בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא הותר זמנו של עו"ד

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 1898-05-22 ניתנה ביום 02 מאי 2022 1. אמנון פורת 2. פורת תנורים ציוד לאפיה ולמזון בע"מ 3. מ.צ.מ מכונות וציוד לאפיה ולמזון בע"מ המבקשים גבריאל אואקנין המשיב בשם המבקשים – עו"ד יגאל יצחק-הלוי בשם המשיב – עו"ד עוזיאל עמרני; עו"ד ענת עמרני החלטה

השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (הנשיאה הדס יהלום; סע"ש 31010-07-13, סע"ש 1239-06-13), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק הדין שניתן ביום 15.8.2016 (להלן – הבקשה ו-ההחלטה בהתאמה).

על החלטת הרשמת שלא להתיר להם לתקן את כתב העירעור הגישו המבקשים ערעור (ע"ר 24107-12-20), אשר גם במסגרתו העלו את סוגיית הראיות החדשות שבחזקתם.

בשני ההליכים ציינו המבקשים כי בחזקתם ראיות חדשות מהן עולה כי המשיב "רימה והטעה את בית הדין הנכבד בזאת שהגיש תחשיבי גמולים ותחשיבי פיצויים מזויפים, רשם חישובי ריבית והפרשי הצמדה מזויפים, רשם שעות עבודה לא נכונים שעבד...". גם ההליכים דלעיל עוכבו בהחלטת בית הדין האיזורי עד להמצאת אישור בית המשפט המחוזי של פשיטת הרגל.

הדבר מביא לבזבוז משאבים יקרים והשחתת זמנו של בית הדין (ושל בעלי הדין) לריק וממילא עומד בנגוד לכלל הבסיסי בדבר סופיות הדיון.

...

כמו כן, בית דין זה ניתח את רוב הראיות החדשות, והגיע למסקנה שהן אינן רלוונטיות או אין בהן כדי לבסס את טענת המבקשים.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפיכך, המבקשים ישלמו לאוצר המדינה הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 2753-04-22 ניתנה ביום 12 מאי 2022 ד"ר נעמה פייסל המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב בשם המבקש - עו"ד חליל נעמה החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 2293-12-19) מיום 31.3.2022, שבה התקבלה בחלקה בקשת המבקש להפנות למומחה הרפואי היועץ לבית הדין - פרופ' ולטר מרקוביץ (להלן – המומחה) שאלות הבהרה.

הכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר בתיק ועיינתי בטענות הצדדים בפני בית הדין האיזורי, בנימוקי בית הדין האיזורי אשר בעטיים לא הותרה הפניית שאלות ההבהרה הנותרות למומחה ובנימוקי המבקש בבקשת רשות העירעור שבפניי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות העירעור להדחות בחלקה (בכל הנוגע לשאלות 2 – 4, 6 ו- 10), גם מבלי להדרש לתשובת המוסד.

בפני המומחה הונחתה תשתית עובדתית אשר הוסכמה בין הצדדים (הודעת המבקש מיום 1.12.2021 לבית הדין האיזורי והחלטת בית הדין האיזורי מיום 2.12.2021) ולכן אין להפנות את המומחה לעובדות שלא נכללו בתשתית זו. שאלה מס' 6 – "האם יש חריגים ואנשים שסיבלו מאוטם אחרי יומיים ו/או יותר, לפעמים שבוע אחרי הארוע החריג?" מקובלת עלי עמדת בית הדין האיזורי לפיה "מדובר בשאלות שאינן הכרחיות ורלוונטיות להבהרת חוות הדעת ולעניינו של התובע ובמיוחד לאור העובדה כי המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין ארוע הדחק לארוע הלבבי". נוסף על האמור, מדובר בשאלות תיאורטיות-כלליות, אשר אין במענה עליהן כדי להבהיר את האמור בחוות הדעת ביחס למבקש, מה גם שבסעיף 9.6.3 לחוות הדעת כבר השיב המומחה לשאלה זו עת ציין כי "ניתן עדיין לקשור ארוע נפשי חריג ואוטם הפורץ מעבר ל-24 שעות מאוחר יותר במקרים מיוחדים". שאלה מס' 10 – "פרופיסור נכבד קבעתם בחוות הדעת שלכם סעיף 9.7 כי היה ארוע חריג, כי לא היו גורמי סיכון בולטים בסעיף 9.7.3. כן בחוות הדעת ובחומר הרפואי נשללו סימנים למחלה... כי לא היו גורמי סיכון גם קבעתם כי ד"ר נעמה בריא ואין רקע קרדיאלי ... בחוות הדעת גם בעיונך בחומר שהועבר לכב' על ידי בית הדין... האם אי המצאות רקע מעידה כי הרקע הוא הלחץ הנפשי שסבל ממנו כתוצאה מהארוע החריג?" מקובלת עלי עמדת בית הדין האיזורי לפיה "אין מקום להפנות שאלה זו למומחה שכן המומחה קבע בחוות דעתו כי עובדת העידר גורמי סיכון בולטים כנתון "בעד קשר סיבתי" אך קבע כי המשקל היחסי של פרק הזמן של 4 ימים בין דחק חריג לאוטם הנו בעל משקל כבד הרבה יותר מכל הנתונים ואף קשר סיבתי, כך שאין כל הצדקה בהפניית שאלה זו".

...

שאלה מס' 4 - "אם היה בפניך נתון נוסף כי ד"ר נעמה קבל מכתב נוסף בו הוזמן לשימוע היית משנה את הקביעות שלך?" בית הדין האזורי קבע כי אין להפנות שאלה זו למומחה, "שכן יש בשאלה משום שינוי בתשתית העובדתית המוסכמת שהועברה למומחה". מקובלת עלי קביעתו של בית הדין האזורי כי אין מקום להפנות שאלה זו למומחה.

בפני המומחה הונחתה תשתית עובדתית אשר הוסכמה בין הצדדים (הודעת המבקש מיום 1.12.2021 לבית הדין האזורי והחלטת בית הדין האזורי מיום 2.12.2021) ולכן אין להפנות את המומחה לעובדות שלא נכללו בתשתית זו. שאלה מס' 6 – "האם יש חריגים ואנשים שסבלו מאוטם אחרי יומיים ו/או יותר, לפעמים שבוע אחרי האירוע החריג?" מקובלת עלי עמדת בית הדין האזורי לפיה "מדובר בשאלות שאינן הכרחיות ורלוונטיות להבהרת חוות הדעת ולעניינו של התובע ובמיוחד לאור העובדה כי המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין אירוע הדחק לאירוע הלבבי". נוסף על האמור, מדובר בשאלות תיאורטיות-כלליות, אשר אין במענה עליהן כדי להבהיר את האמור בחוות הדעת ביחס למבקש, מה גם שבסעיף 9.6.3 לחוות הדעת כבר השיב המומחה לשאלה זו עת ציין כי "ניתן עדיין לקשור אירוע נפשי חריג ואוטם הפורץ מעבר ל-24 שעות מאוחר יותר במקרים מיוחדים". שאלה מס' 10 – "פרופסור נכבד קבעתם בחוות הדעת שלכם סעיף 9.7 כי היה אירוע חריג, כי לא היו גורמי סיכון בולטים בסעיף 9.7.3. כן בחוות הדעת ובחומר הרפואי נשללו סימנים למחלה... כי לא היו גורמי סיכון גם קבעתם כי ד"ר נעמה בריא ואין רקע קרדיאלי ... בחוות הדעת גם בעיונך בחומר שהועבר לכב' על ידי בית הדין... האם אי הימצאות רקע מעידה כי הרקע הוא הלחץ הנפשי שסבל ממנו כתוצאה מהאירוע החריג?" מקובלת עלי עמדת בית הדין האזורי לפיה "אין מקום להפנות שאלה זו למומחה שכן המומחה קבע בחוות דעתו כי עובדת העדר גורמי סיכון בולטים כנתון "בעד קשר סיבתי" אך קבע כי המשקל היחסי של פרק הזמן של 4 ימים בין דחק חריג לאוטם הינו בעל משקל כבד הרבה יותר מכל הנתונים ואף קשר סיבתי, כך שאין כל הצדקה בהפניית שאלה זו".

לאור האמור בקשת רשות הערעור ככל שהיא מתייחסת לשאלות 2 – 4, 6 ו- 10 נדחית.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 1138-05-22 ניתנה ביום 18 יולי 2022 נוה אילן מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ המבקש 1. יחזקאל יששכר 2. הראל ביטוח ופיננסים בע"מ המשיב משיבה פורמלית בשם המבקש: עו"ד אביתר קנולר, עו"ד ליאת קינן בשם המשיב: עו"ד מרדכי חזיזה החלטה

בית הדין סיכם, לאור האמור לעיל, כי "הראציונאל שביסוד הוראות תקנה 26 המחייבות בעל דין לרכז את כל הסעדים שמבקש בגין אותה עילה בהליך אחד חלף הטרחת הערכאה השיפוטית והצד שכנגד באותם הליכים ממש פעמיים - מצדיק אם כן בנסיבות העניין שלא להענות לבקשה". לכך הוסיף כי "לא בכדי קבע החוק פרק זמן מוגבל מאוד שבו מתאפשר למעסיק לפנות לבית הדין בהליך שמטרתו מניעת תשלום פצויי פיטורין צבורים... על כן ראוי כי בירור טענה שכזו ייעשה במסגרת הליך יעיל ומהיר ככל הניתן. התובע למעשה בעצם בקשותיו (לפיצול סעדים ולאיחוד דיונים) ובעיתוי שבו הוגשו, וככל שתתקבלנה, מתעתד להביא בין להארכה בלתי הוגנת של בירור המחלוקות מושא הליך זה ובין, ככל שלא יאוחדו הדיונים, להשחתה הכפולה של זמן ומשאבים... לכך אין ליתן יד". הבקשה נדחתה לפיכך, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב בסך של 6,000 ₪.

גם אם בחינת פעולות המשיב והנזקים שנגרמו מהן דרשה עבודה מרובה של משרד רואי חשבון חצוני, דחיית הבקשה "עלולה להביא לפגיעה אנושה במבקש, ולמניעת זכותו, באופן בלתי הפיך, להפרע את נזקיו האדירים מאת המשיב, שאותם לא יוכל לתבוע". לשיטת המבקש, מהחלטת בית הדין אף עולה קביעה מסתברת לפיה תיקון 21 לחוק הפיקוח לא רק קובע סד זמנים קצר להגשת תביעה לסעד הצהרתי לשלילת פצויי פיטורים, אלא גם יצר תקופת היתיישנות קצרה של ארבעה חודשים בלבד לצורך הגשת מלוא תביעותיו של מעסיק המבקש לשלול מעובדו פצויי פיטורים, וזאת בנגוד לדיני ההתיישנות ובאופן שאינו תואם את תכלית חקיקתו של תיקון 21.

המבקש סבור עוד בין היתר כי כלל לא הייתה מחויבת בקשה לפיצול סעדים; כי לא נפל כל פגם בעיתוי הגשת הבקשה; ומוסיף כי ההחלטה מיום 20.4.22 בה נקבע כי יש לסווג החלטה שלא להתיר פיצול סעדים כהחלטה אחרת - עומדת בסתירה להחלטה קודמת עליה הסתמך המבקש, וייתכן כי מותב בית הדין יסבור שקיימת זכות ערעור.

כפי שעולה מפירוט טענות הצדדים לעיל, מתגובת המשיב הסתבר כי ביום 29.4.22 - סמוך טרם הגשת בקשת רשות העירעור אם כי מספר חודשים לאחר הגשתו של העירעור המקורי על ההחלטה מיום 7.7.21 - נענה בית הדין האיזורי לבקשת המבקש לתיקון כתב התביעה המקורי, והתיר הגשתו של כתב תביעה מתוקן הכולל את מרבית הטענות שבקש המבקש להעלות כנגד המשיב במסגרת התביעה הנוספת, כאשר סכום התביעה המתוקנת כפי שהוגשה לתיק בית הדין ביום 12.5.22 עומד על כ-7.5 מיליון ₪.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועל אף שטענות המבקש ראויות היו ככלל להישמע בפני ערכאת הערעור, שוכנעתי כי מטעמים פרקטיים אין הצדקה ליתן רשות ערעור.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (הנשיאה שרה ברוינר ישרזדה; סע"ש 34371-02-22) מיום 7.8.2023, שבה נדחתה בקשת המבקש לחייב את המדינה להגיב באופן מלא לטענה עובדתית שהועלתה על ידי המבקש ואושרה בחלקה על ידי המדינה.

במהלך הדיון המוקדם ציין המבקש בקשר לקורס "ביולוגיה של התא הסרטני" (להלן – הקורס) כי "חבריי למעבדה עשו שנה לפניי ואושר להם" והוסיף וציין ביחס לעובדת נוספת המכונה בפרוטוקול ובהחלטות ס.ד (ותכונה להלן גם – העובדת הנוספת) כי "בהתחלה פסלו לה את הקורס הזה, היא עשתה אותו איתי. היא באה לאכול לידי, ראש הועד [...] אמר לה, את משלנו, אני אדאג שיאשרו לך. ואשרו לה". באת כוח המדינה הצהירה לפרוטוקול כי "אני אבדוק את טענותיו של התובע, אם אמצא שיש בהן ממש, אודיע על כך". משכך ניתנה בתום הדיון החלטה כי "בתוך 10 ימים תודיע עו"ד קריטנשטיין מה תוצאות בדיקתה ביחס לגמול של גב' ס. ד" (להלן – ההחלטה הראשונה).

המבקש, אשר ציין כי עבר את הקורס יחד עם העובדת הנוספת הגם שבקשתו נבחנה באיחור של מספר שנים מטעמים הנדונים בתביעתו, טען כי תשובת המדינה אינה שלמה ויש לחייבה להגיב לטענה שמלכתחילה הקורס נפסל לעובדת הנוספת "ורק לאחר זמן אושר לה". בעקבות הדיון המוקדם ובקשות שונות שהועלו בו על ידי הצדדים, ניתנה ביום 7.8.2023 החלטתו המפורטת של בית הדין האיזורי בגדרה נתקבלו חלק מבקשות המבקש באופן מלא או חלקי ונתקבלה בקשת ההסתדרות להעביר לבדיקתה הקלטת שיחה שהועברה על ידי המבקש למדינה בלבד.

הינה כי כן, אין להתערב בהחלטת בית הדין האיזורי שלא לחייב את המדינה להגיב לעובדה הנטענת על ידי המבקש לפיה מלכתחילה לא הוכר הקורס כמזכה את העובדת הנוספת בגמול, ודין בקשת רשות העירעור להדחות, מבלי שאדרש לטענות המבקש לחזית המחלוקת בינו לבין המשיבות ולכלל טענותיו לגוף המחלוקת.

...

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי ההחלטה וההחלטות הנוספות שומטות ממנו את היכולת להוכיח את תביעתו, "שהרי כל מהות התביעה היא אי ניקיון כפים של הנתבעות. הנתבעות פסלו לי את הגמולים כנקמה על כך שיצאתי חוצץ נגד התנהלות יו"ר ההסתדרות שלי, שהיא גם יו"ר ועדת הגמול". לטענתו הבהיר את מהות התביעה בדיון המוקדם הראשון והעובדה הנטענת לפיה אישרו לעובדת הנוספת הכרה בקורס רק כי היא "מהצד שלנו" מהווה "הוכחה חד משמעית לחוסר ניקיון כפים של הוועדה". דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת כלל חומר התיק, הגעתי לידי מסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי שאדרש לתשובת המשיבות.

קביעות בית הדין האזורי הן בשאלה האם ההחלטה הראשונה מולאה והן בשאלה האם קיימת רלוונטיות לעובדת ההכרה בקורס לצורך תשלום גמול לעובדת הנוספת, נמצאות, כפי שציין השופט י' עמית בעניין הרשות הפלסטינית, בלבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בפניה מתנהל ההליך: "לערכאה הדיונית יש יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור, כמי שמכירה את הנפשות הפועלות ואת התיק על כל היקפו, לעומת ערכאת הערעור הנדרשת אך ל'פלח' מצומצם של התיק בדמות החלטה ספציפית המובאת בפניה במסגרת בקשת רשות ערעור. לא הרי השופט הדן בתיק ואשר יושב 'בשורה הראשונה' של הדיון, כשופט ערכאת הערעור המרוחק יותר מהמגרש הדיוני (כביטויו של השופט הנדל ברע"א 6195-12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר (25.10.2012)). לכן, וכעניין שבמדיניות, אני סבור כי יש ליתן לשופט הערכאה הדיונית 'מרחב תימרון' במסגרת האוטונומיה הניהולית של התיק, בהיותו הפורום הנאות לקבלת ההחלטות הדיוניות והטכניות בכל הקשור לניהול התיק". (רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק.

הנה כי כן, אין להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא לחייב את המדינה להגיב לעובדה הנטענת על ידי המבקש לפיה מלכתחילה לא הוכר הקורס כמזכה את העובדת הנוספת בגמול, ודין בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי שאדרש לטענות המבקש לחזית המחלוקת בינו לבין המשיבות ולכלל טענותיו לגוף המחלוקת.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 43852-02-24 ניתנה ביום 20 פברואר 2024 אשכול פרויקטים (ש.ר.ד) בע"מ המבקשת 1. מדינת ישראל 2. מירב שטמקר עוקשי המשיבות בשם המבקשת - עו"ד נדב דלומי החלטה

(מתוקנת על פי החלטה מיום 20.2.24) סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת דפנה חסון זכריה; על"ח 35054-01-24), שבה נדחתה בקשת המבקשת לשינוי המועד להגשת תשובת המשיבות ולקביעת מועד דיון עוד טרם שהוגשה התשובה כאמור.

בהחלטת הממונה נקבע, בתמצית, כי הגם שההריון לא היוה גורם בהחלטת הפיטורים, משנודע למבקשת לראשונה על ההריון בעת שיחת השימוע שהתקיימה ביום 2.11.23, בנסיבות העניין שפורטו בהחלטה אין להתיר את הפיטורים.

על רקע זה, ועוד לפני שנשקלות נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, לקיום דיון בעירעור על החלטה של הממונה, הדוחה בקשה להיתר פיטורים, תוך פרק זמן סביר, נודעת חשיבות, שאם לא כן עלולה המציאות (הלידה), ולא ההכרעה המשפטית, לקבוע את גורלו של העירעור ולמעשה לייתרו.

בהקשר זה אעיר מספר הערות: מבלי לקבוע מסמרות, ספק אם במסגרת ערעור על החלטה הדוחה בקשה להיתר פיטורים ניתן להגיש בקשה לסעד זמני; ספק אם בקשה לסעד זמני מייעלת את ההליך, שעה שעל פני הדברים היא תחייב שמיעת ראיות ולו לצורך מאזן הנוחות; ספק אם בקשה שכזו, שבמהותה היא בקשה לצוו עשה, עולה בקנה אחד עם ההלכות למתן סעד זמני; יתרה מזאת, לא מן הנמנע שאילו היתה מוגשת בקשה למתן סעד זמני, היה בית הדין האיזורי מורה מיוזמתו על הקדמת הדיון בעירעור במקום לקיים דיון בסעד הזמני, תוך שימוש בסמכותו לפי תקנה 99 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

...

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת כלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות גם מבלי להידרש לתשובת המשיבות, וזאת אך ורק מהטעם הדיוני הנעוץ בהוראת סעיף 1(1) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017.

ביני לביני שקלתי אם נסיבות המקרה מצדיקות יצירת חריג פסיקתי לאותה הנחיה, אך נחה דעתי כי בכפוף להערות להלן אין בכך צורך.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.