישור המינהל אינה תלויה בהסכם זה או אחר, אלא נובעת ממעמדו של מינהל מקרקעי ישראל כמנהל את המקרקעין של המדינה; ראו פסקה 45 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי; עניין איזמן, פסקה כה. אין צורך לידון בגישה זו במסגרת שלפנינו).

...

השאלה אם במסגרת הסכמה זו מעוגנת דרישה לאישור המינהל – המנהל את המקרקעין – להעברת הזכויות בה, היא בסופו של דבר שאלה עובדתית, התלויה בפרשנות מערך ההסכמים בין הצדדים.

אכן, פעמים רבות הסיק בית המשפט קיומה של חובה זו, ולעתים התייחס אליה בבחינת 'מילתא דפשיטא', אולם בסופו של דבר קיומה או העדרה של דרישה זו נלמדת מהסכם הרישיון הקונקרטי: "אף שביסודה זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו" (ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477, 481 (1991); לדוגמאות ראו ע"א 2836/90 בצר‎ ‎נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184, 191 (1992); בע"מ 9295/05 פלוני נ' פלוני (21.12.2005); בע"מ 445/05 איזמן נ' מחלב, פסקה יז (2.8.2006); בע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני, פסקאות 9-8 (23.11.2006)).

לאור האמור, הבקשה נדחית.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה א' ש' שילה וכב' השופטות מ' נד"ב ומ' ברנט) בעמ"ש 1907-04-11, שדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בכפר סבא (כב' השופט צ' ויצמן) בתמ"ש 14900/07 ותמ"ש 14901/07, אשר קיבל את תביעתה של משיבה 1 למתן פסק דין הצהרתי הקובע שכל התחייבות שלה להעברת זכויותיה במשק 10 במושב עזריאל (להלן: המשק) למבקשים הנה בטלה, ודחה את תביעת המבקשים להכריז על זכויותיהם במשק.

הסוכנות הבהירה לאם שהטיפול ברשום בעלי הזכויות במשקים חקלאיים עבר לידי המינהל, ושאין היא יכולה לטפל בבקשתה.

לדבריהם, החוזה הרלוואנטי להקף זכויותיו החוזיות של בר רשות הוא החוזה המשולש שבתוקף במועד בקשת הבן הממשיך להרשם כבעל זכויות במשק.

...

משיבה 1, האם, סבורה שאין מקום להענקת רשות ערעור בגלגול שלישי, לאחר ששתי ערכאות הגיעו למסקנה אחת בפסקי דין מנומקים היטב.

בית המשפט לענייני משפחה השתכנע מהחומר המונח לפניו שהתנאי המפסיק "התקיים" במקרה זה, ובמסקנה זו לא נפל כל פגם הנראה לעין, ובוודאי שאין בה בכדי להצדיק דיון בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית אפוא, בכפוף לאמור לעיל, ללא צו להוצאות.