בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הצבאי לערעורים בטענה מקדמית

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל; סע"ש 6863-12-17) מיום 15.3.2020, לפיה עדים, אזרחים עובדי צה"ל, שהמבקש ביקש את זמונם לעדות מטעמו תוך הצגת מסמכים כמפורט בבקשה לזימון עדים, יזומנו לעדות על ידי המשיבה, מעסיקתם של העדים, והם לא יידרשו להציג את המסמכים המבוקשים הואיל והליך גילוי המסמכים תם. רקע והליכים קודמים המבקש הוא אזרח עובד צה"ל משנת 1992.

בקשת רשות העירעור שבפני היא חלק מהליך מקדמי המתארך יתר על המידה בבקשות המבקש לזימון עדים ולהצגת מסמכים.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, ההחלטה ומכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בקבלת עמדת המשיבה.

לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של החריגים המצדיק סטייה מכלל זה. בית הדין האזורי, המופקד על ניהול ההליך והשלמתו, בחן את טענות הצדדים והגיע לכלל מסקנה כי בשלב זה של ההליך, המתמשך מזה זמן רב ואשר במהלכו נדונו בקשות ביניים רבות והתקיימו שני דיונים של קדמי משפט, יש מקום לאפשר את שמיעת העדים המבוקשים על ידי המבקש, אם כי זימונם יתבצע על ידי המשיבה (באופן שיתאפשר למבקש לחקור אותם בחקירה נגדית), וחייב את המשיבה להמציא, הגם שהליך גילוי המסמכים מוצה, כל מסמך נוסף הרלוונטי לתוספת.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

האם ניתן להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטה של בית הדין הצבאי לערעורים שבמסגרתה הוכרעה טענה מקדמית של נאשם בפלילים? ההליך שבכותרת הועבר לטיפולי לשם הכרעה בסוגיה דיונית זו. ואלו בתמצית העובדות הצריכות לעניין: המשיב הגיש לבית הדין הצבאי המחוזי (להלן: בית הדין המחוזי) כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה ושלוש עבירות של הטרדה מינית.

זאת, בשים לב לכך שאין מדובר בעירעור על "פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, שניתן בעירעור על פסק דין של בית דין צבאי". המבקש טוען כי לנוכח מהותה של הטענה המקדמית שהוכרעה במקרה דנן על ידי בית הדין המחוזי ועל ידי בית הדין הצבאי לערעורים, הנוגעת לליבת סמכותן של הערכאות הצבאיות לידון בעיניינו, הרי שיש לסווג את החלטת בית הדין הצבאי לערעורים שניתנה במקרה דנן כ-"פסק-דין" במשמעות סעיף 440ט(א) לחוק השיפוט הצבאי.

...

לא נעלמה מעיניי טענת הצדדים שלפיה ככל שהדיון בסוגיית סמכותו של בית הדין הצבאי יידחה עד לאחר הכרעת הדין, ועמדת ההגנה תתקבל בסופו של דבר, הרי שלא יהיה מנוס משמיעה מחודשת של כל ההליך, על הקשיים הכרוכים בכך.

אכן, אין לכחד כי ככל שתרחיש זה יתממש והטענה המקדמית תתקבל בסופו של דבר בבית הדין הצבאי לערעורים (אף שכבר נדחתה על ידו), או במסגרת בקשת רשות ערעור שתוגש לבית משפט זה על פסק-הדין הסופי של בית הדין הצבאי לערעורים (ואיני מביע כל עמדה בסוגיה זו לגופה), הרי שיש ממש בטענת הצדדים באשר לקושי שיתעורר כתוצאה מכך.

ער אני לטענות המבקש באשר למקרים החריגים שבהם דן בית משפט זה בבקשת רשות ערעור על "החלטות ביניים" ואולם כפי שהודגש בהקשר זה בעניין פלוני (פיסקה 18), מדובר היה במקרים שבהם התעוררו נסיבות "מיוחדות". כן צוין בעניין פלוני, שם, כי במבט כולל "אף המדינה אינה מעוניינת בכך שהגשת ערעורים על החלטות ביניים בהליך פלילי תהפוך להיות פרקטיקה מקובלת, ומבחינה זו אין לאפשר לנסיבות המקרה להאפיל על הכלל הרצוי מבחינה פרוצדוראלית", ודברים אלה יפים אף לענייננו.

מטענות התובעים המייצגים לא ברור מה הפרשנות שהם טוענים לה. הם ציינו כי ביום 07/02/19, הגישה המשיבה ערעור על החלטת בית המשפט מיום 23/12/18 שעסקה בנושא הגמול שנפסק לתובעים המייצגים ושכר הטירחה לב"כ התובעים המייצגים.

למרות הטענות בדבר האיחור בהגשת העירעור, הוסכם בדיון המקדמי לבטל את האיסור על מימון מצד ג'.

(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א) יהא פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים חלוט – (1)   בתום התקופה להגשת בקשת רשות לערער - אם לא הוגשה בקשה כזו; (2)   הוגשה בקשת רשות לערער ונדחתה - ביום שבו נדחתה; (3)   ניתנה רשות לערער - בתום התקופה להגשת ערעור אם העירעור לא הוגש.

סעיף 40ה לחוק שירות ביטחון קובע: החלטה סופית של הועדה בבקשה לביטול פטור לפי סעיף 40ד, ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מנהליים; החליטה הועדה לבטל פטור של מיועדת לשירות בטחון, לא תיכנס החלטתה לתוקף אלא בתום התקופה להגשת ערעור כאמור, ואם הוגש ערעור – עם מתן פסק דין חלוט בעירעור שמאשר את החלטת הועדה כאמור.

על פי החוק, יחשב פסק הדין לחלוט עם מתן פסק הדין בעירעור המנהלי בבית המשפט לעניינים מנהליים, אף אם לא חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ואף אם הוגשה בקשת רשות ערעור במועד ואף אם ניתנה רשות ערעור, הוגש העירעור וממתינים לפסק דינו של בית המשפט העליון.

...

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס ארבל אסל, בתמ"ש 34750-08-22), שדחתה את בקשת המבקש לקביעת זמני שהות זמניים עם כלב הנמצא בחזקת המשיבה ולטענת המבקש הוא כלבם המשותף של הצדדים.

המבקש אף טוען כי ביהמ"ש קמא היתעלם ממצבו הרגשי-נפשי, כסובל מפוסט טראומה בעקבות שרותו הצבאי, כשהכלב שימש לו ככלב ריגשי והיה חלק משמעותי בחייו.

גם המשיבה סובלת ממצב רפואי מורכב ונמצאת רוב היום בבית (במסגרת הטענות בבקשת רשות העירעור טוען המבקש שלאור מחלתה של המשיבה לא יכלה המשיבה להוציא את הכלב לטיולים ולהליכות והוא עשה זאת).

בנסיבות העניין, על רקע הראיות שהוצגו בשלב זה וכאשר המחלוקות העובדתיות בין הצדדים טרם התבררו ( ביהמ"ש קמא טרם קיים דיון מקדמי בהליך ואף לא היתקיימו חקירות בבקשה לסעד הזמני) לא מצאתי כי נפלה בהחלטת ביהמ"ש קמא שגגה שמצדיקה היתערבות בית משפט זה. אין בדבר כדי לשלול את האפשרות כי במסגרת הבירור העובדתי ושמיעת הוכחות ימצא ביהמ"ש קמא לקבל את גרסת המבקש בנושאים השנויים במחלוקת ולקבל את תביעתו.

...

ביהמ"ש קמא דחה את בקשת המבקש בנימוקים הבאים: "הצדדים נפרדו לפני כשישה חודשים ומאז שוהה הכלב באופן בלעדי עם המשיבה. נוסף על כך ועל אף שהדבר איננו חזות הכל, הכלב רשום על שם המשיבה ומאישורים שצורפו עולה כי המשיבה היא שנושאת בהוצאות החזקתו, לרבות טיפולים וטרינריים וחיסונים. נוכח האמור, בשלב זה אין בפניי די ראיות לכאורה התומכות בטענה לפיה מדובר בכלב משותף ועל כן, לא ניתן להורות בשלב זה כי הצדדים התכוונו לחלוק ביניהם את הזמן בו ישהו עם הכלב. נוכח האמור, הבקשה לקביעת זמני שהות זמניים נדחית." על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות זאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

פרט ט"ו להסכם הגירושין, הכולל את סעיפים 67-71 להסכם, עוסק בחלקה של המשיבה בזכויות המבקש בפנסיה שיקבל מצה"ל. בין השאר נקבע בפרק זה כי "שיעור חלקה של האשה בזכויות הפנסיה של הבעל הנו מחצית מהזכויות שנצברו לתקופת האיזון, על פי הוראות והנחיות מוסדות צה"ל (מת"ש)" (ס' 68 להסכם); האופן בו יבוצע החישוב (בהמשך ס' 68 להסכם); זכותה של המשיבה לקבל את חלקה בפנסיה באופן מהוון ככל שהמבקש יקבל את זכויות הפנסיה באופן מהוון (ס' 69 להסכם), ועוד.

המבקש אף העלה במסגרת כתב הגנתו שורה של טענות מקדמיות, לסילוק התביעה על הסף, מחמת היתיישנות, שהוי, בשל מעשה בית-דין (לאור טענות המבקש כי עתירות המשיבה מכוונות לשינוי פסק הדין), ועוד.

המבקש טוען כי המשך ההליכים בתיק, מבלי להדרש לבקשה זו "ייפגע בזכויות המבקש להוכיח את טענותיו בשאלה שבמחלוקת, יוביל לניהול הליך בדרך שגויה ותוך ביזבוז משאבים מיותרים בהקף רחב". ביום 19.12.22 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הבר"ע. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות המבקש, באתי לידי מסקנה, כי הן אינן מגלות עילה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, ואני מחליט לדחות אותה ללא צורך בקבלת תשובה.

...

בענייננו אנו, סבורני כי לא עלה בידי המבקש להעמיד טעם בעל משקל שיצדיק חריגה מעקרון היסוד, וקיום דיון בהשגה על קביעותיו של בית משפט קמא בטרם סיום ההליך ומתן פסק הדין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משנדחתה בקשת רשות הערעור נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.