בקשת רשות ערעור על החלטת גילוי מסמכים והוצאות משפט

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת הדס עובדיה) מיום 10.12.2023 בת"צ 27340-09-19, במסגרתה נדחתה בקשה להורות למשיבות לענות מחדש על שאלון במסגרת הליך גילוי מסמכים.

דא עקא, צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצוו) מורה כי לא תנתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעיניין גילוי מיסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" (סעיף 1(10) לצוו)), וכן על "החלטה בעיניין הטלת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו" (סעיף 1(8) לצוו)).

...

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית על הסף.

] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' שוורץ, סג"נ) מיום 10.7.2023 בת"א 44368-07-21, בה הוכרעו בקשות הדדיות מטעם הצדדים לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלונים; ועל החלטה נוספת מיום 12.11.2023 בה דחה בית המשפט בקשה מטעם המבקשת להבהרת רכיב בהחלטתו מיום 10.7.2023.

באותן החלטות בית המשפט גם נידרש לטענות המבקשת לקיומם של סודות מסחריים ודחה אותן, והמבקשת לא ערערה על כך. כמו כן, בשונה מטענת המבקשת, בית המשפט לא הורה על גילוי מיסמכי הנהלת החשבונות, שהם אלו שהתבקשו כסעד בכתב התביעה שהגישו המשיבות, אלא על גילוי מסמכים ותכתובות בקשר להוצאות הסניף, שיעידו על אומד דעתה של פנדור בזמן אמת באשר לקיומה של שותפות בין הצדדים.

אף אם הייתי יוצא מנקודת הנחה כי נוסחן של דרישת הגילוי ושל החלטת בית המשפט מיום 10.7.2023 מעורר שאלה בנוגע להקף חיובה של המבקשת לחשוף מיסמכי חשבונות והוצאות במסגרת סעיף 1.12 לדרישה – שאלה זו באה על פיתרונה בתשובת המשיבות לבקשת רשות העירעור.

...

המשיבות מצדן טענו כי דין הבקשה להידחות.

המסקנה לפיה אין המבקשת נדרשת לגלות את מסמכי ההוצאות עצמם בעת הזו, הולמת את גישתו של בית המשפט המחוזי כפי שבאה לידי ביטוי לאורך ההליך כולו.

סוף דבר, כאמור לעיל, על המבקשת לחשוף במסגרת סעיף 1.12 לדרישה מסמכים הקשורים להוצאות, אך אין היא נדרשת לגלות את מסמכי ההוצאות והחשבונות עצמם.

בבית המשפט העליון רע"א 665/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: עו"ד טלאל אלעוברה נ ג ד המשיב: עו"ד אסמעיל אלרומילי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 26.12.2023, ברע"א 45745-12-23, שניתנה על-ידי כבוד השופט א' ואגו בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד נדב דלומי ][]פסק-דין

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 26.12.2023, ברע"א 45745-12-23 (השופט א' ואגו) שבגדרה נדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, מיום 9.11.2023, בת"א 36143-01-21 (השופטת א' ליפשיץ), שעל-פיה נדחתה בקשת המבקש למתן צו המופנה כלפי צדדים שלישיים, ומורה להם להמציא למבקש מסמכים המצויים ברשותם.

נקבע, כי "החלטת [בית משפט] השלום נטועה עמוק בתוככי מיתחם שיקול הדעת הדיוני של [בית המשפט] המנהל את ההליך. גדרי ההתערבות בכך – מצומצמים מאד. הבקשה אינה עומדת באמות המידה של ס' 52(ב) לחוק בתי המשפט. [...] המיקוד הוא בפרמטרים המותווים בחוק – האם השתכנעה ערכאת העירעור שאין מקום להמתין עד לערעור (לפי הצורך) על [פסק הדין] שיינתן? האם יושפעו 'באופן ממשי' זכויות הצדדים? האם עלול להגרם 'נזק של ממש' או שההליך יתנהל בדרך שגויה? רחוק אני מלהשתכנע בכך. אי אפשר לנהל היתדיינות יעילה בערכאה דיונית בדרך של העמסת בקשות חדשות לבקרים, הגשת בקשות רשות ערעור, כל אימת שהחלטה אינה נושאת חן, ובודאי לא בנושאים של גילוי מסמכים או שאלונים שבהם שיקול הדעת הדיוני רחב מאד וכמעט אינו מצדיק היתערבות ערעורית". סוף דבר, הבקשה נדחתה, תוך חיוב טלאל בהוצאות משפט גם בפעם הזו.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל.

אשר על כן, הערעור מתקבל בזאת.

ככל שהמסקנה תהיה בחיוב, תינתן הכרעה פרטנית לגבי כל אחד מאותם צדדים שלישיים המפורטים בבקשת טלאל מיום 26.10.2023.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 14.3.24 (כב' השופטת יפעת אונגר ביטון) במסגרתה קיבלה רק באופן חלקי את בקשת המבקש לגילוי מסמכים ומענה על שאלון.

חיוב המבקש בהוצאות משפט בגין דחיית מרבית בקשותיו בסך 3,000 ₪.

ואכן כבר בתחילת דרכן של התקנות החדשות ראה ביהמ"ש המחוזי לחדד את עניין זה: "לפי תקנה 50 של תקנות סדר הדין החדשות, ככל שבית משפט החליט שבקשה מצריכה תשובה הרי ניתן להשיב לה בתוך 20 ימים או בתוך מועד אחר עליו הורה בית המשפט. אולם תקנה זו אינה מעניקה זכות תגובה, כפי שהעניקה תקנה 241(ג1) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984." [ת"צ 23311-05-21 רועי שור נ' אירוקה אינטרנשיונאל בע"מ (נבו 25.8.21), סע' כג] בנידונינו, מיום הגשת תגובת המשיבה לבימ"ש קמא (1/3) חלפו 14 יום עד מתן ההחלטה (14/3) והמבקש כלל לא פנה לבימ"ש במהלך זמן זה בבקשה להתיר לו להשיב לתשובת המשיבה.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

][ לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופט מ' אלטוביה) מן הימים 24.1.2024 ו-25.1.2024 בתנ"ג 89-03-15, בגדרן הושתו על המבקש הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪ בגין בקשה "להבהרת" פסק דין שהגיש.

בתמצית ייאמר, כי המבקש הגיש בשנת 2020 בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שעניינה בפרשת חקירת מס על-ידי הרשויות בארה"ב בה מעורב המשיב 2, בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק).

...

נקבע, כי הבקשות שהגיש המבקש מאז מתן פסק הדין נעדרות בסיס משפטי, "ולמצער הבסיס רעוע בלשון המעטה"; כי התנהלות המבקש אילצה את הצדדים להגיש תגובות והאריכה את ההליך שלא לצורך; כי הנימוק שהציג המבקש למשיכת בקשתו היה צריך להניאו מלכתחילה מלהגיש את בקשותיו; וכן כי הימנעות מפסיקת הוצאות במקרה זה, תהווה תמריץ "לשימוש שלא לצורך בואך שימוש לרעה בהיות שערי בית משפט פתוחים לכל". על רקע האמור נקבע כי המבקש יישא בהוצאות הבנק בשל "מכלול בקשותיו מאז מתן פסק הדין" בסך של 5,000 ₪, וכן יישא בהוצאות בסכום זהה לטובת אוצר המדינה, בשל הארכת הדיון שלא לצורך.

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור המבקש טוען, בתמצית ובין היתר, כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות גובשה בטרם הסתיים הדיון בבקשת ההבהרה, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2023; כי בקשת ההבהרה נבעה מתוך צורך ענייני, שכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בהיעדר הנמקה, בניגוד לדין; כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות חרף העובדה שמשך את בקשתו בטרם הוכרעה, עונה על אמות המידה המחמירות להתערבות ערעורית בהחלטה בעניין הוצאות; וכן כי הטלת הוצאות בנסיבות אלה, ובפרט בסכום גדול כפי שנפסק, חורגת מאמות מידה מקובלות ועולה ממנה "ניחוח עונשי". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.