בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט מחוזי בעניין צו מניעה והפקדת ערובה

בבית המשפט העליון רע"א 7777/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשת: איילה כהן בטש נ ג ד המשיבה: אסטרל תיקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' וינברגר) מיום 1.08.2023 ב-ע"א 43338-05-23 בשם המבקשת: בעצמה ][]החלטה

עוד צוין כי בעלה של המבקשת יוצג על ידי הלישכה לסיוע משפטי בתיק חידלות פרעון וניתן בעיניינו צו לשקום כלכלי, וכן כי לאור מצבו קיבל בעבר פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, במספר הליכים אשר התנהלו בבית משפט זה. עוד טענה המבקשת, כי היא עובדת בעריית קריית ביאליק ומשכורתה החודשית עומדת על כ-5,000 ש"ח בלבד.

ביום 22.5.2023 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ע' וינברגר, בכובעה כרשמת) כי אף אם הבקשה תבחן בהסתמך גם על נתוניו של בעלה של המבקשת, למרות שהוא לא היה צד להליכים בבית משפט השלום, הרי שהמבקשת ובעלה לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח חסרון כיס, אשר מונע מהם לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה.

אשר על כן, דחה בית המשפט את הבקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, וחייב את המבקשת בשכר טירחת בא כוחה של המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,500 ש"ח. ביום 29.5.2023 הודיעו המבקשת ובעלה כי בכוונתם להגיש ערעור על ההחלטה מיום 22.5.2023, ועל כן ביקשו להאריך את המועד לתשלום האגרה ולהפקדת הערובה, עד לאחר שמיעת העירעור.

אגב האמור לעיל, ומבלי שיהיה בכך כדי לשנות את התוצאה בהחלטתי זו, ברצוני לציין שבבקשה שלפניי צורפו מסמכים נוספים, אשר אין לדעת כיצד היו משפיעים על הכרעתו של בית המשפט המחוזי, לו היו הם בפניו, וזאת ביחס ליישום התנאי הנידרש למתן פטור מתשלום האגרה והפקדת ערובה שעניינו במצבו הכלכלי של בעל הדין.

...

הרקע העובדתי של הסכסוך העומד בבסיסה של בקשת רשות הערעור תואר בהרחבה במסגרת החלטתי ב-רע"א 5114/23 בטש נ' אסטרל תקשורת בע"מ (16.11.2023) (להלן: רע"א 5114/23), ועל כן יובאו העובדות הצריכות להחלטתי זו, בתמצית.

כמו כן, סבורני כי צדק בי המשפט המחוזי בקביעתו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בהינתן שפסק דינו של בית משפט השלום מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות.

סבורני כי ניתן ללמוד מהאמור לעיל כי ייתכן שראוי, בנסיבות בהן המבקש פטור מאגרה וערובה אינו מיוצג ומחסור במסמך כזה או אחר עלול להוביל לדחיית בקשתו, כי בית המשפט ייתן החלטה המצביעה על החוסר ומאפשרת להשלימו.

אשר על כן, אין כל בסיס לטענותיה של המבקשת גם בעניין זה. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' נאמן) בת"א 53434-10-18 אבוקרת נ' אוזן (24.7.2022), בגדרה נדחתה בקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות ובתשלום אגרה על הגשת הודעה לצדדי ג'.

התכלית השנייה היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק.

העולה מהאמור הוא אם כן כי בקשה לערובה לתשלום הוצאות היא בקשה שיכול לבקש נתבע מבית המשפט כלפי תובע, ולא להיפך, כפי שנעשה בעניינינו.

משלא נתבקשה תשובת המשיבים בעיניין בקשת הערובה, אין צו להוצאות.

...

התכלית הראשונה, והמרכזית מבין השתיים, היא להבטיח את תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי, זה שההליך נכפה עליו, אם בסופו של דבר יידחה ההליך נגדו וייפסקו הוצאות לטובתו.

משכך, דין רכיב זה של הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה לחיוב בערובה לתשלום הוצאות נדחית, והבקשה להפקדת אגרה תצא לתגובת המשיבים.

בבית המשפט העליון רע"א 8368/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. יחידת הסיוע המשפטי – מחוז דרום 2. היועצת המשפטית לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ד' כהן) מיום 6.11.2022 בעש"א 47437-08-22 בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבות: עו"ד מלי אומיד ברגר ][]החלטה

במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט לעינייני מישפחה את עירעורו של המבקש על החלטת רשם הירושות ליתן צו ירושה בעיניינה של אמו המנוחה.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.2.2022 נמחקה ביום 21.7.2022 מחמת אי-הפקדת ערובה במועד (בע"ם 1665/22).

תקנות האגרות משקפות איזון בין הצורך להבטיח הישתתפות בעלות השרות המתקבל ממערכת המשפט ולמנוע נקיטה בהליכי סרק, מחד גיסא, לבין הצורך להגן על זכות הגישה לערכאות תוך המנעות מנעילת שערי בית המשפט בפני מי שאינו יכול לעמוד בתשלום, מאידך גיסא (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (18.1.2005)) (להלן: עניין פלוני).

כך, וכפי שצוין לעיל, בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, רשאי ראש הלישכה לדחות בקשה למתן סיוע משפטי "אם היה סבור שענינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות". על החלטת ראש הלישכה לפי סעיף זה רשאי המבקש לערער לפני בית המשפט המחוזי שבתחום סמכותו נימצאת לישכת הסיוע המשפטי, לפני שופט אחד, והחלטתו תהא סופית.

...

אולם, בענייננו, טוענות המשיבות כי: "לא ניתן לומר שהמבקש נפגע מכתב ההסתלקות עצמו שהרי חלקו בירושה אף שלא גדל – לא נפגע כלל". כמו כן, טוענות המשיבות כי במקרים האמורים הסעד שהתבקש הוא ביטול כתב ההסתלקות כולו, בעוד שבענייננו הסעד המבוקש הוא סעד שאינו קיים בפסיקה – מחיקת סעיף מכתב ההסתלקות, כך שכתב ההסתלקות יוותר על כנו באופן חלקי "והזכויות בו יועברו באופן שונה מהמסמך שנחתם". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על אף האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי: "סיכויי הערעור בכל הנוגע לסוגיית תצהירי ההסתלקות מהעיזבון קלושים עד אפסיים". כפי שהטעימה המשיבה, אף שהוכרה בפסיקה זכות התביעה של מי שנפגע מכתב הסתלקות לעתור לביטולו (ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, פ"ד מט(2) 120 (1995)), ובפרט בנסיבות של עושק (ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (19.11.2007)), הסעד לו עותר המבקש – מחיקת סעיף מכתבי ההסתלקות כך שההסתלקות תישאר בעינה, אך חלקם של המסתלקים בירושה יחולק באופן שונה מזה שצוין בכתבי ההסתלקות – הוא סעד שאינו מוכר בדין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

][] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן) ברע"א 6530-04-24 מיום 5.4.2024, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ל' הר ציון) בת"א 3108-11-18 מיום 18.3.2024, אשר הורתה למבקש להפקיד ערובה על סך 17,500 ש"ח. המבקש יליד שנת 1971, תושב הרשות הפלסטינאית, עבד כצבע.

בין היתר, היתייחס בית המשפט לקושי אפשרי באכיפה אפקטיבית של פסק הדין, בעקבות היותו של המבקש תושב הרשות הפלסטינאית, וציין כי יש להתייחס למבקש כמי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט בעת בחינת הבקשה להפקדת ערובה; לכך שהמבקש לא טען לקיומם של נכסים או כספים שבבעלותו בישראל, ומשכך הסכויים לאכיפת פסק דין כנגדו הם נמוכים; ולכך שעולה שאלה מהותית באשר לחבות המשיבים, שהם מזמיני העבודה, לאור הוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

עוד נטען, כי בקשת המשיבים להפקדת ערובה הוגשה ללא תמיכה בתצהיר, חרף העלאת טענות עובדתיות במסגרתה; כי גירסתו של המבקש אמינה; כי קיימות סתירות בגירסאות המשיבים; כי על אף היות המבקש תושב הרשות הפלסטינאית, מדובר בשטחים הקרובים לישראל, שבהם מתקיימים יחסים מיוחדים בין תושבי ישראל ותושבי הרשות הפלסטינאית, במיוחד בענף הבנייה ותאונות העבודה; כי במקרה של גבייה ניתן לפנות לרשם הוצאה לפועל ובכך למנוע את אפשרות המבקש לצאת את תחומי הרשות למדינה שלישית; כי שגה בית משפט קמא בהערכת סכויי התביעה; וכי שגה בית משפט קמא בעריכת האיזון בין זכות המשיבים לגביית הוצאותיהם לבין זכותו החוקתית של המבקש לגשת לערכאות.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

...

לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור במקרה דנן הכרחי לשם מניעת עיוות דין, הגם שהסכום שנקבע הוא על הצד הגבוה בהתחשב בכך שהמבקש הוא תושב הרשות הפלסטינית המתפרנס מעמל ידיו ומן הסתם הפרוטה אינה מצויה בכיסו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משכך, גם הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

עוד נקבע כי השגות המבקשת נגד החישוב שנערך על-ידי רו"ח ברדיצ'ב, מקומן להתברר בהליך העקרי – וגם אם החישוב לא יתקבל, "עדיין יכולה להשמע הטענה כי ככל שהיו מגיעים הצדדים לעמק השווה במועד מוקדם, הדבר היה מקרין באופן דרמאטי על הקף החוב". בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת המבקשת לשהוי שנפל בהגשת הבקשה, וכן קבע כי הטענות לחוסר תום לב מצד המשיבה בנוגע לשימוש שנעשה בנכס, אינן מטות את הכף לעבר דחיית הבקשה – תוך שקבע כי "השאלה האם משמש המקום ללימודים או למגורים היא בעלת משקל משני". אשר למאזן הנוחות קבע בית המשפט המחוזי כי זה נוטה לעבר קבלת הבקשה, שכן "במצב הדברים הקיים עומדת לרשות ה[מבקשת] בטוחה בהקף ניכר. לעומת זאת, דחיית הבקשה תוביל לפגיעה קשה ב[משיבה], וביכולתה לעשות שימוש בנכס". לאור כל האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לנקוט בהליכי מימוש המשכנתא הרשומה על הנכס, וכן לפתוח בכל הליך גביה נגד המשיבה, לרבות במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

לבסוף נטען כי סכום הערובה שקבע בית המשפט המחוזי הולם, בהיתחשב בבטוחה העומדת למבקשת, ואין מקום להתערב בו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתשובה לה, החלטתי לידון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

סכומי מימוש העולים על החוב האמור ועד לסכום החוב הנטען על-ידי המבקשת במסגרת הליכי ההוצל"פ, יופקדו בקופת ההוצאה לפועל עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי.

...

כפי שיפורט להלן, דין הערעור להתקבל באופן חלקי, במובן זה שצו המניעה האוסר על המבקשת לנקוט הליכי גביה נגד המשיבה, לרבות הליכי מימוש המשכנתא – יוגבל רק לגביית סכומים העולים על החוב שאינו שנוי במחלוקת.

לאור כל האמור, ראיתי לסייג את הסעד הזמני שניתן ולצמצמו רק להליכי גביה של סכום החוב השנוי במחלוקת.

אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, באופן שצו המניעה הזמני האוסר על המבקשת לנקוט בהליכי גביה, לרבות הליכי מימוש משכנתא, נגד המשיבה, יצומצם לחוב השנוי במחלוקת, קרי: חוב העולה על סך של 10,500,000 ₪.