בקשת רשות ערעור על דחיית תביעה לרישום מחצית מהון מניות

ביום 23.5.2017 ניתן בבית משפט קמא (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) פסק דין חלקי בתובענה, ובו ניתוח מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים, ומסקנה כי יש לראות את המשיבים "כשותפים בכל עסקי הקבוצה", ואת המבקש, "אשר נרשם כבעל המניות של החברות השונות, כמי שמחזיק מניות אלה בנאמנות עבור התובעים [המשיבים - נ' ס'] עד לרישומן על שמם". בהמשך הוּצא על-ידי בית המשפט צו למתן חשבונות ביחס לכל הקבוצות שאליהן מתייחסת התביעה.

לאחר שהוגשה תשובת המשיבים שקלתי את טענותיהם, והגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות לערער להדחות: הן משום שקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מתיישבות עם ההלכה הפסוקה ועם הוראות הדין ומבססות לכאורה זכות תביעה לגבי הכספים שבגינם מבוקשים החשבונות; הן משום שהסעד שניתן אינו פוגע בזכותו הדיונית של המבקש (רע"א 5685/17 זילכה נ' קלדרון (6.9.2017)).

בין לבין, היתקבל ביום 7.1.2020 בחשבון חברת קווין סך של 598,245 אירו שמקורו בדיבידנד שחולק מבית ההימורים בטנג'יר. ממכתב מיום 2.4.2020, ששלח בא-כוחו של המבקש לבא-כוחו של מר רובינסון, המחזיק ביתרת הון המניות בחברת קווין ואף הוא מנהל הליכים משפטיים נפרדים נגד המבקש בבית משפט קמא (להלן: "תביעת רובינסון"), צוין כי הכרזת דיבידנד "צפויה בימים הקרובים". לנוכח האמור, פנו המשיבים לבא-כוח המבקש בבקשה לפעול על-פי הצוים שניתנו, ודרשו להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט.

לבסוף נטען, כי מחצית מכספי הדיבידנד ממילא שייכים לרובינסון, הוא צד זר להליך, ועל כן אין הצדקה לחייב את המבקש בהפקדת מלוא הסכום.

המשיבים מצידם סבורים, כי יש לדחות את בקשת רשות העירעור על הסף, מן הטעם שאינה מגלה עילה להתערבות בהחלטות בית משפט קמא עוד בטרם סיום ההליך, ואף לא נטען כי דחיית הבקשה תיגרום נזק של ממש או תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובת המשיבים, על נספחיהן, ושקלתי את נימוקיהם, באתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, באשר להיקף הצווים שניתנו, סבורני כי בנסיבות העניין דנא, יש טעם טוב והיגיון בהפקדת כספי הדיבידנד שחולקו בעיצומו של משא ומתן לגבי מכירת החברה, גם אם עסקה זו טרם הבשילה לכדי מימוש בשל מגפת הקורונה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

מעבר לכך, מי שיזמו את הליך הפרוק ומתנגדים לכל הסדר נושים הם קבוצת בעלי מניות הרוב, מר בן דוד ואחרים, המחזיקים ב- 60% מהון מניותיה (להלן: "קבוצת מייק בן דוד").

בין היתר, התבקש בית המשפט שם להורות על מתן סעדים ביחס לחברת גרייס גרופ קבוצת האחים חן בע"מ (להלן: "גרייס"), המחזיקה בנכסי מקרקעין בקריית אתא, ומאחר שהמשיב 3 הוא בעלים רשום במחצית מניותיה.

קבוצת מייק בן דוד הגישה בקשה למתן רשות ערעור על החלטות אלה.

נוכח הסכמה זו התייתר בירורה של בקשת רשות העירעור.

תקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המפרק או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין." משמדובר בסעד זמני, הרי שמתן העיקול כפוף גם להוראות הכלליות שקובעות התקנות בעיניין סעדים זמניים, במסגרת פרק ט"ז לתקנות.

אפילו הוכח קיומו של שהוי, אין בכך בהכרח להביא לדחייתה של הבקשה למתן הסעד הזמני, תוך היתעלמות מהשיקולים האחרים שפורטו לעיל, ואשר יש בכוחם להטיות את הכף לטובת מתן הסעד הזמני.

...

עוד יצוין כי בד בבד, ביום 06.10.2021 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה צו ארעי המורה לנאמנים שלא להעביר כספים למשיב 3 מתוך יתרת הכספים המוחזקים אצלם בכלל, למעט סך של 2,850,000 ₪ אשר בית המשפט הורה לנאמנים להפקיד בקופת בית המשפט שם. דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, סבורני כי המפרק הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ובאופן מובהק.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ש 73510-10-21 (השופטים א' ואגו, י' פרסקי ו-ג' לוין), מיום 23.2.2022, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בקריית גת בתמ"ש 12731-09-20 (השופטת פ' גילת כהן), בו נדחתה תביעתה למתן צו עשה לפיו ירשמו על שמה מחצית מהון המניות של בעלה, המשיב 1, בחברות המשיבות 2-8.

...

בית המשפט המחוזי הבהיר כי אינו מבקש לקבוע מסמרות ולבוא בקביעות גורפות ביחס לכלל המקרים והמצבים בהם מתמנה אפוטרופוס: "אך לא מצאנו שבמקרה הזה יש מקום לסטות מההנחות שצוינו לעיל. אירוע קריטי הוא אירוע שמערער את ההנחה שבן הזוג הרשום פועל לטובת השיתוף הזוגי והתר הכלכלי הזוגי ומתחשב באינטרסים של בן הזוג הלא רשום, במקרה שלפנינו, לטעמנו לא התרחש אירוע מסוג זה. אין לבית המשפט ואין למערערת יסוד להניח שהאפוטרופוס שמונה לרכוש העסקי של המשיב לא יפעל לטובת התא הכלכלי הזוגי ובכלל זה האינטרסים של המערערת. האפוטרופוס מחויב כלפי המשיב וכלפי המערערת כמי שבא בנעליו של המשיב ואין כל יסוד לסבור שהוא לא יקיים את הנאמנות הזו לשיתוף הזוגי שבין המערערת ובעלה." מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 4174/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מיטל כהן נ ג ד המשיבים: 1. גד איזנקוט 2. יגאל פטרן 3. צביקה בן פורת 4. יונה פוגל 5. צביקה אבן 6. סטורג' דרופ טכנולוגיות איחסון בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 38022-11-22 מיום 8.5.2023 שניתנה על ידי כב' סגן הנשיאה השופט י' שפסר בשם המבקשת: עו"ד שמוליק קסוטו; עו"ד שחר קפושה; עו"ד דנה אברהם בשם המשיבים: עו"ד ערן כהן-ציון; עו"ד רן דימנט ][]החלטה

בפרט התייחסה המבקשת בהודעתה לאפשרות של גיוס הון לחברה שעלול לדלל את חלקה או לשנות מזכויותיה כבעלת מניות.

לגישתם, הבעלות המשותפת של שניהם בחשבון הבנק כשלעצמה אינה מעניקה למבקשת זכויות בנכסים הנמצאים בחשבון זה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות העירעור ואת התשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות.

בהחלטה נושא בקשת רשות העירעור קבע בית משפט קמא כי ההליך יעוכב "עד לאחר בירורה של תביעת מיטל נגד שי, שהועברה לבית המשפט לעינייני מישפחה", קרי עד להכרעה בהליך שפוצל; או עד להכרעה בשאלת זכאות המבקשת במניות במסגרת הליך הגירושין.

לקביעות אלה עשויה להיות השפעה לא רק ביחס לשאלה המרכזית הניצבת במרכז שני ההליכים – האם המבקשת זכאית להרשם כבעלים של מחצית מהמניות הרשומות כיום על שם שי – אלא גם ביחס לכל הסוגיות הנוספות הנגזרות משאלה זו. כך גם בקשר לתביעה הכספית, שכדי להכריע בה ובשאלה האם למבקשת אכן נגרם נזק כתוצאה מאי-רישום המניות על שמה, בית המשפט עשוי להדרש לשאלה האם המבקשת אכן זכאית או הייתה זכאית לבעלות במניות.

...

כפי שאבהיר להלן, אני סבורה שהתשובה לשאלה זאת היא חיובית.

גם טענה זו אינה משנה את המסקנה שלעיל ואיננה מעידה על כך שהשאלות המתעוררות בשני ההליכים הן שונות באופן השולל את ההצדקה לעכב את ההליך.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בבית המשפט העליון (רע"א 6584/19 משה אברמוביץ נ' חברת סוטרה בע"מ (ניתן ביום 31.10.2019)).

על פי תצהירי התובעים, בן שלמה שילם 1 מיליון ₪ מתוך התמורה - מחצית הסכום לידי עו"ד חיים וייספיש ומחציתו לידי אברמוביץ.

ייתכן כי הדבר נעוץ בכך שהצדדים לא פעלו לכריתת חוזה בצורה רשמית בלווי עורכי דין, עם דיווח כנדרש לרשויות המס ותשלום מס כמתחייב, רישום הערות אזהרה וכיוצ"ב, אלא הסתפקו בפתקאות בכתב יד, חלקן אף ללא תאריך, וביצעו העברות כספיות במזומן, במט"ח, גם כן ללא שום רישום ודיווח.

בכתב התביעה ביקשו התובעים להצהיר כי בהתאם לפסק על הנתבעים להעביר להם חלק המהוה 28 דונם מתוך הקרקע בנווה תמרים, ו-1.5% מההון הנפרש של מניות בחברת סוטרה.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעים, כי אי השבת הכספים שקיבלו מאברמוביץ מקימה חזקה שהם מחזיקים בכספים מכוח הסכם, והתובעים זכאים לאכיפתו.

נוכח כל האמור, התביעה של אברמוביץ לאכיפת החוזה, כולו או חלקו, בעין או בשווה כסף, דינה להידחות.

התביעה נדחית איפוא.