היות שעמיגור לא הגיבה לבקשה, אזי יום 29.2.2020 ניתנה החלטה על-ידי כב' הרשמת א' כהן, ולפיה:
"משלא הגיבה הזוכה לבקשת החייב בטענת פרעתי על אף שתי הזדמנויות שנתנו לה בהחלטה מיום 17.11.19 ובהחלטה מיום 26.12.19, ובשים לב לכך שב"כ הזוכה מקושר למערכת בתקשות (כך במקור - י.ל.) עו"ד ולאסמכתה שהגיש החייב דבר התשלום, כי אז ובהמשך להחלטה מיום 26.12.19 מתקבלת בקשת החייב ואני מורה על סגירת התיק כמבוקש".
על החלטה זו מבקשת עמיגור שתנתן לה רשות ערעור.
בנסיבות האמורות, משבקשת החייב בטענת פרעתי נתקבלה, אין עוד בסיס לקיומו של תיק הבצוע ולפיכך אינני נעתרת לבקשה להחייאת התיק.
טרם אדון בטעמים להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות לערער על החלטת כב' הרשמת כהן מיום 29.2.2020, יש להדרש לטענת בן דוד, הן בתגובה שהגישו לבקשה למתן ארכה והן בעקרי הטיעון מטעמם, ולפיה עמיגור החמצה את המועד להגשת הבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה מיום 20.7.2020, במסגרתה, כמפורט לעיל, דחתה כב' הרשמת אודליה ביטון אוחיון את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 29.2.2020 ולהחייאת תיק ההוצאה לפועל.
ואכן, כאמור בסעיף 7 לתגובת בן דוד לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, מוסכם עליהם, כי במועדים שבהם הגישה עמיגור את בקשותיה לביטול ההחלטה מיום 29.2.2020, ולכל הפחות כך ביחס לבקשה שהוגשה ביום 4.5.2020, טרם חלף המועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור.
...
אינני מקבל טענה זו. לא נטען שמשבר הקורונה הוא שגרם לכך שההחלטה מיום 29.2.2020 לא התקבלה בידי עמיגור, אלא נטען שמצב החירום במשק עקב משבר הקורונה הוא נימוק נוסף לנימוק המתבסס על התקלה במערכת העו"דכנית.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור.
אני קובע דיון בבקשה למתן רשות לערער ליום 6.10.2022 מהשעה 08:30 ועד 10:30.