לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת מלכה ספינזי – שניאור) מיום 22.12.22 בת"א 48745-11-22 ולפיה נדחתה בקשת המבקש – התובע למתן סעד זמני ולפיו יימנע המשיב מלבצע פעילות עיקול, כנוס, מימוש ומכירה של נכס מנכסיו.
אין משמעות הדבר ששומות מס שמוציאה המשיבה חסינות מפני ביקורת כלשהיא, אלא שהמקום לבקורת כאמור אינו לישכת ההוצאה לפועל (ראו והשוו: רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, נד(4) 761 768-766 (2000); רע"א 10053/04 עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף עכו (7.12.2004); רע"א 10971/05 זהבי נ' עריית קרית ביאליק (28.9.2006).
...
אציין כי הן בית משפט המחוזי והן בית המשפט העליון לא פטרו עצמן בקביעה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות לאור הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) שכן מדובר בהליך ערעורי בגלגול שלישי ורביעי, אלא כתבו בתמצית מדוע אין לקבל את טענות המבקש לגופו של עניין.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) ערכאת ערעור תתערב רק במקרים חריגים בלבד בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור לסעדים זמניים:
ראה לעניין זה: רע"א 1539/20 פלונית נ' פלוני (23.8.20) בסעיף 17, רע"א 2900/22 חביב אללה נ' יורופן גי אר בע"מ, סעיף 11 (31.7.22); רע"א 3751/22 בנילוז נ' לוי (28.6.22) בסעיף 14, רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין, סעיף 9 (7.2.22), רע"א 7018/22 דבורה שרה אקרמן ארלנגר נ' שלום ועקנין (18.12.22) סעיף 12.
סעיף 15 (25/6/18), רע"א 53360-06-18 אוריאל – יסכה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל – החלטתי מיום 5/7/18, וכן רע"א 56898-07-18 נעם שביט נ' וולדנברג(29/7/18).
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.