בקשת רשות העירעור הנדונה הוגשה על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כבוד הרשמת הבכירה ריבי לב אוחיון) מיום 24.7.2023 בת"ק 47225-02-22, אשר על-פיו נדחתה תביעת לשון הרע שהגישה המבקשת נגד המשיב, תוך חיובה בתשלום הוצאותיו בסך 1,000 ₪.
נוסף לתגובותיו בעניינים אלו, שאותן התבקש להגיש, ביום 28.9.2023 הגיש המשיב על דעת עצמו ובלי שהתבקש, גם תשובה לבקשת רשות העירעור ובקשה לדחייתה על הסף.
...
בסופו של דבר (על-פי טענת המבקשת בבקשת רשות הערעור הנדונה, היה זה מסיבות חיצוניות להליך שלא נמצא מקום להידרש אליהן), לאחר תיקון כתבי הטענות ובכלל זה תיקון הסעדים שנתבעו, התביעה נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות.
אולם דומה כי אף ניתן היה להגיע למסקנה שונה, כי לא רק שלמשיב עמדה הגנה מכוח החוק בעניין אמירה זו, אלא שאמירתו לגבי התלונה שנסגרה אף בלי לחקור אותו, כי זו תלונת שווא, אינה בהכרח עולה כדי לשון הרע.
כך או אחרת, המבקשת לא הצביעה על קביעה של בית המשפט קמא או על מסקנה ממסקנותיו העולה כדי טעות של ממש, שהיא בגדר פגם מהותי בפסק דינו או שגיאה מהותית המצדיקים התערבות בפסק הדין.
לנוכח כל האמור, לא נמצא מקום למתן רשות לערעור על פסק-דינו של בית המשפט קמא ואף לא נמצא נימוק המצדיק להתערב בו.
בהתאם לכך, בקשת רשות הערעור נדחית.
