בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בדבר סמכות מקומית

בבית המשפט העליון רע"א 6264/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: טל הל יסכה בע"מ נ ג ד המשיבה: נ.ע.ב סחר וניהול בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' גריל) ברע"א 46667-05-21 מיום 27.5.2021 בשם המבקשת: עו"ד דוד מססה; עו"ד צבי אוסטרבך ][]החלטה

המבקשת לא טענה דבר נגד קביעה זו, והפנתה טענותיה שוב נגד קביעת בית משפט השלום, אשר ביסס את סמכותו המקומית על כך שלמבקשת משחטה בישוב שלומי המצוי בתחום השיפוט של מחוז חיפה.

...

אכן, במסגרת זו ניתן להראות, למשל, כי מירב הזיקות הקבועות בתקנה 3 לתקנות הישנות (או במקבילתה – תקנה 7 לתקנות החדשות) מוליכות למסקנה כי למקום השיפוט המוסכם סמכות גם מכוח הדין.

די בכך כדי להביא לדחיית טענותיה של המבקשת בהקשר זה, ומכל מקום בסעיף 1 לכתב ההגנה מטעמה ציינה המבקשת מפורשות כי היא "מבעליהן של שתי משחטות ומפעלים לבשר עוף ומוצריו, הממוקמות... בישובים באר טוביה בדרום ושלומי בצפון...". טענותיה של המבקשת לעניין הסמכות המקומית דינן, אפוא, להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בר"מ 5274/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: חברת החשמל לישראל בע"מ נ ג ד המשיבה: ביתנית בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 27.7.2022 בעת"מ 43051-06-22 שניתנה על-ידי כבוד השופט הבכיר מ' רניאל בשם המבקשת: עו"ד ליאור מימון; עו"ד לינה מחולה בשם המשיבה: עו"ד שמואל גלינקא; עו"ד אביב שיזף ][]החלטה

ביום 27.7.2022, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לצוו ביניים, וקבע כי ההחלטה השניה "לא תיכנס לתוקף עד להכרעה בעתירה". בתוך כך נקבע, במסגרת בחינת סכויי העתירה, כי ההחלטה הראשונה לא כללה בניית תחט"פים בשיטה קונבנציונאלית, וכי ההחלטה השניה היא החלטה חדשה, אשר נפלו בה פגמים; הן במישור הסמכות, הן בהליך שהביא לקבלתה.

בקביעות מסוג זה, כידוע, אין ערכאת העירעור נוהגת להתערב (בר"מ 4891/14 טיבעוני נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה נצרת, פסקה 15 (10.9.2014)); לא מצאתי הצדקה לחרוג מכך בעניינינו.

מבלי להכנס לגופם של דברים, אף אם אניח, לטובת חברת החשמל, כי בית המשפט המחוזי לא דייק בקביעתו, כי "לצורך הבקשה לצוו ביניים סכויי העתירה הטובים", ברי כי "אין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי"; דייני בכך, כדי לקבוע כי ביתנית עוברת את המשׂוכה – הנמוכה ממילא – שמציב מבחן זה (בר"מ 2459/15 פלוני נ' משרד הפנים, פסקה 11 (13.5.2015)).

...

בנוסף טוענת ביתנית, בין היתר, כי טענת חברת החשמל "כי צו הביניים 'משנה את המצב הקיים' או כי הינה בגדר 'צו עשה זמני' הינה טענה מופרכת ושגויה, שכן אין מחלוקת כי עובר למתן החלטת הועדה, רשאית היתה [חברת החשמל] לבנות חדרי תחט"פ בבניה קונבנציונאלית, והיא אף עשתה כן. להיפך, [ההחלטה השניה] היא זו אשר ביקשה לשנות את המצב הקיים [...] וצו הביניים שומר על המצב הקיים עובר למתן החלטת הועדה". עוד טוענת ביתנית, כי "חברת החשמל לא הצביעה ולו על רכיב נזק אחד שייגרם לה ממתן הצו, במיוחד לאור העובדה כי אף לאחר החלטת ההשעיה, סיפקה [ביתנית] לחברת החשמל למעלה מ-300 חדרי תחט"פ, כולם תקינים וללא דופי". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה שניתנה לה, ונתתי את דעתי על טיעוני הצדדים, מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

טענתה המרכזית של חברת החשמל היא, כי החלטת בית המשפט המחוזי, "משנה את המצב הקיים, ומשמעותה היא מתן צו עשה זמני". טענה זו – אין בידי לקבל.

גם את טענותיה של חברת החשמל בנוגע לסיכויי העתירה – אין בידי לקבל.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 3061/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשות: 1. הועדה המחוזית לתיכנון ובניה חיפה 2. רשות מקרקעי ישראל נ ג ד המשיבים: 1. כפר הנוער גלים 2. מועצה אזורית חוף הכרמל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' וינברגר) מיום 26.2.2023 בת"א 38338-12-22 בשם המבקשות: עו"ד ישראל בלום; עו"ד מרווה בז'ה בשם משיב 1: עו"ד עופר שוייצר; עו"ד רות קופולוביץ בשם משיבה 2: עו"ד אפרת הירש ][]החלטה

בהחלטתו מיום 26.2.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי שוכנע בדבר קיומה של עילת תביעה נגד רמ"י בעילה של הפרת הסכם, ובדבר קיומה של עילת תביעה נגד הועדה בעילה של גרם הפרת חוזה.

מנגד, המשיבים אשר מחזיקים אחר החלטת בית המשפט המחוזי טענו כי ככלל ערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית בנותנה סעד זמני; כי המבקשות לא דייקו בהצגת העובדות והפליגו בטיעוניהן תוך הרחבה אסורה של חזית המריבה; כי נושא התביעה והבקשה לסעד זמני הוא נושא אזרחי מובהק ולפיכך הסמכות לידון בעיניין מסורה לערכאה אזרחית ולא מנהלית; כי סכויי התביעה העיקרית טובים כאשר ניכר על פניו שמדובר בהפרת חוזה מצד רמ"י וגרם הפרת חוזה מצד הועדה; כי צו המניעה נידרש למניעת נזק מיידי ובלתי הפיך למשיבים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם; וכי המבקשות מתנהלות בחוסר תום לב לעומת המשיבים שהם תמי לב לחלוטין.

בעת הזו איפוא, ולאורך זמן רב וניכר, אישור התכנית הכוללנית לא יביא לשינוי בעל השפעה מיידית על המשיבים, וממילא לא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך (ראו בהקשר זה: עע"מ 1182/16 בן משה נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה – מחוז מרכז‏, פסקה 8 (13.3.2016); עע"מ 5176/22 המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה נ' המועצה הארצית לתיכנון ובניה, פסקה 15 (13.9.2022) (להלן: עניין בנימינה)).

...

כמפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

עם זאת, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש בשיקול זה כדי להטות את הכף.

הערעור מתקבל אפוא.

בבית המשפט העליון רע"א 5383/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: אנריקו קופו נ ג ד המשיבים: 1. . Richard L.Wasserman co trustee 2. Vicki Feldmar co trustee בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.5.2023 בת"א 8990-04-23, שניתנה על ידי כב' השופטת ר' איזנברג בשם המבקש: עו"ד יוסף פנדריך ][]החלטה

על כן, למעט במקרים חריגים, ערכאת העירעור תמנע כלל מהתערבות בהחלטות מסוג זה, אף אם היא סבורה היא שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת (ראו למשל: רע"א 1533/23 א.מ גליל גרופ בע"מ נ' בן-תור בע"מ, פסקה 12 (23.3.2023); רע"א 350/23 זוהר חוצות בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב, פסקה 7 (18.1.2023); רע"א 242/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (8.2.2022)).

כך, למשל, תקנה 114 לתקנות בית משפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 קובעת כי יש להגיש מסמכים שאינם בעברית בלווי תירגום מאושר, אך מוסיפה כי לבית המשפט סמכות לפטור מהצורך בתירגום המסמך; ותקנה 54 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כי בררת המחדל ביחס למסמכים בשפה האנגלית המוגשים לרשם לעינייני ירושה או לבית המשפט היא כי הם לא יתורגמו לעברית, אך לבית המשפט סמכות להורות אחרת.

זאת, כדי לשכנע את בית משפט קמא שהמשיבים הם אכן יורשיה החוקיים של המנוחה – שהמקרקעין שהמבקש טוען לבעלות בהם רשומים כיום על שמה; וכפועל יוצא מכך – לשכנעו בדבר נחיצותם של המשיבים להליך.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקש, ובמסמכים נושא בקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

לאור האמור, אני סבורה כי לבית משפט נתון שיקול הדעת לקבוע האם בנסיבות שלפניו, יש מקום להורות על תרגום מסמך המוגש אליו.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון רע"פ 4959/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: טעאן גו'מעה נ ג ד המשיבה: היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בתיק עפא 035588-07-22 שניתן ביום 15.05.2023 על ידי כבוד הנשיא ר' שפירא תאריך הישיבה: ו' באב התשפ"ג (24.7.2023) בשם המבקש: עו"ד גיאת נאסר בשם המשיבה: עו"ד נועה בורג, עו"ד אריאלה בן אהרון ][]פסק דין

זאת, תוך שנקבע כי "משבחן בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע הצוו לגופה, ודחה אותה בנימוק כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים בדין להצדיק את עיכוב ביצוע הצוו, אין עוד מקום כי ערכאה זו, היא בית משפט השלום, תורה על עיכוב ביצוע הצוו". בו ביום הגיש המערער הודעה שבה ביקש לעדכן בדבר ההחלטה האמורה, בציינו כי האמור בהחלטה זו מחזק את טענתו בבקשת רשות העירעור, לפיה בית המשפט המחוזי רוקן את סמכותו של בית משפט השלום מתוכן.

בתשובתה, שהוגשה ביום 16.07.2023, טענה המשיבה כי דין הבקשה להדחות על הסף מאחר שהיא "אינה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים". לטענת המשיבה, "בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו שהיה על [המערער] להגיש את הבקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים. טעות זו התבססה על עמדה מוטעית של המשיבה שהוצגה בפני בית המשפט קמא בהליך דנן, ועל כך אנו מצרים". לגופם של דברים, המשיבה סבורה כי "לשון החוק ברורה ותואמת את תכלית החקיקה", ולפיה, "בקשה לעיכוב ביצוע של צו הריסה סופי תוגש לבית המשפט האחרון שדן בעיניין, פשוטו כמשמעו, גם אם מדובר בערכאת העירעור, ואף אם מדובר בבית המשפט העליון". משכך, ובהנתן שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע לגופה, סבורה המשיבה כי דין הבקשה להדחות גם לגופה.

...

כשלעצמי, סבורני כי במקרה כזה לא ניתן לראות בבית המשפט אשר דחה את הבקשה למתן רשות ערעור כ"בית המשפט האחרון שדן בעניין", שכן משמעות דחיית הבקשה היא כי התיק לגופו לא נדון.

ברם, משעה שקבעתי כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, נשמטת הנחת היסוד שבבסיס טענת המערער, ומשכך, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.