בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הרשמת הבכירה ד' אסטרייכר בתא"מ 63119-09-16):
האחת, מיום 24.9.20 לפיה נדחתה בקשה לזימון מר אסף מנחם למתן עדות וזאת "נוכח הוראות החסיון בתקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג-1993";
השנייה, מיום 15.10.20 לפיה נדחתה הבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.9.20, תוך שנקבע כי מדובר בזימון מגשר למתן עדות אשר מבוקש כי יחשוף ויעיד את הנאמר בהליך הגישור וככזה חל עליו החיסיון הקבוע עפ"י דין.
תחילה, הוגשה התביעה- כתביעה לסכום קצוב- בלישכת ההוצל"פ, ובהתאם להחלטת רשמת ההוצל"פ מיום 22.9.16 ההליך הועבר לבימ"ש קמא.
בנוסף, מונתה מומחית מטעם ביהמ"ש לבחינת חתימתו של המשיב ע"ג הסכם השותפות שצורף לכתב התביעה, אשר הגיעה למסקנה כי קיימת "סבירות" שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה ע"י המשיב.
מנגד טען המשיב, בתמצית, כי יש לדחות את הבקשה: ההחלטה נכונה ואין להתערב בה; בחוות דעתה של המומחית מטעם ביהמ"ש נקבע כי הסכם השותפות זוייף; הבקשה לזימון העד לא הוגשה במועד הנידרש ואין כל רלוואנטיות לעדות זו; העד שימש כמגשר והליך הגישור חסוי.
בנסיבות אלו, לא ברורה דיה טענת המבקש כיום, לפיה הטענה בדבר "הליך גישורי" הועלתה לראשונה ע"י בימ"ש קמא, כאשר המבקש טען בבקשתו, כאמור, כי המדובר בבקשה לזימון מגשר, כך גם טען בכתב תביעתו (ר' סע' 3 לכתב התביעה) ואף המשיב היתייחס לסוגיה זו בבקשת רשות להיתגונן.
...
בנוסף, מונתה מומחית מטעם ביהמ"ש לבחינת חתימתו של המשיב ע"ג הסכם השותפות שצורף לכתב התביעה, אשר הגיעה למסקנה כי קיימת "סבירות" שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה ע"י המשיב.
מנגד טען המשיב, בתמצית, כי יש לדחות את הבקשה: ההחלטה נכונה ואין להתערב בה; בחוות דעתה של המומחית מטעם ביהמ"ש נקבע כי הסכם השותפות זוייף; הבקשה לזימון העד לא הוגשה במועד הנדרש ואין כל רלוונטיות לעדות זו; העד שימש כמגשר והליך הגישור חסוי.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות ערעור ובתגובות לה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
בכפוף לאמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
