בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי לאשר תביעה נגזרת

ואכן, ברע"א 1365/17 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר (נבו, 9.3.2017) דחה בית המשפט העליון מפי השופט נ' סולברג בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי שלא לסלק על הסף בקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה על ידי בעל מניות לאחר שנדחתה בקשתו לגילוי מסמכים באותה עילה לפי סעיף 198א לחוק החברות (במסגרת ההחלטה בעיניין נשר I).

...

בקשת המחיקה וטענות הצדדים ב.1 בקשת המחיקה בבקשת המחיקה טען המבקש כי לאחר עיון בתמליל חקירתה של המצהירה מטעם המשיבה, שהתקבל בידי הצדדים רק ביום 6.8.2023, הוא הגיע למסקנה כי בקשת הגילוי מיצתה את עצמה ואין לו עוד צורך במסמכים המבוקשים.

אשר לתנאי ברירת המחדל הקבוע בתקנה 41(ג)(1) לתקנות סד"א, לפיו "הדיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית" - ככל שהמבקש לא היה מגיש בקשת אישור, אלא היה מבקש לשמור לעצמו את הזכות להגיש בקשה חדשה לגילוי מסמכים וככל שהייתי נעתר לכך, בוודאי שהייתי מותיר על כנה את ברירת המחדל הקבועה בתקנה 41(ג)(1) לתקנות סד"א וקובע כי הדיון בבקשת הגילוי חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה בקשת הגילוי הנוכחית.

לפיכך, ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנות 153-151 לתקנות סד"א, הגעתי למסקנה לפיה יש לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בהליך בקשת הגילוי בסך של 25,000 ש"ח. כמו כן מתוקף סמכותי מכח סעיף 202 לחוק החברות ותקנה 41(ג)(2) לתקנות סד"א החלטתי להורות כי הדיון בבקשת האישור יותנה בכך שההוצאות שפסקתי לעיל ישולמו עד ליום 19.11.2023 (ר' עניין אי.סיג, בפס' 13; עניין תורג'מן, שם; עניין עובדיה, שם; ת"א (מחוזי ת"א) 10965-12-19 גמל נ' המכללה האקדמית תל אביב יפו, פס' 13 (נבו, 29.10.2021)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המחיקה, קרי בקשת ההסתלקות מבקשת הגילוי, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 25,000 ש"ח, שתשלומם עד ליום 19.11.2023 יהווה תנאי לדיון בבקשת האישור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8545/23 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. ורידיס אינווירונמנט בע"מ 2. ורידיס איכות הסביבה בע"מ 3. ת.מ.מ תעשיות מחזור משולבות בע"מ 4. אילן בן סימון 5. ערן ספיר 6. בנימין בר און נ ג ד המשיב: ארנון צור צד קשור: משטרת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.9.2023 בת"צ 30901-03-23 שניתנה על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן בשם המבקשים: עו"ד צבי אגמון; עו"ד הלה פלג; עו"ד נתנאל חיים בשם המשיב: עו"ד רונן שקלרש בשם הצד הקשור: עו"ד גיטל דמס גוטליב ][]החלטה

יוער כי עיכוב זה נעשה לתקופה מוגדרת, כאשר בהתאם להחלטה מיום 18.12.2023, ועל בסיס הסכמת הצדדים, הוא ממשיך לעמוד בתוקפו עד ליום 18.3.2024) (להלן: התביעה הנגזרת); והיתר, הם הליכים העוסקים בבקשות לאישור תובענות כייצוגיות שהוגשו נגד ורידיס לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק ("תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה"), שבאותו שלב הדיון בהם היתקיים במאוחד (בהנתן שטרם הוכרע לגביהם איזו מן הבקשות תנוהל ואילו יימחקו, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות), אשר היו צפויים, באותה העת, להיות מעוכבים אף הם עקב החקירה הפלילית, וגם זאת בהסכמת הצדדים (ראו החלטה מיום 28.5.2023 בת"צ 54455-02-23, ת"צ 55055-02-23, ת"צ 56609-02-23 ות"צ 67257-02-23.

בהחלטתו מיום 5.7.2023 הורה בית המשפט קמא למר צור להגיש את עמדתו ביחס לבקשה לעיכוב ההליכים, תוך שציין כי "על פניו יש טעם בהמתנה לתוצאות החקירה הפלילית. שהרי הדעת נותנת שמסקנות החקירה הפלילית עשויות לשפוך אור גם על התובענה דנן ובכך תסייענה בבירור הטענות" (פסקה 4 להחלטה).

לבסוף, התייחסו הנתבעים לקביעת בית המשפט קמא ביחס לתביעה הנגזרת ולהליכים הייצוגיים האחרים, וטענו כי על אף שהצדדים הסכימו לעיכוב ההליכים שם, אין בכך כדי להצדיק את השוני בין ההחלטות.

...

טענתו המרכזית הייתה, כי בהינתן ההלכות המשפטיות בעניין, אין להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים עקב קיומו של הליך פלילי מקביל, אלא אם זכותו של בעל דין באחד ההליכים עלולה להיפגע באופן "קונקרטי וממשי" כתוצאה מניהולם במקביל – פגיעה שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח בנסיבות העניין.

ברם, אין בידי לקבל טענות אלה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן) מיום 15.1.2024 בת"א 55297-10-23, מיום 5.3.2024 בתנ"ג 11184-12-23, ומיום 11.3.2024 בתנ"ג 42452-06-23, העוסקות כולן במעמדה של המשיבה 11 כבעלת דין בהליכים אלה.

בעיניין אפריקה ישראל קבע בית משפט זה כי גם לאחר אישור בקשה להגשת תביעה נגזרת – קרי לאחר שניכנס התובע הנגזר בנעליה של החברה לצורך ניהול תביעה נגזרת – עדיין יש לאפשר לחברה זכות עמידה עצמאית ונפרדת, וזאת בשל קיומם של מקרים בהם אופן ניהול התביעה עלול, לשיטת החברה, לפגוע באינטרסים שלה (ראו: שם, בפסקות 30-20, 34).

...

בתשובתו לבקשה, טען המבקש כי אין לאפשר לחברה להגיש עמדה עצמאית מאחר שהיא נשלטת באופן מלא על ידי המשיבים 2-1 (להלן: בעלי השליטה), כך שהם אלה המכתיבים בפועל את עמדתה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובות המשיבים.

גם בכל הנוגע לבקשות לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש – אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי יש לאפשר לחברה להצטרף כמשיבה ולהציג את עמדתה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

] בקשת רשות ערעור על החלטה (אשר כונתה פסק דין) שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' צימרמן) בתנ"ג 51634-12-21 מיום 16.8.2023 בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק).

בבקשתם מלינים המבקשים בהרחבה על קביעה זו, בציינם כי היא אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה שהכירה באפשרות הגשת תביעה ייצוגית שבצדה תביעה נגזרת על ידי אותו בעל מניות; ואף עם הפסיקה לפיה אין מניעה לנהל הליכים נגד החברה ובמקביל להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה.

...

אף אם בסופו של דבר המבקשים יבחרו שלא לנקוט איזה מההליכים האמורים, בנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה, האפשרות ששני ההליכים יינקטו מחייבת את המסקנה כי תנאי תום הלב אינו מתקיים, וזאת אף בהינתן הרף הראייתי הנדרש בשלב זה (וראו בהקשר זה: צבי גבאי ועמיחי טסלר "בקשת גילוי מסמכים מוקדמת לפי סעיף 198א לחוק החברות – האם בתי המשפט מגשימים את מטרתו?" משפט ועסקים כז 233, 295 (2023)).

אף בהינתן הדרישה להעמדת תשתית ראייתית ראשונית לתנאי בדבר תום לבם של המבקשים, ברי כי מסירת מידע חלקי לבית המשפט תוך ניסיון להסתיר עובדות שעשויה להיות להן השלכה על ניהול ההליך, מאיינת את קיומו של תנאי זה. סיכומו של דבר, אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי לא התקיים התנאי בדבר תום לבם של המבקשים.

הבקשה נדחית.

בקשתו של המבקש נמחקה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משנת 2021, משנמצא כי יש להעדיף בקשה קודמת לאישור תביעה נגזרת שהגישה באותו עניין המשיבה 1, ד"ר שולמית שרון (להלן בהתאמה: בקשת שרון ו-שרון).

ביום 15.11.2023 הגיש המבקש, שאינו צד להליך, בקשה "להבהרת החלטה מיום 1.11.2023" בה ביקש מבית המשפט להבהיר כי פסק הדין שניתן "אינו חל" על העירעור שהגיש לבית משפט זה "והתובענה שבגדרו" (להלן: בקשת ההבהרה).

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות העירעור המבקש טוען, בתמצית ובין היתר, כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות גובשה בטרם הסתיים הדיון בבקשת ההבהרה, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2023; כי בקשת ההבהרה נבעה מתוך צורך עינייני, שכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בהעדר הנמקה, בנגוד לדין; כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות חרף העובדה שמשך את בקשתו בטרם הוכרעה, עונה על אמות המידה המחמירות להתערבות ערעורית בהחלטה בעיניין הוצאות; וכן כי הטלת הוצאות בנסיבות אלה, ובפרט בסכום גדול כפי שנפסק, חורגת מאמות מידה מקובלות ועולה ממנה "ניחוח עונשי". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

...

נקבע, כי הבקשות שהגיש המבקש מאז מתן פסק הדין נעדרות בסיס משפטי, "ולמצער הבסיס רעוע בלשון המעטה"; כי התנהלות המבקש אילצה את הצדדים להגיש תגובות והאריכה את ההליך שלא לצורך; כי הנימוק שהציג המבקש למשיכת בקשתו היה צריך להניאו מלכתחילה מלהגיש את בקשותיו; וכן כי הימנעות מפסיקת הוצאות במקרה זה, תהווה תמריץ "לשימוש שלא לצורך בואך שימוש לרעה בהיות שערי בית משפט פתוחים לכל". על רקע האמור נקבע כי המבקש יישא בהוצאות הבנק בשל "מכלול בקשותיו מאז מתן פסק הדין" בסך של 5,000 ₪, וכן יישא בהוצאות בסכום זהה לטובת אוצר המדינה, בשל הארכת הדיון שלא לצורך.

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור המבקש טוען, בתמצית ובין היתר, כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות גובשה בטרם הסתיים הדיון בבקשת ההבהרה, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2023; כי בקשת ההבהרה נבעה מתוך צורך ענייני, שכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בהיעדר הנמקה, בניגוד לדין; כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות חרף העובדה שמשך את בקשתו בטרם הוכרעה, עונה על אמות המידה המחמירות להתערבות ערעורית בהחלטה בעניין הוצאות; וכן כי הטלת הוצאות בנסיבות אלה, ובפרט בסכום גדול כפי שנפסק, חורגת מאמות מידה מקובלות ועולה ממנה "ניחוח עונשי". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.