החברה ושלמה איטח ערערו על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, אשר ביטל את חיובה של המשיבה והעמיד את חובו של שלמה איטח למבקשת על סכום של 174,422 ₪.
בתביעתה טענה המבקשת כי החברה ושלמה איטח פעלו להברחת נכסים , תוך עירוב נכסים בין החברה ובין חברת ממתקי הצפון בע"מ, שהיתה , בין היתר, בבעלות המבקשת, ותוך הברחת כספי חברה זו , כפי שנקבע בפסק הדין של בית הדין הרבני.
יצויין כי שלמה איטח הנו אחיו של גבי איטח, בעל המניות והמנהל של החברה.
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לביטול העיקול וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל, ואלם זו נמשכה על ידה, לאחר שלא היה בידה להפקיד את סכום העירבון שנקבע להבטחת עיכוב ביצוע ההחלטה.
יוצא איפוא, כי על הנושה
הנזיקי, שתביעתו איננה בת הוכחה בפרוק, לבקש מבית המשפט לפתוח בהליכים או להמשיך בהם, כאשר מבנה ההליך תואם את התוצאה של מתן רשות, בכפוף לנסיבות המקרה הקונקרטי".
כפי שנאמר על ידי כבוד השופט א. גרוניס בבש"א 11355/02 ענת ענב נ. נחמה אלדר בתפקידה כנאמנת בפשיטת רגל (9.6.04) :
"הליכים בנוגע למסה של נכסי החייב ראוי להם, ככלל, שיתנהלו בבית המשפט של פשיטת הרגל, אפילו אין מדובר בעילה ייחודית לפשיטת רגל".
אמנם, ההחלטה שם ניתנה בעיניינו של פושט רגל (בסכסוך בענין מזונות), אך בכל הקשור ל"מסת הנכסים" של החייב – יש להחיל דין שווה על שני העניינים.
...
יוצא אפוא, כי על הנושה
הנזיקי, שתביעתו איננה בת הוכחה בפירוק, לבקש מבית המשפט לפתוח בהליכים או להמשיך בהם, כאשר מבנה ההליך תואם את התוצאה של מתן רשות, בכפוף לנסיבות המקרה הקונקרטי".
לפיכך, אני דוחה את הבקשה.
