בקשת רשות ערעור על דחיית תיקון טעות סופר בפסק דין

בבית המשפט העליון רע"א 7372/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשים: 1. יחזקאל סופר 2. מירב סופר נ ג ד המשיבים: 1. משה איסטרין 2. רחל איסטרין בקשת רשות לערער על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי) בע"א 25960-09-21 מימים 29.9.2021 ו-7.10.2021 בשם המבקשים: בעצמם ][]החלטה

ביום 19.7.2021 הגישה המשיבה 2 בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין, נוכח שבוש ספרות במספר תעודת הזהות של המבקש 1.

המבקשים הגישו ערעור על החלטת התיקון ועל ההחלטה הנוספת, וטענו כי מאחר שפסק הדין תוקן, נתונה להם זכות ערעור על פסק הדין (נוכח הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; להלן: חוק בתי המשפט).

לגופם של דברים, טוענים המבקשים, בין היתר, כי שגה בית המשפט משדחה את בקשתם לעיכוב הפינוי מבלי שערך דיון במעמד הצדדים; כי אין לתת משקל לתגובה שהגישו המשיבים לבקשה לעיכוב הפינוי; כי סכויי ערעורם טובים, וזאת בין היתר מאחר שסעיף 81 לחוק בתי המשפט מאפשר להם לערער על פסק הדין (על אף דחייתו של ערעור קודם בעיניינו); וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם מקום שמדובר בדירת המגורים שלהם.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מקימה עילה למתן רשות לערער, לפי אמות המידה המקובלות.

הבקשה נדחית אפוא.

בעקבות בקשה שהגיש המשיב לשומת ההוצאות, ביום 1.12.2022 נקבע כי המערערים יישאו בתשלום הוצאות בסך של 562,409.5 ש"ח. ביום 13.9.2022 (מעט לאחר שניתן פסק הדין ולפני ההחלטה בעיניין סכום ההוצאות) ניתנה החלטה בבקשה מוסכמת לתיקון טעות סופר בפסק הדין ולחתימה על פסיקתה, כך שיבוא שמו של המערער 2 במקום המשיב 2 בחלקו האופרטיבי של פסק הדין לעניין הליכי ההוצאה לפועל.

לטענת המשיב, למרות שבכותרת העירעור המערערים הפנו לסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בעיניין מועד הגשת העירעור, אין להזקק לסעיף זה. לפי הטענה, בפסיקה נקבע כי כאשר בית המשפט פסק שישולמו הוצאות, ובהחלטה מאוחרת ונפרדת נקבע גובה ההוצאות שישולמו, ההחלטה המאוחרת מהוה "החלטה אחרת", שההשגה עליה היא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור.

במקרים מעין אלה נקבע כי הדרך להשיג על ההחלטה המאוחרת היא בדרך שבה משיגים על פסק הדין (כלומר, ככל שקיימת זכות ערעור על פסק הדין, כך גם קיימת זכות ערעור על ההחלטה המטילה הוצאות, ובהתאמה, ככל שההשגה על פסק הדין טעונה רשות, כך גם ההליך הערעורי על ההחלטה בעיניין ההוצאות; ראו, למשל, בר"מ 646/19 חבוש נ' מינהלת התאום והקישור לרצועת עזה, פסקה 7 להחלטה (14.5.2019)).

על כן, יש לדחות את טענת המערערים כי ההחלטה המאוחרת לעניין ההוצאה מאריכה את המועד להגשת ההליך הערעורי.

בפסיקת בתי המשפט נערכה הבחנה בין "פסיקתה משקפת", שעניינה בבצוע של פסק הדין, ולכן אין בה כדי להשפיע על המועד שבו יש להגיש את ההליך הערעורי; לבין "פסיקתה מבהירה" או "פסיקה מתקנת", שיוצקת תוכן חדש להכרעה המקורית, ולכן עשויה להקים "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי (ראו, למשל, ע"א 2719/19 עיזבון המנוח ח'טיב יורשיו נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (6.1.2020); ע"א 4525/20 דעבול נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (22.10.2022)).

...

המשיב לא נעתר לבקשה, ולפי הטענה, חרף האמור הערעור הוגש באיחור.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הערעור הוגש באיחור משמעותי.

על כן, דין הערעור להימחק.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.1.2023 (ע"א 24981-10-22, השופט הבכיר מ' רניאל).

בהקשר זה בית המשפט המחוזי אימץ את הערכת המומחה בדבר דמי השכירות הראויים ופסק למשיבים פיצוי והוצאות משפט (סכום שעודכן בהמשך ביום 22.1.2023 בגדרה של בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין והועמד לבסוף על פיצוי בגין דמי השכירות הראויים בסך 68,625 שקלים והוצאות משפט בסך כולל של 14,278 שקלים).

לטענת המבקשת, פסק הדין שגוי ועלול לגרום לחוסר ודאות ביחס לחוזים רבים למכר דירות, הכוללים חיובים שלובים ביחס לתשלום התמורה ולמסירת הנכס.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

...

על רקע זה, נקבע כי בנסיבות העניין, בשים לב למועד שבו שילמו המשיבים את יתרת התמורה, הייתה המבקשת רשאית לדחות את מועד מסירת ההחזקה, ועל כן יש לדחות את התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בעיניין זה נכתב בפסק הדין כדלקמן: "למען הסר ספק מדובר בחיובים שלובים – מחיקתה של הערת האזהרה תעשה כנגד תשלום החוב לתובע, ותשלום מלוא החוב ייעשה כנגד מחיקתה של הערת האזהרה. יחד עם זאת, התובע לא יהיה רשאי לטעון כי צד שלישי (למעט הנתבעים או מי מיורשיהם או חליפיהם) עיקל את הכספים המגיעים לו מהנתבעים כעילה להימנע ממחיקה של הערת האזהרה, ובמצב דברים כזה יפנו לבית המשפט על מנת לקבל צו למחיקתה של הערת האזהרה". בהחלטה מיום 22.5.2012, בעקבות תיקון טעות סופר בפסק הדין, הסכום הסופי שנפסק לטובת המבקש הופחת לסכום של 964,262 ₪.

ביום 7.9.2023, הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור על פסק הדין אשר נדחתה בפסק דין מיום 11.9.2023 (17324-09-23).

...

בנסיבות אלו, הבקשה נדחית.

משכך, בנסיבות היוצאות דופן של המקרה דנן, אני סבור כי על בית המשפט לסייע לצדדים להיחלץ מהמצב אליו נקלעו כדי לקדם את בירור המחלוקת והמשך החיים.

לאור הדברים האלו אני מורה כדלקמן: כאמור, ניתנה רשות לערער ואולם הערעור נדחה לגופו.

[1: בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסד הדין נדחתה ביום 6.2.2024 (בר"ע (ארצי) 38545-01-24 רן כדורי עקיבא – המוסד לביטוח לאומי)] לטענת המשיב, נידרש להבהיר או לתקן טעות סופר שנפלה בסעיף 26 לפסק הדין שבו נקבע, כי ההרכב החדש של הועדה שאליו מוחזר עניינו של המערער ידון בערר המערער בתחום האורתופדי, הפסיכיאטרי והראומטולוגי, וכן בערר המשיב בתחום האורתופדי, תוך השמטת שני תחומים נוספים בערר המשיב – התחום הפסיכיאטרי והתחום הראומטולוגי.

...

לפיכך, יש לתקן את האמור בסעיף 26 לפסק הדין באופן שיבטא נכונה מסקנה זו. [2: ראו בסעיף 10 לכתב התשובה המשלים מטעם המשיב מיום 8.5.2023 וכן בסעיף 10לפסק הדין] לחילופין טוען המשיב, כי יתכן שפסק הדין אינו מתייחס לתחום הפסיכיאטרי והראומטולוגי בעררו מאחר שבית הדין החליט להותיר את החלטת הועדה נשוא הערעור על כנה בתחומים אלה, ובמקרה כאמור הרי שעל הוועדה בהרכבה החדש לדון רק בסוגיות שהורה בית הדין, ובד בבד לאמץ את החלטות הועדה נשוא הערעור בתחומים אלה.

דיון והכרעה סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, כי "מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בסעיף 26 לפסק הדין צוין, כי "הערעור מתקבל על יסוד הסכמת המשיב", כשהסכמה זו קיבלה ביטוי מפורש הן במסגרת כתב התשובה המשלים מטעם המשיב, שהוגש ביום 8.5.2023[footnoteRef:7], ומאוחר לכתב התשובה המקורי שאליו מפנה המערער בתגובתו[footnoteRef:8]; הן בדברי ב"כ המשיב במעמד הדיון שהתקיים בפני חברי, כב' הרשם טואף, ביום 10.5.2023[footnoteRef:9], ובמעמד הדיון שהתקיים בפניי ביום 13.12.2023[footnoteRef:10]; והן במסגרת ההחלטה שניתנה על ידי במעמד דיון זה ובה צוין, כי: [7: סעיף 10 לכתב התשובה המשלים] [8: כתב התשובה מיום 24.1.2023, טרם הגשת נימוקי הערעור המתוקנים] [9: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2023 ש' 17-18] [10: עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 32-33] "מאחר שמוסכם על המשיב כי אכן נפלו פגמים בהחלטת הועדה ואף מוסכם להשיב את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש ושונה מהרכבה מיום 17.8.2022, על מנת שתדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון מבראשית, כמו גם בערר המשיב, נדרש המערער להודיע אם הוא מקבל הצעה זו או שמא מבקש לקבל סעד אחר" (ההדגשה הוספה)[footnoteRef:11] [11: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 1-4] בנסיבות אלה הרי שאף סיכוייה של הבקשה טובים ותומכים בהארכת המועד להגשתה, שכן עלה כבר בהחלטה שקדמה לפסק הדין, כי הסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש מגלמת הסכמה לדון הן בערר המערער והן בערר המשיב מבראשית, מבלי לברור או לגרוע תחומים כלשהם מערר המשיב.

לפיכך, בהתקיים הטעמים המיוחדים שפורטו לעיל, ומאחר שאף אין בקבלת הבקשה באיחור כדי לגרום למערער עיוות דין, הרי שיש לקבל את הבקשה בעיתוי שבו הוגשה.

[12: א' גורן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שמינית), בעמ' 352] אשר על כן, הבקשה מתקבלת.