בקשת רשות ערעור על החלת דין זר בתובענות ייצוגיות נגד גוגל

עוד טוענת התובעת, כי האיזון בין חופש הביטוי והזכות לפרטיות המוגנות על ידי האנונימיות ברשת לבין זכותו של גוף או אדם לשמירה על שמו הטוב נדון על ידי בית המשפט העליון בפרשת רמי מור – ברק אי.טי. סי (1995) החברה לשירותי בזק בנלאומיים (בר"ע 1632/07 (2010)) (להלן – "הילכת רמי מור") אשר קבע, כי "בהיעדר הסדר חקיקתי המאפשר פגיעה בזכות זו (לחופש הביטוי ולפרטיות – י.ז.ג) הרי שאין אפשרות בשיטת המשפט בישראל לתת הוראה לצד שלישי לחשוף את זהותו של אדם אחר כדי שניתן היהי להגיש תביעה נגד זה האחרון בגין עוולה שביצע לכאורה" (ר' סעיף 23 לבקשה).

לפיכך, טוענת גוגל, ומתוך שיש לכבד שיטות משפט זרות על ערכאותיהן, יש לסלק את הבקשה על הסף/לדחותה ביחס לגוגל העולמית עליה חל הדין האמריקאי ומשכך על התובעת היה לפנות לבית משפט אמריקאי בבקשה מעין זו (ר' סעיפים 55-54 לעמדת גוגל).

בפסק דינו של בית המשפט העליון (רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' אוהד בן חמו (2018)) במסגרת ערעור על החלטתה של כב' השופטת שטמר נקבע: "ככל שהדבר נוגע לפייסבוק אירלנד שביחסים בינה ובין המשיב חלים תנאי השמוש, אני סבורה כי יש לקבוע שתניית השיפוט הזר היא תניה מקפחת וכי בדין ביטל אותה בית המשפט קמא. לעומת זאת, לא הוכח כי תניית בררת הדין הקבועה באותם תנאים מקפחת. משכך, יש לברר בישראל את בקשת האישור ככל שהיא נוגעת לפייסבוק אירלנד, על פי הדין המהותי של מדינת קליפורניה. באשר לפייסבוק ארה"ב – משנקבע כי תנאי השמוש אינם חלים ביחסים בינה ובין המשיב, יש לברר את בקשת האישור לגביה בישראל ועל פי דיני ישראל". כלומר: ניתן התר לנהל את התביעה הייצוגית נגד פייסבוק בישראל: ככל שהדבר נוגע לפייסבוק אירלנד – על פי דיני מדינת קליפורניה ואילו ככל שהדבר נוגע לניהול התביעה כנגד פייסבוק ארצות הברית, נקבע כי זו תתברר על פי דיני מדינת ישראל.

לסיכום – על התובעת לפנות לפנות לרשות המוסמכת כהגדרתה בחוק ולהמציא החלטתי זו ל Google LLC.

...

בפסק דינו של בית המשפט העליון (רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' אוהד בן חמו (2018)) במסגרת ערעור על החלטתה של כב' השופטת שטמר נקבע: "ככל שהדבר נוגע לפייסבוק אירלנד שביחסים בינה ובין המשיב חלים תנאי השימוש, אני סבורה כי יש לקבוע שתניית השיפוט הזר היא תניה מקפחת וכי בדין ביטל אותה בית המשפט קמא. לעומת זאת, לא הוכח כי תניית ברירת הדין הקבועה באותם תנאים מקפחת. משכך, יש לברר בישראל את בקשת האישור ככל שהיא נוגעת לפייסבוק אירלנד, על פי הדין המהותי של מדינת קליפורניה. באשר לפייסבוק ארה"ב – משנקבע כי תנאי השימוש אינם חלים ביחסים בינה ובין המשיב, יש לברר את בקשת האישור לגביה בישראל ועל פי דיני ישראל". כלומר: ניתן התר לנהל את התביעה הייצוגית נגד פייסבוק בישראל: ככל שהדבר נוגע לפייסבוק אירלנד – על פי דיני מדינת קליפורניה ואילו ככל שהדבר נוגע לניהול התביעה כנגד פייסבוק ארצות הברית, נקבע כי זו תתברר על פי דיני מדינת ישראל.

שוכנעתי, כי לאור הסכמת הנתבעת כי ינתן צו לגוגל לחשיפת פרטי בעלי חשבון הדוא"ל ממנו נשלח המייל המשמיץ, מזה, והמסגרת המשפטית שעיצב החוק, המאפשרת זימונו של עד לשם גביית ראיות ו/או המצאת מסמכים המצויים בידי תאגיד או אדם במדינה זרה, מזה, ובכפוף לאיזון שלהלן בין זכותו/ת של האלמוני/ת בעל/ת חשבון הדוא"ל important.info.asap@gmail.com לפרטיות ואנונימיות לזכותה של התובעת לשם טוב, יש מקום ליתן צו ל- Google LLC המורה לה לגלות את כל כתובות ה IP מכל המכשירים שהתחברו איתם לחשבון הדוא"ל important.info.asap@gmail.com ואת כל המידע, הפומבי והאישי, המצוי בידי גוגל ביחס לבעליו של חשבון הדוא"ל הנזכר.

לסיכום – על התובעת לפנות לפנות לרשות המוסמכת כהגדרתה בחוק ולהמציא החלטתי זו ל Google LLC.

המשיבות סבורות, שיש לסלק את בקשת האישור על הסף מהטעמים הבאים: בקשת האישור כפופה לתניית שיפוט זר ייחודית ובררת דין זר, תקפה ואכיפה, המחייבת את בירורו של סיכסוך זה בקליפורניה ולפי דין קליפורניה; המבקשים כשלו מלטעון באופן ראוי כל טענה לפי דין קליפורניה, שכן ה"מומחה" מטעם המבקשים אינו מומחה לדין קליפורניה; למבקשים אין עילת תביעה אישית נגד Facebook, Inc.

בחינת השאלה, האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון בבקשת האישור ולא בבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור, אלא אם מדובר בבקשת סרק מופרכת על פניה (ת"צ 28098-05-11 הרפז נ' רשות שדות התעופה, מיום 5.12.2012, פסקה 4).

הקבוצה שבגינה הוגשה בקשת האישור הוגדרה על ידי ב"כ המבקשים, כדלהלן: "כל משתמשי פייסבוק (בין אם בתשלום, בין אם לאו) שחשבון הפייסבוק שלהם הושבת על ידי פייסבוק ללא התראה מוקדמת וללא שפייסבוק אפשרה להם לערער על ההחלטה להשבית את החשבון". בבקשת האישור נטענו הטענות הבאות נגד פייסבוק אינק: פייסבוק הפרה את תנאי השרות כאשר השביתה את חשבונות המבקשים ללא התראה מראש וללא אזהרה, פעלה בחוסר תום לב, בנגוד לסעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

ראו גם: ת"צ 56348-03-17 טדסה נ' Google LCC, מיום 9.7.2020; ת"צ 5940-11-16 אנסבכר נ'Facebook Irland Limited , מיום 20.7.20).

בכל המקרים האחרים, אתה מסכים שסמכות השיפוט הייחודית בטענה תהא נתונה לבית המשפט המחוזי של ארה"ב במחוז הצפוני של קליפורניה או בבית משפט של המדינה הנמצא במחוז סן מטיאו, שאתה מכיר בסמכות השיפוט האישית של כל אחד מבתי המשפט אלה למתרות היתדיינות לגבי טענה זו, ושחוקי מדינת קליפורניה יחולו על תנאים אלה ועל כל טענה, ללא קשר להוראות מתקל הדינים.

עוד נטען, שבעניין בן חמו בית המשפט העליון נימנע מלאכוף את תניית השיפוט הזר של פייסבוק אירלנד אך ורק בהקשר של תובענה ייצוגית צרכנית, שהוגשה על ידי משתמש שלא טען לשימוש עסקי או פירסומי בשירות פייסבוק.

...

סוף דבר המבקשים הם בגדר "צרכנים" של פייסבוק.

הבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף נוכח תניית השיפוט הזר וברירת הדין – נדחית.

המשיבות תשלמנה למבקשים, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 29,250 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.9.2020 (השופט ר' כהן) ב-ת"צ 27761-09-17, בגדרה נדחתה בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגד המבקשות, Facebook Ireland Limited וחברת האֵם שלה, Facebook Inc.

בהמשך לכך, מדגישות המבקשות שבמסמך התנאים המסחריים ישנו סעיף נוסף שנועד להסדיר "מחלוקות", הקובע כי המשתמש בשרותי פייסבוק לעסקים מסכים לתניית סמכות שיפוט זר בלעדית בקליפורניה, ולתניית בררת דין זר המחילה את הדין הקליפורני על המחלוקת.

בהנתן אמות מידה אלה, בקשת רשות ערעור על החלטה שדוחה בקשה לסילוק על הסף תבחן גם היא לפי קריטריונים מחמירים; ומכל מקום הלכה היא כי ערכאת העירעור נוטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לאופן ניהול ההליך בעת דיון בבקשות מסוג זה (רע"א 7179/21 Qualcomm Incorporated נ' אשל, פסקה 6 (21.11.2021), להלן: עניין אשל; רע"א 4243/19 Google LLC נ' ברם, פסקה 5 (16.7.2019)).

כזכור, חוות הדעת הוגשה בעקבות פסק הדין בעיניין בן חמו, והיא נועדה לבסס עילת תביעה נגד פייסבוק-אירלנד בהתאם לדין הקליפורני; ויצוין בנקודה זו כי הוכחת דין זר היא בגדר עניין עובדתי הטעון הוכחה (ע"א 7884/15 רייטמן נ' ‏Jiangsu Overseas Group Co Ltd, פסקה 31 (14.8.2017)).

...

המבקשות חולקות על קביעה זו והן סבורות שאופי הפעילות של המפרסמים, והעובדה שתחת קבוצה זו נכללים גם עסקים מהגדולים במשק הישראלי, שוללים את המסקנה שמדובר ב"צרכנים".

סוף דבר סופו של דבר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הסילוק.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8160/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: Google LLC. (לשעבר Google Inc.) נ ג ד המשיבים: 1. דורון אשל 2. שירן ברוך 3. רועי שגיא 4. איתי שוורץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.10.2020 (כבוד השופטת א' שטמר) ב-ת"צ 52768-07-15 ו-ת"צ 37839-04-18 בשם המבקשת: עו"ד רותה לובן; עו"ד שגיא שיף; עו"ד מעין מלכה-רובלין בשם המשיב 1: עו"ד עמית מנור; עו"ד לידיה מנדלבאום; עו"ד גרגורי פאוסט קורצ'מני בשם המשיבים 4-2: עו"ד ד"ר גיא שגיא; עו"ד עמית גולד; עו"ד אבישי כהן ][]החלטה

עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' שטמר) מיום 22.10.2020, שניתנה במסגרת שתי בקשות לאישור תובענות כייצוגית שהדיון בהן אוחד לצורך הכרעה בשאלת הדין החל עליהן – האם הדין הישראלי או הדין של מדינת קליפורניה; זאת בהנתן תניית בררת הדין שבהסכם תנאי השרות שבין המבקשת ובין משתמשיה (ת"צ 52768-07-15; ת"צ 37839-04-18, להלן: בקשת אשל ו-בקשת ברוך, בהתאמה; ויחדיו: בקשות האישור).

במהלך שנת 2015 הוגשה נגד גוגל בקשת אשל על ידי המשיב 1, מר דורון אשל (להלן: אשל).

בהחלטתו, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שהמשתמש הסביר שקורא את תניית בררת הדין מבין שעל מחלוקת אפשרית בינו ובין גוגל יחול הדין הישראלי; ובהתאם נקבע שהדין הישראלי הוא שיחול על בקשות האישור.

תחילה יש לחדד ולהבהיר שענייננו מיתמקד בפרשנות תניית בררת דין, הקובעת איזה דין יחול על מחלוקת בין הצדדים, ולא בתניית סמכות שיפוט המקנה בהנתן נסיבות מסוימות סמכות שיפוט ייחודית לבית משפט זר. שתי התניות עלולות להרתיע צד לחוזה מלנקוט בהליך משפטי, אולם תניית סמכות שיפוט זר טומנת בחובה פגיעה קשה יותר בזכות הגישה לערכאות של צד לחוזה (להרחבה ראו: איריס קנאור "משפט בין־לאומי פרטי בעולם גלובאלי – בררת הדין בחוזי צרכנות" מחקרי משפט לא 833, 846-845 (2018)).

...

קביעה זו מקובלת עליי, ואין מקום לשנות ממנה.

ואולם אפילו ניתן היה לקבל שלשון התניה סובלת פרשנות נוספת, כפי שיבואר מיד יישומם של כללי הפרשנות החוזיים מוביל אף הוא למסקנה שהדין הישראלי הוא הדין החל על בקשות האישור.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית, כך שהדין שחל על בקשות האישור הוא הדין הישראלי כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

][ ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"צ 45354-02-18, השופטת א' רבינוביץ ברון) מיום 24.3.2022, שניתנה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, ועניינה בשאלת הדין החל עליה (להלן: ההחלטה ו-בקשת האישור, בהתאמה); כך בהנתן תניית בררת הדין שקבועה במסמך התנאים הכלליים של המבקשת, Traveljigsaw Limited, שלפיה "תנאי שירות אלה תקפים תחת החוקים השולטים באנגליה" (להלן: הסכם תנאי השמוש או ההסכם ו-תניית בררת הדין או התניה, בהתאמה).

מכל מקום, לעמדת המבקשת, לצורך הכרעה בסוגיה יש לבחון ביחס לכל אחד מהלקוחות אם עיין בתנאי השמוש וקרא את תניית בררת הדין; ולגישתה אין בעובדה שהוגש נגדה הליך במתכונת דיונית של תובענה ייצוגית, כדי לפגוע בזכויותיה המהותיות.

וכפי שכבר ציינתי בעיניין אשל, לדברים נודע משנה תוקף כשמדובר בתניית בררת דין: "הסכם תנאי השרות הוא חוזה צרכני אחיד בין משתמש שאינו מיומן בקריאת חוזים מסחריים, ובין תאגיד גלובאלי מסחרי בעל משאבים פינאנסיים רבים וסוללת יועצים משפטיים. פערי כוחות אלה מחייבים להטיל על גוגל אחריות לניסוח הסכם תנאי השרות באופן בהיר ככל האפשר, בשפה פשוטה יחסית, וללא סייגים מיותרים. זאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתניית בררת דין המגלמת השלכות מהותיות בנוגע לאופן שבו המשתמש זכאי לממש את זכויותיו המשפטיות במקרה של סיכסוך; וכאשר מדובר בתניה שבמקרים מסוימים עלולה אף ליצור אפקט מצנן למימוש זכות הגישה לערכאות של צד לחוזה" (שם, בפיסקה 14).

לבסוף, המבקשת הרבתה להפנות לנוסחי תניית בררת הדין בשפות נוספות הרווחות בישראל; ולטענתה חברי קבוצה שגלשו לאתר תוך שימוש בשפה זרה, נחשפו לתניית בררת דין בנוסח אחר, שבה מובהר בלשון פשוטה כי על ההסכם יחול הדין האנגלי.

...

לנוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה לא ניתן לראות בתניה האמורה משום תניית ברירת דין מחייבת המחילה את הדין האנגלי על ההתקשרות שבין הצדדים.

במצב דברים זה, ובהיעדר הסכמה גלויה וברורה של הצדדים להחלת דין זר על הסכם תנאי השימוש, מקובלת עליי הקביעה שהדין המקיים את הזיקה הקרובה וההדוקה ביותר להסכם הוא הדין הישראלי.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ומשמע שהדין שחל על בקשת האישור הוא הדין הישראלי כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.