בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשת עיכוב ביצוע פסק דין

עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי: "כל הקשור ליישום פסק הדין ו/או פקוח של ביצוע הפינוי והכרעה במחלוקות שיהיו, אם יהיו בעיניין זה, ייעשה על ידי בית משפט קמא". יצוין כי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה בהחלטת בית משפט זה (רע"א 6299/19; השופט ע' פוגלמן).

ביום 17.3.2023 דחה בית משפט השלום (השופט ר' אילן), את הבקשה האמורה; בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, על החלטת בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נדחתה גם היא (רע"א 25886-04-23; סגנית הנשיא א' כהן); וכך נדחתה גם בקשת רשות ערעור ב-"גילגול שלישי" שהגיש המבקש בעיניין הנ"ל לבית משפט זה (רע"א 3649/23; השופט א' שטיין).

בנמקו את דחיית הבקשה, ציין בית המשפט המחוזי כי בקשתו של המבקש לוקה בחוסר תום לב בשל כך שהמבקש הציג את החלטתו של בית המשפט קמא כ-"פסק דין" המורה על פינוי הנכס, בעוד שניתן כבר לפני שנים פסק דין חלוט המורה על פינוי הנכס והחלטת בית משפט השלום הכריעה אך באופן ביצוע הפינוי; משום שהמבקש נטל לעצמו "זכות" ערעור בעוד שבמוקד עירעורו עומדת החלטה, להבדיל מפסק דין שערעור עליה מותנה בקבלת רשותו של בית המשפט; ובכך שלא פירט במסגרת בקשתו את כלל ההליכים שננקטו על ידו בניסיון לעכב את פינוי הנכס.

...

אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, גם בעניין נעמן דובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהורה על הריסת סככות, במסגרתה נטען כי דחיית הבקשה תוביל לסיכול הערעור.

שנית, אף שגם בהחלטתי בעניין נעמן ציינתי כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים, בדנן סבורני כי סיכויי הערעור של המבקש נמוכים משמעותית מאלו שעמדו בפני המערער בעניין נעמן.

סיכומו דבר: הבקשה נדחית, המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ‏י' בניסן התשפ"ד (‏18.4.2024).

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים בר"מ 426/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: עריית רחובות נ ג ד המשיב: יוסף עזר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 28.9.2023 בת"צ 67405-03-16 שניתנה על ידי כבוד השופטת מיכל נד"ב בשם המבקשת: עו"ד אשר אילוביץ ][]החלטה

לשלמות התמונה, יצוין כי ביום 15.1.2017 עוכב ההליך קמא עד להכרעה בארבע עתירות שהוגשו נגד הערייה בקשר לאותו תחשיב (עת"מ 4162-01-16, עת"מ 43078-01-16, עת"מ 5159-02-16 ועת"מ 14003-06-16).

שנית, נטען כי בית המשפט קמא היתעלם מפסקי דין קודמים של בית המשפט המחוזי, אשר קבעו כי התחשיב שבבסיס חוק העזר הנתקף הוא סביר ותקין (עת"מ (מנהליים מרכז) 12674-02-16 קופת חולים מאוחדת נ' עריית רחובות (10.7.2018) (ערעור על פסק הדין נמחק בהסכמה ביום 8.4.2019 במסגרת עע"מ 6638/18) (להלן: עניין מאוחדת); עת"מ (מנהליים מרכז) 16085-09-16 מכון ויצמן למדע נ' עריית רחובות (6.1.2019) (ערעורים על פסק הדין נדחו בהסכמה ביום 3.6.2020 במסגרת עע"מ 6606/18 ועע"מ 1297/19) (להלן: עניין מכון ויצמן); ועת"מ (מנהליים מרכז) 26536-04-18 בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' עריית רחובות (30.1.2019) (ערעורים שהוגשו על פסק הדין התקבלו באופן חלקי ביום 16.2.2021 במסגרת עע"מ 1909/19 ועע"מ 2466/19) (להלן: עניין גינדי)).

אכן, בית המשפט רשאי להאריך את המועד לבצוע החדילה "מטעמים שיירשמו" (סיפא סעיף 9(א) לחוק), אך בקשה כאמור לא הוגשה לבית המשפט קמא, ואף אם הייתה מוגשת ספק אם היה מקום לקבלה בהיתחשב במועד תיקון חוק העזר (למעלה מ-3 שנים לאחר הגשת בקשת האישור), בהנתן השלב בו מצוי ההליך, ובשים לב לתכליות הסדר החדילה (וראו: עניין דהאן, בפיסקה 10; בר"מ 2003/23 תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ נ' עפיפי, פסקות 16-14 (18.4.2023)).

...

סבורני כי יישומם של שיקולים אלה על נסיבות המקרה שלפניי מביא למסקנה כי אין המדובר במקרה המצדיק מתן רשות ערעור.

ואולם, ההכרעה לטובת העירייה ביחס לטענה זו נעשתה בתמציתיות, במסגרת דיון כולל במספר טענות שנגעו לתחשיב ומבלי שקדם לה דיון ממצה (תחילה נכתב כי "בהתייחס לחלקה 207 בתכנית במ/11 [...] יש לה [לעירייה] תשובה עניינית" ובהמשך, סוכם הדיון במסקנה כי "אין בעובדה שנפלו מספר טעויות אריתמטיות בתחשיב כדי להביא להתעשרות העיריה" (עניין מכון ויצמן, בפסקאות 34 ו-36, בהתאמה)).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

הלכה היא כי: "קבלת בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה אליו, כערכאת ערעור, לעיכוב ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית, אמורה להעשות במשורה, כאשר הדבר נידרש למניעת עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין" (רע"א 7421/22 לוי נ' בן שלום ביסוד המעלה 11 בע"מ, פסקה 13 והאסמכתאות שם (23.11.2022)).

המבקש ערער על פסק הדין אשר סילק את תביעתו על הסף, לבית משפט זה (ע"א 9743/07), והפסיד פעמיים: פעם אחת בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה בהחלטת השופט א' א' לוי (שאוזכרה לעיל); ופעם נוספת בעירעור עצמו, אשר פסק הדין שניתן בו הותיר על כנו את הקביעה כי קיים מעשה בית דין: "בצדק דחה רשם בית המשפט המחוזי את התביעה על הסף מטעמי מעשה בית דין, לאחר שמצא כי המחלוקת בדבר תוקפו של המכר למימוש המשכנתא כבר הוכרעה לגופה בהליך הקודם בין אותם צדדים. משקיימת זהות עילה וזהות בין הצדדים המתדיינים, קם מעשה בית דין". לכן, למעשה, טענתו של המבקש אינה רק שפסק דינה של השופטת שטופמן אינו מקים מעשה בית דין, אלא גם כי פסק דין מאוחר של בית משפט זה ב-ע"א 9743/07, אשר קבע ההפך, הוא מוטעה ולכן ניתן כביכול להיתעלם ממנו.

משכך, הן על יסוד שיקול מאזן הנוחות והן על יסוד סכויי העירעור – בדין נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, ובודאי שלא התגבשה עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא בעיניין זה. אוסיף כי יש ליתן את הדעת גם למועד שבו הוגשה בקשת רשות העירעור דנן – יום אחד בלבד לפני מועד הפינוי שנקבע בפסק הדין בתביעת הפינוי.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בענייננו וכמובהר להלן, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה לא ניתן עיכוב ביצוע.

אשר על כן – הבקשה נדחית, ולצידה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון רע"א 4164/24 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: אורן אפל נ ג ד המשיבים: 1. אמור קנצפולסקי 2. הבנה אביטל 3. יורשי ליאור יהודית ז"ל 4. איוית ליאור אביגדור 5. ליאור סבירם בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן (ס"נ)) ב-רע"א 67886-03-24 שניתן ביום 31.3.2024; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד טל וינגסט ][]החלטה

בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחתה בקשת רשות העירעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת כ' האפט (ס"נ)), מיום 29.3.2024, ב-תפ"מ 38849-09-23, אשר דחתה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משכך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

][] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן) ברע"א 6530-04-24 מיום 5.4.2024, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ל' הר ציון) בת"א 3108-11-18 מיום 18.3.2024, אשר הורתה למבקש להפקיד ערובה על סך 17,500 ש"ח. המבקש יליד שנת 1971, תושב הרשות הפלסטינאית, עבד כצבע.

בין היתר, היתייחס בית המשפט לקושי אפשרי באכיפה אפקטיבית של פסק הדין, בעקבות היותו של המבקש תושב הרשות הפלסטינאית, וציין כי יש להתייחס למבקש כמי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט בעת בחינת הבקשה להפקדת ערובה; לכך שהמבקש לא טען לקיומם של נכסים או כספים שבבעלותו בישראל, ומשכך הסכויים לאכיפת פסק דין כנגדו הם נמוכים; ולכך שעולה שאלה מהותית באשר לחבות המשיבים, שהם מזמיני העבודה, לאור הוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום עד להכרעה בבקשתו.

...

לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור במקרה דנן הכרחי לשם מניעת עיוות דין, הגם שהסכום שנקבע הוא על הצד הגבוה בהתחשב בכך שהמבקש הוא תושב הרשות הפלסטינית המתפרנס מעמל ידיו ומן הסתם הפרוטה אינה מצויה בכיסו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משכך, גם הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.