בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בעניין גילוי מסמכים

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 34954-12-22 טרבולוס ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל תיק חצוני: קיימים מסמכים בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ורדה פלאוט מבקשים 1. שמואל טרבולוס 2. טופמובייל איילון בע"מ משיבה רשות מקרקעי ישראל החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ר' ארד) מיום 27.11.22 שניתנה בתיק ת"א 44928-11-21 ולפיה נדחתה הבקשה למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע צו הפינוי אשר ניתן ביום 14.10.21.

בית משפט קמא השתכנע כי תנאים אלו, המפורטים בסע' 4 לחוק מקרקעי ציבור, מתקיימים כולם בעניינינו: באשר לתנאי הראשון- אין מחלוקת כי המקרקעין הם מקרקעי ציבור בבעלות המדינה; באשר לתנאי השני- נקבע כי תפיסת המקרקעין ע"י המבקשים נעשתה שלא כדין.

המפקח מר פרנקו הצהיר כי רק בחודש יולי 2021 התגלה כי המקרקעין נסללו באספלט, וכי הוצבה עמדת שמירה לגביית תשלום עבור חניה במקרקעין.

...

מנגד טענה המשיבה, בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, כי דין הבקשות להידחות לגופן: הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי, בחלוף שלושה שבועות ממועד מתן ההחלטה; המבקשים פלשו למקרקעין שלא כדין, כשהם נעדרים כל זכויות במקרקעין; המבקשים תפסו קרקע אשר שימשה כחניה פתוחה לציבור, והחלו- ללא כל אישור- לגבות כספים מהציבור עבור השימוש בקרקע, וזאת מבלי שהם משלמים דבר בגין השימוש בקרקע; לא צורפה, ולו חשבונית אחת, בדבר ההשקעות הנטענות במקרקעין; ההחלטה מבוססת על אדנים משפטיים ועובדתיים ואין מקום להתערב בקביעות בימ"ש קמא; מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה שכן למבקשים אין זכויות במקרקעין, והמדובר בעסק כלכלי, אשר ניתן יהיה בסופו של יום- אם ייקבע כך- לפצות את המבקשים בכסף; סיכויי הערעור נמוכים מאוד.

גם הטענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים ויש לעכב את פינויים עד לבירור התביעה קמא לגופה- דינה להידחות.

בנסיבות אלו, כאמור, בקשת רשות ערעור נדחית.

מאליה נדחית, כאמור, הבקשה לעיכוב ביצוע.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת כ. בן אליעזר) מיום 15.12.22 שניתנה בת"א 62525-01-22, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לדחיית העיון בדו"ח החקירה לאחר תום פרשת התביעה.

ובהמשך: "החלטות שניתנו בהתאם לאמור בהילכת סויסה מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. אף אם יש בהן כדי לפגוע פגיעה מסוימת בזכויות מי מן הצדדים, מדובר בהחלטה דיונית הדורשת הכרות מעמיקה עם מכלול העניינים שבתיק, כך שמעיקרא – כפי שצוין בעיניין סויסה עצמו – תמעט ערכאת העירעור מלהתערב בה. כהמשך לכך, חוסם צו בתי המשפט מתן רשות ערעור על החלטה זו בעיצומו של המשפט. ככל שההחלטה מתמצית בדחיית גילוי המסמך או העיון בו, לא תנתן רשות ערעור על סמך הוראת סעיף 1(10) לצוו; ככל שההחלטה משפיעה גם על סדר המסגרת של הבאת הראיות, לא תנתן הרשות על סמך הוראת סעיף 1(6) לצוו" (פסקה 35, ההדגשות אינן במקור).

...

מנגד, טען המשיב, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: צו בתי המשפט חל בענייננו, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אין מקום ליתן רשות ערעור בסוגייה זו; דין הבקשה להידחות אף לגופה; אין מקום להחליף את שיקול הדעת של הערכאה הדיונית; ההחלטה תואמת את הלכת סוויסה; ניתנו למבקשת מספר הזדמנויות לחקור את המשיב והמבקשת נמנעה מלעשות כן; אין למבקשת טענה מהותית מדוע בנסיבות דנן לא יומצא דו"ח החקירה למשיב, ובמיוחד כאשר ניתנו למבקשת הזדמנויות לקבל את גרסת המשיב.

שלישית, כאמור בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 (להלן "חוק בתי המשפט"), רשות ערעור תינתן רק "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או הדרך שגוייה". בנסיבות העניין שבפני, כאמור לעיל, לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו, מכל הטעמים הבאים: 5.1 אין בהחלטה נשוא הליך זה התייחסות להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים אלא ההחלטה מתייחסת למועד הגשת דו"ח החקירה בלבד.

לפיכך, כאמור, בקשת רשות הערעור- נדחית.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' י. לבני) מיום 19.6.23 במסגרתה התיר בית המשפט למשיבה לבדוק את המבקשת באמצעות מומחה פסיכיאטרי מטעמה וזאת למרות שהמבקשת לא טענה כלל לנכות נפשית בתביעת הרשלנות הרפואית אותה הגישה כנגד המשיבה, ולא צרפה חוות דעת רפואית מטעמה בתחום זה. הנידרש לנדון המבקשת, אשר במועדים הרלבאנטיים לתביעתה שרתה בצה"ל, הגישה תביעה נזיקית כנגד המשיבה – מדינת ישראל, בטענה כי התרשלה בכך שלא איבחנה את דבר היותה בהיריון, עד ליום הלידה בפועל.

בהחלטת בית משפט קמא מיום 2.5.23 התבקשה המשיבה להבהיר את הבסיס לבקשתה להגשת חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי, והמשיבה בתגובתה הוסיפה והציגה מסמכים רפואיים, האחד - מיום 2.12.20 ממנו ניתן להסיק לסברת המשיבה כי המבקשת חששה כי נכנסה להיריון עוד קודם לגיוסה; השני - מיסמך מיום 11.12.21, יום הלידה, ממנו הסיקה המשיבה כי המבקשת חששה שהוריה יינטשו אותה בגלל ההיריון והלידה, ובעיקר מיחסו של אביה לו ייוודעו לו הדברים; והשלישי - מכתבו של פרופ' קוטלר אל ב"כ המשיבה במסגרתו ציין כי "על מנת להעריך את הלך הרוח ומצבה הנפשי של התובעת במהלך ההיריון הלא מדווח, עליי לערוך בדיקה פסיכיאטרית בכדי שאוכל להתרשם ממכלול התנהגויותיה ושיקוליה בסיטואציה הנוכחית". החלטת בית משפט קמא בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבה והתיר לה לבדוק את המבקשת באמצעות מומחה מטעמה וזאת אחר שמצא כי התקנות אינן מונעות מנתבעת לבדוק את התובע, הנפגע, על ידי מומחה בתחום שלא נבדק על ידיו.

בית המשפט נסמך בעיניין זה על שני מסמכים שהוצגו על ידי המשיבה – זה מיום 2.12.20 וזה מיום 11.12.21.

בית המשפט סבר כי המסמכים שצורפו – "עשויים לספק הקשר מסוים לקו ההגנה של המשיבה, להצביע על פוטנציאל רלוואנטיות ולהצדיק עריכת בדיקה שתיבחן אם הרקע לאי גילוי ההיריון הוא כטענת התובעת, או שמא בנתונים קיימים הסברים נוספים". בית המשפט הוסיף וציין כי שאלת קיומה או העדרה של הצדקה לעריכת בדיקה רפואית עשויה להיגזר גם מנסיבות המקרה עצמו.

מכלל הנסיבות האמורות נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה והתיר את בדיקתה של המבקשת על ידי מומחה פסיכיאטרי מטעמה ומכאן בקשת רשות העירעור.

...

כך נפסק כי לצורך הוכחת טענותיו, אין הנתבע כבול לצירוף חוות דעת רק באותו תחום בו הוגשה חוות דעתו של התובע, וכי הנתבע רשאי להגיש חוות דעת בתחום אחר בו לא הוגשה חוות דעת מטעם התובע, אולם בכך הנתבע "לוקח סיכון כי התובע יגיב על חוות דעתו בחוות דעת נגדית מטעמו ובכך אפשר ויוכיח דבר שלא היה ביכולתו להוכיח בהעדרה של חוות הדעת הנגדית המוגשת מטעמו (ראה: החלטתי מיום 7.1.21 במסגרת ת.א. 36464-09-15 פלונים נ' מדינת ישראל (2021), שם סע' 7 וכן חלטתי מיום 3.10.22 במסגרת ת"א 40001-12-20 (מרכז) פלוני נ' שירותי בריאות כללית (2020).

סירוב תובע להיבדק תקנה 87(ב) לתקסד"א קובעת את חובתו של בעל דין בתביעה אשר נדרשת בעניינה חוות דעת בעניין שברפואה להיעתר לבדיקתו על ידי מומחה הצד שכנגד, ובלשונה - " הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט" (ה.ש.) בנוסף, תקנה 93(ב) שעניינה באי קיום הוראות התקנות קובעת כי- " בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט לפי תקנות אלה, בעל דין שלא נענה לדרישה או הוראה של בית המשפט לפי פרק זה או שלא נענה במידה מספקת, ואי-ההיענות היתה בלא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שבמומחיות מטעמו לעניין הנדון" (ה.ש.) מלשון התקנות לעיל, עולה כי חובה על תובע לעמוד לבדיקה ע"י מומחה מטעם הנתבע אלא אם יש לו הצדקה לסירוב המהווה הצדק סביר.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בכל הנוגע לבקשה לגילוי דפי הבנק טענה הנתבעת, כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.9.2023 בה נדחתה בקשתם לגילוי דפי הבנק ומשכך, מדובר בהחלטה חלוטה שלא ניתן לעיין בה שוב.

התביעה כאן איננה תביעה לפינוי הדירה ולא לתשלום דמי שכירות, וכעולה מעמדת הנתבעת הליכים בעיניין זה מתנהלים בבית משפט השלום בראשון לציון.

אמנם, לא הוגשה בר"ע על ההחלטה מיום 10.9.2023, ברם, הודעת התובעים לפיה נכונים הם לשאת בעלות הפקת המסמכים מהוה שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בבקשה, בודאי נוכח העובדה, כי עיקרון העל על פיו נבחנות בקשות לגילוי מסמכים בהליך האזרחי הנו גילוי מירבי במטרה לקדם את גילוי האמת ומשאין חולק, כאמור, כי מדובר במסמכים רלוואנטיים.

...

בכל הנוגע לארכת המועד להגשת תצהירי התובעים, הרי שלאור מצב החירום המיוחד השורר במדינה, ובנסיבות בהן נטען כי משרדי באי כוח התובעים עובדים בהיקף מצומצם, אני נעתרת לבקשה, ומורה כי תצהירי התובעים יוגשו עד יום 31.12.2023.

ליישום החלטתי זו, תפנה הנתבעת עד יום 19.11.2023 לשני סניפי הבנק הרלוונטיים המופיעים בסעיף 2.

ככל שיהיה צורך בהחלטות נוספות על מנת ליישם החלטתי זו, יפנו הצדדים ואתן החלטות משלימות, אך נראה כי הצדדים יכולים להסדיר את הפניה לבנקים והבטחת התשלום על ידי התובעים, אף שלא באמצעות בית המשפט.

בית משפט השלום בבאר שבע רע"צ 38481-02-24 גבאי ואח' נ' בנק ירושלים בע"מ לפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם המבקשים 1. עו"ד ציון גבאי 2. מרגלית גבאי המשיבה בנק ירושלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רפאל קויתי החלטה

וראו גם תיק הוצל"פ שמספרו 5058820319 שניפתח בעקבות פסק דין בתיק 1020-06-11 שניתן בבית משפט השלום בראשון לציון.

עיון באותה בקשה מעלה כי נימוקי המבקש העקריים באותה בקשה הנם: · המבקש מתכוון להגיש ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בעיניין ההשגה שהגיש המבקש על הכרעות החוב של המנהל המיוחד.

ביום 18.02.24 הוגשה בקשת רשות העירעור דנן על החלטת רשם ההוצל"פ. ביום 19.02.24 לאחר הגשת בקשת רשות העירעור ניתנה החלטת בית המשפט העליון הנכבד בבקשת החייב לעיון מחדש בהחלטה לפיה עליו להפקיד 100,000 ₪ לצורך עיכוב ביצוע פינוי הנכס.

וראו פרו' עמ' 5 שורות 21 – 24: "...למען הגילוי הנאות נציין שבתי פוטרה מעבודה בחודש מאי ואת התשלום של 4,000 היא לא שילמה. כמו כן את התשלום של חודש ספטמבר ואוקטובר היא גם כן לא שילמה...". באשר לתקנות ההוצל"פ בעיניין מלחמת חרבות ברזל, מצאתי אף אני כי בשעה שבית המשפט המחוזי התיר לעשות כן, אין מקום לעכב הפינוי כאן בגין תקנות אלו.

גם המבקשת לא הגיעה לדיון, כאשר המבקשים העמידו את בית המשפט בפני עובדה כאשר הציגו אישור רפואי רק במעמד הדיון, ולא הגישו בקשה מבעוד מועד, ובכל מקרה שני הצדדים הסתמכו על מסמכים שהוגשו על ידם הן לתיק ההוצל"פ והן לבית המשפט המחוזי הנכבד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקשים וכן קיימתי דיון שלאחריו המבקשים הגישו השלמת טיעונים – החלטתי לדחות את הערעור והכל יפורט להלן: בשל העובדה שמדובר בפינוי בית מגורים החלטתי לתן רשות לערער ולדון בערעור לגופו.

אני דוחה את הטענה לפיה לא ניתן היה להכריע בערעור בשעה שהמצהירה מטעם הבנק לא הגיעה לדיון.

לסיכום אני דוחה את הערעור שהגישו המבקשים על החלטות רשם ההוצל"פ. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך של 5,850 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.