בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין ריצוי עונש מאסר בפועל

בבית המשפט העליון רע"פ 5613/20 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: זאקי אלהוזייל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 7552-07-20 מיום 22.7.2020 שניתן על ידי הנשיאה ר' יפה-כץ והשופטים ג' שלו וי' דנינו בשם המבקש: עו"ד ירון פורר ][]החלטה

בגזר דינו עמד בית משפט השלום על מגמת ההחמרה בענישה בגין עבירות של החזקת נשק הנשקפת מפסיקתו של בית משפט זה, המוצאת את ביטויה על דרך הכלל, בהשתת עונשי מאסר לריצוי בפועל אף על נאשמים בעלי נסיבות אישיות מקילות.

זאת ועוד, בית משפט השלום היתחשב בפגיעה שתגרם למשפחתו של המבקש כתוצאה ממאסרו, ונתן לה משקל בעת גזירת עונשו קרוב לתחתית מיתחם העונש שנקבע לו. משכך, לא מצאתי פגם בהחלטתו כי אין בשקול זה כדי להצדיק חריגה נוספת מהמתחם (והשוו לרע"פ 3565/20 לביא נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (14.6.2020)).

כפי שכבר נקבע בפסיקת בית משפט זה, להמלצת שירות המבחן ידועה חשיבות רבה באשר לתחומים שעליהם הוא מופקד, ואולם ההכרעה הסופית בעיניין העונש מסורה לבית המשפט בלבד, אשר עליו לאזן בין כלל שקולי הענישה הצריכים לענין (ע"פ 7519/18 אבו סנינה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 לחוות דעתי (14.2.2019)).

...

לאור כל האמור, עונשו של המבקש נגזר על 12 חודשי מאסר בפועל; ו-9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון רע"ב 5959/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: ראאד צאלח מחאג'נה נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר- שבע מיום 18.8.2021 בעת"א 37385-07-21 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' גדעון בשם המבקש: עו"ד רמזי קטיקאת; עו"ד ד"ר דורע'אם סייף; עו"ד חאלד איזברגה בשם המשיב: עו"ד ענת גולדשטיין ][]החלטה

לאחר הרשעתו, נגזרו על המבקש 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ובנוסף הופעל גם עונש מאסר על-תנאי, שהיה תלוי ועומד נגדו.

לקראת תום תקופה זו, פנה שירות בתי הסוהר פעם נוספת לבית המשפט המחוזי, בבקשה לאשר את המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד, למשך כ-5 חודשים נוספים, אשר יסתיימו למעשה עם תום תקופת מאסרו.

בתום הדיון, קבע בית המשפט המחוזי כדברים האלה: "בחנתי את החומר המודיעיני הרב בעיניינו של המשיב. [...] מבין המסמכים קיימים מסמכים המראים לכאורה פעילות עקבית של המשיב לאורך שנים, ועד סמוך להגשת הבקשה, שמשמעה הסתה של יחידים או של הציבור בפעילות נגד כוחות הבטחון, פעילות העשויה על פני הדברים לפגוע בבטחון המדינה והציבור. מידע זה מצטרף להרשעתו של המשיב בעבירות ההסתה והתמיכה באירגון שאינו מותר כמפורט בכתב האישום שבגינו הורשע, וסבורני כי יש בהם לבסס את המסקנה, שלפיה המשיב אכן איננו יכול להמצא כעת באגף 'רגיל'". על כך הוסיף בית המשפט המחוזי וציין, כי "במסגרת החומר שהועמד לעיון בית המשפט הוגש גם דוח בהתייחס לאפשרות של השמת המשיב בהפרדה זוגית או באגף שמור כאשר אין התכנות לכך על פי הדוח הרלוואנטי. במהלך הדיון הועלו הצעות שונות מצד המשיב ואולם המדובר בהצעות תיאורטיות וככל שב"כ המשיב סבור כי יש בהן ממש רשאי כמובן להפנות בקשה מנהלית בעיניין לרשויות שב"ס". משכך נקבע, "כי יש לקבל את הבקשה ולהאריך את תקופת ההחזקה בהפרדת יחיד כמבוקש". מכאן בקשת רשות העירעור דנן.

...

המבקש טוען, כי היה על בית המשפט המחוזי להעתר לבקשתו, לזמן את גורמי שירות בתי הסוהר לדיון, ולאפשר לו לחקור אותם על עמדתם.

אשר לטענת המבקש, כי לא נעשה מאמץ ראוי לאתר עבורו חלופות אחרות, לבד מהמשך החזקתו בהפרדת יחיד; הרי שגם טענתו זו – דינה להידחות.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, הן על הסף הן לגופה – והיא נדחית בזאת.

לעת הזאת, בהעדר חלופות אחרות, ומשמצאתי כי הדבר דרוש לצורך שמירה על ביטחון המדינה, ולשם מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין בבית הסוהר – אין מנוס מלהוסיף ולהחזיק את המבקש בהפרדת יחיד, עד תום תקופת מאסרו.

בבית המשפט העליון רע"ב 328/22 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: ישראל דריימן נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. שירות בתי הסוהר בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן) בעת"א 62713-11-21 מיום 3.1.2022 בשם המבקש: עו"ד אדם יציב בשם המשיבים: עו"ד יעל קולודני ][]החלטה

המבקש הורשע בבצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בשתי קטינות, ונגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בן 7.5 שנים, שאותו הוא נושא החל מחודש דצמבר 2018.

לגוף הדברים, נטען כי ההחלטה נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ובכלל זאת היתנהגותו בעת ריצוי מאסרו (בהקשר זה צרפו המשיבים חומר מודיעיני חסוי בעיניין היתנהגותו בתקופה זו).

אף אם ניתן לנקוט גישה מרחיבה יותר, בשים לב לכך שעתירות אלו הן למעשה בבחינת "גילגול שני" (רע"ב 63/21 סרסור נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (7.1.2021); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)), איני סבור כי ההחלטה נושא הבקשה דנן מגלה עילה להתערבות.

זאת, בראש ובראשונה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מאחר שהעתירה הוגשה מבלי שמוצה ההליך המנהלי ואף עובר לקבלת החלטת ועדת הקטגוריות בעיניינו.

...

נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהעדר עילה למתן רשות לערער וכן משום שמלכתחילה העתירה הוגשה עובר למיצוי הליכים כדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובנספחיהן, וכן בחומר החסוי שהוצג לבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון רע"ב 8782/20 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: סברין אלעוברה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 30.11.2020 בעת"א 14317-06-20 שניתנה על ידי כב' השופט שלמה פרידלנדר בשם המבקשת: עו"ד טלאל אלעוברה ][]החלטה

בחלוף כחצי שנה, ביום 18.7.2019, קיבל בית משפט השלום את הסדר הטיעון בין הצדדים, והשית על המבקשת 3 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים שאינם רלוואנטיים לענייננו.

המבקשת הגישה ביום 7.6.2020 עתירה נגד החלטת ההפסקה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרתה ביקשה להורות על ביטול צו המאסר שהוצא נגדה.

בעניינינו, וכפי שעולה מתאור המסכת העובדתית שפורטה לעיל, החלטת ההפסקה הנתקפת בבקשת רשות העירעור התקבלה לאחר שנערכו למבקשת שתי שיחות בירור במהלך ריצוי עבודות השרות, במסגרתן הודתה לכל הפחות כי עשתה שימוש בתווי שי ובכרטיס אשראי שלא היו שייכים לה. יתר על כן, ראש אגף האסיר קיבל את החלטת ההפסקה לאחר שנערכו למבקשת שני שימועים, כשבאחרון יוצגה על ידי עורך דין, וגם בהזדמנות זו לא הוכחש כי המבקשת עשתה ביודעין שימוש ברכוש לא לה. די בכך כדי לומר שהמבקשת הפרה את החובות והתנאים שהוטלו עליה במסגרת עבודות השרות והתנהגה במהלך ביצוען באופן שלא ניתן להסכין עמו.

...

לגופם של דברים, נטען כי יש לדחות את העתירה ממספר טעמים: ראשית, המבקשת לא ניצלה את ההזדמנויות שניתנו לה לתקן את דרכיה, והמשיכה לבצע פעם אחר פעם עבירות של גניבה – בגינן כבר הורשעה בעבר.

יתרה מכך, דין הבקשה להידחות אף לגופם של דברים.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רע"א 49825-11-22 גינו נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות תיק חצוני: 03510001432014 בפני כבוד השופטת עמיתה שרה דברת המבקש אביאל גינו ע"י ב"כ עו"ד יאיר אוחיון המשיב המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות ע"י פרקליטות המדינה מחוז דרום - אזרחי החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון בת"פ 22510-03-12 מיום 24.10.22, שניתנה על-ידי כבוד השופט אבשלום מאושר ס. הנשיא, בה נדחתה בקשתו של המבקש להפחתת ריבית מהפצוי שנפסק לטובת חלק מהמתלוננים בגזה"ד מיום 20.9.15.

החלטת ביהמ"ש: המבקש הורשע בבצוע עשרות עבירות של הונאה בכרטיס חיוב ונדון ביום 20.9.15 למאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 20,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו, שישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שוים ורצופים ופצוי למתלוננים בסך כולל 232,632 ש"ח וזאת ב - 36 תשלומים חודשיים החל מיום 28.1.2016, וככל ולא יעמוד באחד התשלומים, הסכום יגבה כקנס.

האמור בע"פ 3848/16 אליו הפנה בית המשפט, אינו רלוואנטי לענייננו שכן שם דובר על ביטול של מלוא הפצוי של 100,000 ש"ח שהושת על הנאשם כאשר בבסיס הקביעה החשש שוויתור המתלוננת אינו משקף את רצונה האמתי, בעניינינו אין מדובר בוויתור על הפצוי, אלא רק על הפחתת ריביות.

המשיבה מיתנגדת לבקשה וטוענת, כי החלטת ביהמ"ש מנומקת ומקיפה וסומכת על גזה"ד בו פורטו 15 האישומים בהם הודה המבקש והחלטת בית-המשפט סומכת, בין היתר, על העובדה שהוא היה זה שדן בתיק והכיר את העובדות והנתונים שהיו הבסיס להרשעת המבקש בהן פירוט לקולא ולחומרא, כאשר הפצוי הוא חלק מליבת העונש, תחת תקופת מאסר ממושכת והריבית נועדה לשמור על ערך הכסף.

מכאן לגופו של ענין, טוען המבקש שלא שילם הפצוי למתלוננים בשל מצבו הכלכלי, שכן בשל נתק מבתו הקטינה ובמסגרת טפול לבניית הקשר עימה, היה הדבר כרוך בהוצאות כספיות רבות לרבות פניות לעו"ד, כאשר במהלך ריצוי העונש לא עלה בידו לשלם הפצוי למעט סכום הקנס בסך 20,000 ש"ח ותשלום ראשון של הפצוי בסך 12,000 ש"ח. עוד טוען המבקש שמחודש פברואר 2015 הוא מצוי בהליך פש"ר, וזאת עוד טרם מעצרו בשל חוב מזונות וחובות נוספים בהוצל"פ ורק בשלהי 2019 נתן המנהל המיוחד אישור להתחיל לפעול מול המרכז לגביית קנסות להסדרת נושא הפצוי.

...

ביהמ"ש דחה הבקשה להפחתת ריבית של ארבעה מתלוננים, אשר לטענת המבקש הסכימו לכך וקבע, שהמבקש לא שילם סכום הפיצוי למעט 12,000 ש"ח, ושאין לקבל את עמדת המבקש, כי שוחח עם מי מהמתלוננים שנתנו הסכמתם אלא יש לקבל עמדתם; אך גם אם היתה מתקבלת הסכמתם, אין להיעתר לבקשה בשל שיקולי מדיניות משפטית, שכן המטרה בהקמת מרכז לגביית קנסות נועדה, בין היתר, ליצור חיץ בין המתלונן לנאשם.

יחד עם זאת, עמדת נפגעי העבירה, חשובה ככל שתהיה אינה מהווה השיקול היחיד להכרעה בהפחתת ריבית ויש להביא במכלול השיקולים את מתן הסעד לנפגע העבירה בטווח קצר ומניעת מפגש עם עבריין שפגע בו. עוד נטען, כי המבקש נמנע מלשלם החוב, לא עשה דבר לצמצמו וגם לא תמך בקשתו באסמכתאות, מהן ניתן ללמוד מדוע לא שולם חובו, ואין לאפשר פניה זו כעבור שנים מאז סיום ההליכים כפי שנקבע בע"פ 7916/04 פלוני נ' מדינת ישראל ( 13.2.13).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך של 3,500 ש"ח. הערובה שהופקדה על פירותיה תועבר למשיבה לתשלום ההוצאות.