בבית המשפט העליון
רע"א 5537/20
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
ז'קלין שמש
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד גיורא רובננקו, מנהל מיוחד על נכסי החייב
2. רות ויואל שקרצ'י
3. רחמים שמש
4. כונס נכסים הרישמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.7.2020 בפש"ר 38909-02-11 שניתנה על ידי כבוד השופט מיכאל תמיר; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד אלברט בן פורת
][]החלטה
לסיכום ההחלטה קבע בית המשפט המחוזי כך: "לאור האמור לעיל, וכאשר ההחלטה להפקיד סכום כספי גוררת בקשות על גבי בקשות מטעם [גב' שמש] והחייב, אינני דן בבקשה לביטול סכום ההפקדה אלא דן 'בבקשה להבאת ראיות' לגופה וכפי שהוגשה וקובע על יסוד כל הנימוקים אשר פורטו לעיל כי דין 'הבקשה להבאת ראיות' כפי שהוגשה להדחות [...] והנני מחייב את [גב' שמש] לשלם הוצאות לקופת הכנ"ר [ב]סך של 4,000 ₪ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית [...] המועד להגשת סיכומי החייב ו[גב' שמש] חלף זה מכבר. לפנים משורת הדין ובהעדר החלטה אחרת, עליהם להגיש את סיכומיהם תוך 20 ימים".
מכאן הבקשה לרשות ערעור, שבצדה בקשה לעיכוב ביצוע.
גב' שמש טוענת, כי ההחלטה בדבר הפקדת עירבון לצורך דיון בבקשה להבאת ראיות, ניתנה בחוסר סמכות, וכי בית המשפט כלל לא הכריע בבקשתה לבטל את ההחלטה המורה על הפקדת עירבון, או להפחית את גובהו.
...
משעה שקבע בית המשפט המחוזי, כי הבקשה להבאת ראיות נדחית, הרי שהלכה למעשה הוא ביטל את החלטתו הקודמת המתנה את הדיון בבקשה, בהפקדת ערבון כספי.
אף על פי כן, בנסיבות, לא מצאתי להעתר לבקשה.
גם אם ראוי היה ליתן לה הזדמנות נוספת להשיב לתגובות המשיבים, לא שוכנעתי כי נפגעה זכותה הדיונית במידה שמצדיקה התערבות, חרף כל המתואר לעיל (ראו רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, פסקה 7 (27.03.2017); רע"א 2968/18 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (12.08.2018)).
בנסיבות אלו, לא אתגייס גם אני למערכה לעיכובו של ההליך לביטול הענקה, אשר נפתח לפני כ-6 שנים; הבשילה השעה לסיים את ההתדיינות בו.
הבקשה נדחית אפוא בזאת, ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.