במעמד הדיון בעירעור הוסיף ב"כ המשיב בהתייחס לדו"ח פקידת השקום, כי המלצת השקום ניתנה בעקבות היתכנסות הועדה הרפואית מדרג ראשון אשר קבעה למערער נכות משוקללת בשיעור 66% ואין לדעתו כל חובה עת מוגש ערר על דרגת הנכות הרפואית לבקש המלצה עדכנית מפקידת שקום, אשר כשמה כן היא, בגדר המלצה בלבד.
קביעת הועדה לטעמי לוקה בחסר, שכן הועדה נסמכה בהחלטתה, בין היתר, על המלצת פקידת השקום שקבעה, כי דרגת אי הכושר המתאימה למערער היא בשיעור 60% לצמיתות (בדומה לקביעת הועדה), זאת בגין דרגת הנכות הרפואית המשוקללת העומדת על 66% בגין ליקוי שמיעה – 30%, מצב תגובתי – 10%, מחלת FMF – 40%, כאבי ראש – 10%, ריפלוקס – 10% וניתוח כליה – 10%.
ודוק, במועד הרלוואנטי לקביעת הועדה מושא העירעור, דרגת הנכות הרפואית המשוקללת עמדה על 73% לאחר שהתווספו למערער נכויות בגין CTS דו-צדדי (5% בכל יד) + כאבי גב תחתון – 10% ומעיון בהחלטת הועדה עולה ספק, האם הועדה כלל הייתה ערה לנתון זה והכיצד הדבר נשקל על ידה, אם בכלל – דבר המצדיק קבלת העירעור והשבת העניין לועדה על מנת שתשלים מלאכתה.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
...
מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
"
מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ושקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין הערעור להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן.
עוד ציינה הוועדה, כי היא עיינה במסקנות הרופא המוסמך שהמליץ על יום עבודה מלא וכן בדו"ח פקידת השיקום הממליצה על דרגת אי כושר בשיעור 60% וקבעה, כי בחינת השפעתם המצטברת של כלל הליקויים כמו גם נתוניו האישיים של המערער מובילה למסקנה, כי למערער דרגת אי כושר בשיעור 60%.
סוף דבר
על יסוד האמור, הערעור מתקבל.
