ביום 24.10.23 דחה רשם ההוצל"פ את בקשתה ללא צורך בתגובה, שם קבע כי המשיב לא השתהה בניסיון למימוש זכויותיו, ולעניין הערת האזהרה- מדובר בחיוב שלוב:
החלטת הוצל"פ זו הנה "גילגול ראשון".
ביום 13.1.22 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 24.10.22.
בארבע החלטתו נפרדות נקבע כי גובה החוב בתיק ההוצל"פ נקבע בתיק ההוצל"פ ולא על ידי בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור על החלטה הדוחה את בקשת המבקשת להורות על סגירת התיק.
ככל והמבקשת סברה כי הסכום בתיק אינו משקף את תחשיבו נכון, עליה היה להגיש בקשה מתאימה בעיניין זה.
משמעותם של חיובים שלובים הנו כי יש לבצעם במקביל.
...
[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.
רקע:
בין הצדדים התנהל הליך אזרחי בבית המשפט המחוזי בשנת 2012, כאשר ביום 15.4.12 נתן בית המשפט את פסק דינו בת"א 649/07 (להלן: "פסק הדין המחוזי") במסגרתו נקבע:
הסכם הקומבינציה בוטל כדין על ידי הנתבעים מחמת הפרה יסודית של התובע, ותביעתו של התובע לאכיפתו נדחית בזה.
ביום 6.6.23 נתן בית משפט קמא את פסק דינו לאחר שעיין בכל החומר המונח בפניו, שמע את טיעוני הצדדים בע"פ והגיע למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מהטעמים הבאים:
הסכום הראשוני שננקב בהחלטתו הראשונה מיום 10.12.22 אכן היה שגוי, זאת מאחר והשגיאה מקורה באי מסירת מידע נכון בידי המבקשת.
לעניינינו, לסיכום, המבקשת טוענת כי שגה בית משפט קמא כאשר ראשית, נתן החלטות סותרות לסכום ההפקדה, שנית, טענות שונות ורבות שהמשיב היה במספר הליכי פש"ר ולכן לא יכל לבצע את המוטל עליו בפסק הדין המחוזי, שלישית, בימ"ש לא דן בטענה המרכזית לעניין החיובים השלובים ורביעית, טענות שיהוי וריבויות.
"
בקשת רשות הערעור שבפניי אינה מעלה כל "שאלה משפטית או עקרונית החורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים להליך" ואיננו מקרה "מעורר תחושת צדק חזקה במיוחד", על כן אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
