בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בדבר בקשת סילוק על הסף

בבית המשפט העליון רע"א 8353/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: זלצמן משה שלום נ ג ד המשיבים: 1. יהושע קרלינסקי 2. בית מדרש גבוה לתורה "באר אברהם" 3. "נחלת אשר" בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.9.2023 בת"א 10284-08-22, שניתנה על ידי כב' השופט א' רון בשם המבקש: עו"ד עז אלדד בשם המשיבים: עו"ד יצחק דהן ][]החלטה

עוד יצוין כי המשיבים הגישו בקשה לסילוק על הסף בשל היתיישנות ומעשה בית דין בהתבסס על פסק הבורר של גרטנר.

משכך, היתערבות בשקול דעתה שמורה למקרים חריגים בלבד בהם הדבר נידרש על מנת למנוע עוול או נזק בלתי-הפיך לבעל-דין (ראו מהעת האחרונה: רע"א 5129/22 א.מרתון גיא בע"מ נ' עזר חי, פסקה 16 (3.8.2022); רע"א 4330/22 אבו עישה נ' סמא נדל"ן בע"מ, פסקה 7 (31.7.2022)).

...

יחד עם זאת, העובדה שמוטל זה מכבר על המקרקעין הללו עיקול לטובת המבקש בגין חוב קרן ההלוואות, מובילה גם למסקנה כי למשיבים לא ייגרם נזק בהטלת עיקול נוסף.

עובדה זו מעוררת חשש כי המבקש יתקשה לגבות מהמשיבים כספים ככל שיזכה גם בתביעת הריביות המתנהלת בבית משפט קמא ומחזקת את המסקנה כי צו העיקול הזמני אכן נחוץ כדי לאפשר את מימוש פסק הדין.

לאור כל האמור, מאחר שהתביעה איננה נעדרת סיכוי; בשים לב לכך שלא צפוי להיגרם נזק למשיבים בשל הטלת עיקול זמני, לאור העיקול הרשום לטובת המבקש; ולאור כך שתנאי ההכבדה מתקיים – אני סבורה שיש מקום לקבל את בקשת רשות הערעור ואת הערעור ולהורות על מתן צו עיקול זמני על המקרקעין של המשיבה 2 וזאת עד לסכום התביעה הנוכחית.

בבית המשפט העליון רע"א 1297/24 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: קנדיין ייזום בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד איתן חסון 2. עו"ד אבינועם חבתי 3. רחמים אחרק 4. ישראל אחרק 5. יניב מינס 6. יצחק בן אברהם 7. בנימין בן אברהם 8. שנלר עתניאל 9. שנלר עתניאל מנהל ביצוע לחלקה 1290 גוש 3 10. חברת אחוזת שומרון אלקנה 11. ע.נ.ה. ניהול פינאנסי בע"מ 12. המנוח אחמד סלאמה באמצעות יורשו אמיר סלמה 13. מתי פיכמן 14. רו"ח ניב כהן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' מאק קלמנוביץ) מיום 1.1.2024 ב-ת"א 74619-12-20 בשם המבקשת: עו"ד נחום הופטמן ][]החלטה

בין היתר, נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התביעה נגדה על הסף, בזו הלשון: "נתבעת 7 [היא המבקשת – ח' כ'] טוענת כי כתב התביעה בתיק זה כולל חזרה על טענות שנדחו במסגרת התביעה בת"א 36671-08-16, וכי מיתקיים במקרה זה מעשה בית דין, הן השתק עילה והן השתק פלוגתא. אני דוחה את הטענה בדבר מעשה בית דין. בהחלטת השופט מוסק מיום 28.12.17 נקבע כי אין לאשר את הבקשה לתביעה נגזרת, אולם לא נקבע שם כי התובעים עצמם אינם רשאים להגיש תביעות אישיות. בפסק הדין בעירעור [...] אף הובהר במפורש כי קביעת בית המשפט המחוזי מתמצת בכך שההליך אינו הולם תביעה נגזרת, וטענות התובעים שמורות להם בהליך של תביעה אישית. בדיון בפני השופט גדעוני ביום 8.11.20 הוסכם על מחיקת התביעה (חלף תקונה), ואף שם הובהר כי טענות התובעים שמורות להם, כך שאין בהחלטת שניתנו בתיק הנ"ל כדי לקבוע דבר לגופו של עניין. התביעה שבפני אינה תביעה נגזרת אלא תביעתם האישית של בעלי המניות, כך שאין פסק דין או החלטה השוללים אפשרות להגישה.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע חריג לכלל זה, לפיו תנתן רשות לערער על החלטת ביניים אם "שוכנע בית המשפט כי אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". על כך הוסיפה הפסיקה, כי היתערבות בהחלטת הערכאה הדיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם ישנו חשש ממשי לניהול הליך סרק, או שנפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית (חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 4167/18 מסכת אילת נ' דרור ניהול מלונות בע"מ, פסקה 13 (24.10.2018)); ולא בכדי.

...

בין היתר, נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התביעה נגדה על הסף, בזו הלשון: "נתבעת 7 [היא המבקשת – ח' כ'] טוענת כי כתב התביעה בתיק זה כולל חזרה על טענות שנדחו במסגרת התביעה בת"א 36671-08-16, וכי מתקיים במקרה זה מעשה בית דין, הן השתק עילה והן השתק פלוגתא. אני דוחה את הטענה בדבר מעשה בית דין. בהחלטת השופט מוסק מיום 28.12.17 נקבע כי אין לאשר את הבקשה לתביעה נגזרת, אולם לא נקבע שם כי התובעים עצמם אינם רשאים להגיש תביעות אישיות. בפסק הדין בערעור [...] אף הובהר במפורש כי קביעת בית המשפט המחוזי מתמצת בכך שההליך אינו הולם תביעה נגזרת, וטענות התובעים שמורות להם בהליך של תביעה אישית. בדיון בפני השופט גדעוני ביום 8.11.20 הוסכם על מחיקת התביעה (חלף תיקונה), ואף שם הובהר כי טענות התובעים שמורות להם, כך שאין בהחלטת שניתנו בתיק הנ"ל כדי לקבוע דבר לגופו של עניין. התביעה שבפני אינה תביעה נגזרת אלא תביעתם האישית של בעלי המניות, כך שאין פסק דין או החלטה השוללים אפשרות להגישה.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית בזאת אפוא, בלי צו להוצאות.

בבית המשפט העליון רע"א 931/24 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: רמת איתרי נ ג ד המשיבים: 1. עמותה ילדי זהבה 2. אברהם הררי 3. משה ליברמן 4. חנה ליברמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (כבוד השופט ס/נ א' דראל) מיום 6.11.2023 ב-ת"א 73941-10-21 בשם המבקשת: עו"ד ירין ראובן; עו"ד ד"ר איתמן מירון; עו"ד חגי פרדס ][]החלטה

][] לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט, סגן הנשיא א' דראל) בת"א 73941-10-21 מיום 06.11.2023, בגדרה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת לסילוק על הסף של תביעת המשיבה נגדה.

שכן, על פני הדברים, עמדת הכנ"ר נתמכה בעיקרה על העדר עמידת ילדי זהבה בנטל ההוכחה לביסוס טענותיה לבעלות, להבדיל מקביעה לגופה של הטענה (רע"א 1945/17 המועצה המקומית עראבה נ' פלוני, פסקה 11 (01.06.2017)); וכן הובהר בעמדתו, כי מכל מקום, הטענות הנוגעות לזכויותיה של ילדי זהבה "יתבררו לפני בית המשפט". לבסוף, לא מצאתי מקום להתערבות בקביעה הדוחה את הטענה לקיומו של השתק שפוטי, באופן שמצדיק את דחיית התביעה על הסף.

...

מבלי לדון בגופן של האמירות הנטענות; סבורני, כי אף אם יש ממש בטענה של המבקשת, לפיה הליכי ההטרדה המאיימת אינם הליכים אישיים של הררי אלא הליכים שהוגשו בכובעו כ"ידה הארוכה" של המבקשת – הרי שמדובר בטענה שמצריכה בירור עובדתי, אשר לנסיבות הגשת ההליכים, לצדדים בהם, ולרקע להם.

אני סבור אם כן, כי בדין נמנע בית המשפט המחוזי מלהכריע בטענה זו, בשלב המקדמי של בקשה לסילוק על הסף (ראו למשל: רע"א 6340/19 טאבטייל בע"מ נ' קושניר, פסקה 12 (25.02.2020)).

סוף דבר – בשים לב לנימוקים שלעיל, הבקשה למתן רשות הערעור נדחית אפוא; משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

בבית המשפט העליון רע"א 1400/24 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: חברת סנטר המושבה 975 נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מס ערך מוסף 2. מנהל מע"מ טבריה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.1.2024 בע"מ 27555-11-23 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט אביגדור דורות בשם המבקשת: עו"ד יעקב קסטל בשם המשיבים: עו"ד אורן סוקר ][]החלטה

לפי הנטען שם, וכן בבקשה דנא, רישום זמני זה מתחייב לשיטת המבקשת מכוח סעיף 64(ג) לחוק, לפיו: "הגשת ערעור תעכב את ביצועה של החלטת המנהל, זולת אם החליט בית המשפט אחרת". המשיבים היתנגדו לבקשת המבקשת ובקשו לדחות את העירעור על הסף, מאחר שלשיטתם העירעור הוגש בטרם התקבלה הודעה סופית מטעם המנהל.

ביחס לבקשת המשיבים לסילוק על הסף נקבע, בהתאם לסעיף 64(ב) לחוק, כי משום שהמנהל לא השיב לבקשה בתוך 90 ימים, רואים אותו כאילו דחה הוא את הבקשה, ועל כן רשאית הייתה המבקשת להגיש ערעור בנידון.

הבקשה שלפניי לא כוללת טעם מבורר בעטיו יש ליתן רשות ערעור, על-פי אמת המידה הקבועה בסעיף החוק הנ"ל, כפי שזו התעצבה בפסיקה, אלא, בעקרו של דבר, טענות ערעוריות על החלטת בית משפט קמא.

...

זאת ועוד הוסבר, כי בקשה לצו עשה זמני, המשנה מצב קיים, היא בקשה חריגה שאין להיעתר לה אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 5428/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: שועיב עווד נ ג ד המשיבות: 1. א.ל.ע.ד (ע"ר) 2. חברת דוהנד Donhead services בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון) מיום 16.5.2023 ב-רע"א 18700-01-23 בשם המבקש: עו"ד סעיד גאליה ][]החלטה

בגדרי התביעה התבקש צו קבוע המורה למשיבות לסלק את ידן מהמקרקעין ולהשיבם למשיב או לאביו, ואשר יאסור "להפריע לחזקת התובע [המבקש] ושימושו במקרקעין". ביום 8.1.2023 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום הנ"ל (ב-רע"א 18700-01-23).

בגדרי הבקשה, מבוקש "להורות על השבת המצב לקדמותו קרי להשיב את החזקה במקרקעין לידי אבי המבקש"; וכן "ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להפריע או להכנס למקרקעין עד להכרעה בתביעה". מעיון במערכת "נט המשפט", התברר כי ביום 13.6.2023 ניתן פסק דין חלקי בבית משפט השלום בעיניין הנתבעות 2-1 (שהן המשיבות 2-1 בהליך דנן), אשר קיבל את בקשתן לסילוק התביעה נגדן על הסף (להלן: פסק הדין החלקי).

עמדתי בעבר על כך שלא ניתן להעתר לבקשת רשות ערעור בעיניין דחייתו של סעד זמני, בהעדר תיק עקרי; ויפים הדברים לענייננו: "עקרון בסיסי הוא כי צו זמני צריך לשרת את התיק העקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העקרי, בטל מאליו גם הצוו הזמני (אף אם ניתן כזה. קל וחומר אם טרם ניתן). עקרון זה מנחה את הדין בעיניין מתן סעדים זמניים [...] בבקשת רשות העירעור מבוקש כי אעניק למבקשת את שבית המשפט המחוזי מנע ממנה – צו מניעה זמני. אלא שגם לו דעתי הייתה כי הצדק עם המבקשת (ולא כך הדבר, כפי שיובהר להלן), הרי שאין מקום להעתר לבקשת רשות העירעור וליתן צו מניעה זמני כמבוקש, בהעדר תיק עקרי שהצו יינתן במסגרתו" (רע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (28.3.2023)).

...

אשר על כן, מקום בו, כאמור, לא מתנהל הליך עיקרי נגד המשיבות, אין הבקשה דנן יכולה לעמוד ודינה להידחות.

עמדתי בעבר על כך שלא ניתן להיעתר לבקשת רשות ערעור בעניין דחייתו של סעד זמני, בהיעדר תיק עיקרי; ויפים הדברים לענייננו: "עיקרון בסיסי הוא כי צו זמני צריך לשרת את התיק העיקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העיקרי, בטל מאליו גם הצו הזמני (אף אם ניתן כזה. קל וחומר אם טרם ניתן). עיקרון זה מנחה את הדין בעניין מתן סעדים זמניים [...] בבקשת רשות הערעור מבוקש כי אעניק למבקשת את שבית המשפט המחוזי מנע ממנה – צו מניעה זמני. אלא שגם לו דעתי הייתה כי הצדק עם המבקשת (ולא כך הדבר, כפי שיובהר להלן), הרי שאין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור וליתן צו מניעה זמני כמבוקש, בהיעדר תיק עיקרי שהצו יינתן במסגרתו" (רע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (28.3.2023)).

מהטעמים המפורטים לעיל – דין הבקשה להידחות.