בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בדבר תפיסת כספים

בבית המשפט העליון בש"פ 6882/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: **** דדון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' עטר) בעמ"ת 14988-10-22 מיום 12.10.2022 בשם המבקש: עו"ד עינב חימי; עו"ד אריאל ועקנין ][]החלטה

בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט י' בן הרוש) קבע כי על פני הדברים נראה כי הסמים שנתפסו בחזקת המבקש יועדו להפצה.

בהתאם לזאת, בית משפט השלום בהחלטתו מיום 11.10.2022 הורה על שיחרורו של המבקש בתנאים של מעצר בית, תוך הפקדה כספית של 10,000 ₪, ערבות עצמית וערבות צד ג'.

...

זאת לאור העובדה שמדובר היה בחלופה בעיר באר-שבע, בה פעל המבקש בקשר עם העבירות שיוחסו לו. כך, ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי "ככל שתוצע אפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני המבטיחה הרחקה גיאוגרפית של ממש מסביבתו הטבעית בפיקוח ערבים מתאימים לצד אפשרות טיפולית כמוצע עתה, יוכל ב"כ המשיב (הוא המבקש, ר.ר.) לעתור לעיון מחדש על מנת שתוכל להיבחן אפשרות זו." לכך יש להוסיף כי אף המשיבה בתגובתה לבקשת רשות הערעור ציינה כי "נתוניו של המבקש בצירוף המלצתו החיובית של שירות המבחן יכולים יהיו להצדיק את מעצרו בפיקוח אלקטרוני בחלופה מתאימה, במקום מרוחק מסביבתו הטבעית ובפיקוחם של מפקחים מתאימים." במסקנה זו של בית המשפט המחוזי אינני סבורה כי יש מקום להתערב במסגרת גלגול שלישי.

בהקשר זה יש לציין כי שירות המבחן ציין בתסקירו כי חרף ההתרשמות החיובית שלו מהמבקש, ישנו סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק שלו - "אנו סבורים כי מדובר בבחור צעיר המצוי בקו התפר שבין ניהול אורח חיים נורמטיבי לפלילי". לכן, עמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה כדי לצמצם את המסוכנות הנובעת מהמבקש – יש להורות על שחרורו למקום המרוחק מהעיר באר שבע, היא כאמור מסקנה שאין מקום להתערב בה במסגרת בקשת רשות ערעור.

לכן, לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' פינק) בצ"א 12877-04-21 מיום 7.8.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.10.2021, שבמסגרתה הורה על המשך תפיסה של סכום בסך 1,870,123 ₪ שנתפס אצל המבקשות לצורך חילוט עתידי.

ביום 13.5.2022 הגישה המדינה תגובה לבקשה בה טענה כי במסגרת ההחלטה הראשונה ופסק הדין בעירעור הפנה בית המשפט לכך שבעבר נבחנה אפשרות לתפיסת מניות במבקשות חלף תפיסת הכספים, ואולם בסופו של דבר לא הונחה תשתית בדבר אפשרות ממושה של חלופה זו. נטען כי הבקשה הנוכחית אינה משנה מעניין זה, וכי חרף זאת נאותה המדינה לבחון את החלופה המוצעת פעם נוספת, אך בקשותיה לקבלת מסמכים נדרשים לצורך קידום ההצעה לא זכו לשיתוף פעולה של המבקשות – כך שלא ניתן לבחון את ההצעה ובודאי שלא לקבלה.

...

בכל הנוגע להחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשה לעיון חוזר, לא ראיתי עילה להתערב בהחלטה זו. בפסיקה הוכרו מספר עילות המצדיקות עיון חוזר בהחלטות מן הסוג הנדון בדבר תפיסת רכוש לשם חילוטו, ובכלל זה חלוף הזמן והימשכותם הצפויה של ההליכים, וכן שינוי נסיבות (ראו: בש"פ 9222/20 כהן נ' מדינת ישראל, פסקאות 13-12 (4.1.2021); ע"פ 2344/22 דוגה נ' מדינת ישראל, פסקאות 20-18 (24.5.2022)).

מכל מקום, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לכפות את החלופה האמורה על המדינה, בין היתר בשים לב לקשיים שפורטו בעמדת יחידת החילוט ומשלא הומצא למדינה מידע מספק על החלופה המוצעת.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון רע"א 8390/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: נועה דבי סימיס נ ג ד המשיבים: 1. רומן קופיטמון 2. פיסגה משכנתות בע"מ 3. משה דיצי 4. טופ (וי די) מימון והשקעות בע"מ 5. ואדים דובוסקין 6. מיכל וודק יוהנה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.9.2023 בת"א 8906-06-23, שניתנה על ידי כב' השופטת נ' גרוסמן בשם המבקשת: עו"ד יוגב חלפון בשם המשיבים 1 ו-6: עו"ד שי שמש בשם המשיבים 5-2: עו"ד כפיר אוליאל ][]החלטה

יורשי המנוח תפסו חזקה בדירה בבת ים וטענו כי בהתאם לצוו הירושה הזכויות בדירה הן שלהם.

גם ביחס לדירה בבת ים, מעבר לעובדה שהמבקשת לא הציגה כל הסבר מניח את הדעת ביחס למעורבותם של המשיבים 5-2 בעיסקה לרכישתה ולטעם אשר בגינו היא העבירה להם את הכספים לרכישתה, הרי שגם במקרה זה מדובר בעיסקה המגובה במסמך כתוב עליו מתנוססת לכאורה חתימת המבקשת, ואשר הושלמה ברשום.

לבסוף, לא למותר להזכיר גם את הספיקות שהביע בית משפט קמא ביחס לתום לבה של המבקשת – אשר על פני הדברים אינם משוללי יסוד; כמו גם את העובדה שעל אף שההיתר להגשת התביעה מבית המשפט של חידלות פרעון ניתן למבקשת כבר בחודש מרץ 2023, היא הגישה את התביעה ואת הבקשה לסעד זמני רק בחלוף כשלושה חודשים.

...

על בסיס כל אלה הגיע בית משפט קמא למסקנה – אשר כאמור אינני רואה לנכון להתערב בה – כי נכון לשלב בו מצוי ההליך, סיכויי התביעה להתקבל הם נמוכים.

גם באשר למאזן הנוחות (שכזכור הוא השיקול הדומיננטי בין השיקולים), אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי המבקשת לא הוכיחה כי הוא נוטה לטובתה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני.

בבית המשפט העליון רע"א 221/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. שמואל בר אור 2. מיכאל לימור שגב 3. אברהם שגב נ ג ד המשיב: אריאל ג'רבי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 70901-12-20 מיום 13.8.2023 שניתנה על ידי כב' השופט י' שקד בשם המבקש 1: עו"ד רון טורקלטאוב בשם המבקשים 3-2: עו"ד אסף רנצלר בשם המשיב: עו"ד תומר שקרצי ][]החלטה

הרקע הרלוואנטי לבקשה עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה כספית שהגיש המשיב כנגד המבקשים ביום 30.12.202 (להלן: התביעה בישראל).

ההליכים בדרום אפריקה כפי שיובהר להלן, מאז שנת 2018 היה המשיב צד לשלושה הליכים משפטיים בדרום אפריקה כנגד חברת ברל קקטוס בקשר עם דירה בפרויקט "אמלפי", מתוכם שניים עודם תלויים ועומדים (הליכים אלה יכונו יחדיו: ההליכים בדרום אפריקה): (-) התביעה לסילוק יד – בחודש נובמבר 2018 הגישה חברת ברל קקטוס תביעה בדרום אפריקה, לפינוי המשיב ומשפחתו מהדירה בפרויקט "אמלפי" בטענה כי היא בעלת הדירה, וכי הדירה נתפסה ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

אולם, בהנתן כל האמור לעיל, המסקנה לפיה בית המשפט בישראל, שהוא פורום מתאים לידון בסכסוך בין הצדדים, ידון במכלול השאלות השנויות ביניהם במחלוקת ובכלל זה בשאלת זכויותיו הנטענות של המשיב בדרום אפריקה, היא כאמור מסקנה שאינני סבורה כי יש מקום להתערב בה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות העירעור נדחית.

...

משעה שהפורום הישראלי הוא פורום נאות לדון בסכסוך בין הצדדים, המסקנה לפיה בית המשפט בישראל הוא זה שידון בכל רכיבי הסכסוך, היא כאמור מסקנה שעולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות, וההחלטה לדון בכל הרכיבים הללו היא אפוא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. יוער בהקשר זה כי בית משפט קמא ציין את האפשרות כי תוגש על ידי המבקשים בקשה לעיכוב הליכים בדרום אפריקה.

במקרה דנן, ולאור כל מה שצוין לעיל, שיקולי היעילות מצדיקים כאמור את המסקנה לפיה ההליך שיתברר הוא תביעת המשיב בישראל.

אולם, בהינתן כל האמור לעיל, המסקנה לפיה בית המשפט בישראל, שהוא פורום מתאים לדון בסכסוך בין הצדדים, ידון במכלול השאלות השנויות ביניהם במחלוקת ובכלל זה בשאלת זכויותיו הנטענות של המשיב בדרום אפריקה, היא כאמור מסקנה שאינני סבורה כי יש מקום להתערב בה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"ב 4681/24 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: ניקולאי דוז'נקוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת י' ייטב), מיום 6.6.2024 ב-עת"א 12675-06-24 בשם המבקש: עו"ד גיא זהבי ][]החלטה

ראשית, צוין כי העותר לא רשום כאביו של הפעוט שנולד, "יתכן שמטעמים הקשורים בבני הזוג ובפני המשיב לא הוצגו מסמכים המעידים על אבהות או על כך שהעותר ואמו של הילד הם ידועים בציבור". שנית, "גורמי המיקצוע מתנגדים לבקשה. חטיבת המודיעין הביעה היתנגדות בשל מידע על אודות מעורבות שלילית, וכפי שפורט לחובת העותר גם עבירות משמעת חמורות, כאשר האחרונה שבהן היא מיום 29.5.2024, אז נמצא אלכוהול מאולתר בתאו של העותר. העותר נשפט בדין משמעתי ונגזרו עליו שני ימי בידוד וקנס כספי בנוסף לשלילת טובות הנאה." עוד ציין בית המשפט כי אף משטרת ישראל מיתנגדת לעתירה, "מן הטעם שלעותר 5 תיקי אלמ"ב שטרם נבחנו על ידי וועדת אלמ"ב" [כך במקור – י' כ'].

בנוסף לכך, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי לחובת המבקש עבירות משמעת, שכן עבירות המשמעת הנ"ל כללו את כל יושבי תא המאסר באותה העת והוא עמד על כך שיעבור בדיקות כדי להוכיח שהחומרים שנתפסו הם לא שלו.

אף לגופם של דברים, אינני מוצא כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

משכך, דין הבקשה להידחות.