משכך, דחה בית משפט קמא את העירעור וחייב את המבקש בהוצאות משפט בסך 35,000 ש"ח.
להשלמת התמונה יצויין כי מתצהירה של הגב' יפה לוי, מנהלת תחום (גובה ראשית) בפקיד שומה אשקלון, אשר צורף לתגובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע, עולה כי חובו של המשיב עומד על סך 495,450 ש"ח, המורכב מקרן מס בסך 267,319 ש"ח, והיתר בגין הצמדה, ריבית וקנסות פגור וגרעון.
הבקשה לעיכוב ביצוע
ביום 21.2.2018 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ויחד עימו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
המשיב מיתנגד לבקשה, וטוען כי סכויי העירעור אינם גבוהים נוכח העובדה כי מרבית השגות המבקש מכוונות כלפי ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא, בין היתר ביחס להתנהלות המבקש מול רשויות המס שהביאה לסיווגו כ"חייב ולא ניהל", כמו גם לקביעות עובדתיות ביחס לנימוקי השומה שנמסרו על ידי המשיב.
יתירה מזאת, עיכוב ביצוע סעד כספי יינתן רק כאשר מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש ונתמך בראיות מוצקות, או כאשר ישנו חשש ממשי כי לא יהיה ניתן להשיב את הכספים שהועברו במידה ויתקבל העירעור, חשש שאינו מיתקיים כאשר המשיב הוא המדינה, כבעניינינו (ראו: ע"א 8560/17 אדרי אל ישראל קרקעות בע"מ נ' אפיקי נדל"ן בצפון בע"מ (11.12.2017); ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האיזורי- אגף המכס ומע"מ באר שבע (21.11.2016)).
...
מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור להתקבל, אני סבור כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה באופן חלקי.
אכן, אין בהכבדת נטל התשלום לכשעצמה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקש, אך משנטען כי לשם מילוי אחר הוראות פסק הדין יידרש המבקש לממש את דירת מגוריו היחידה, אני סבור כי ישנו חשש לנזק בלתי הפיך, אשר ראוי כי יונח על כפות המאזניים בעת שקילת מאזן הנוחות בענייננו.
משכך, נוכח החשש מפני נזק בלתי הפיך למצבו של המבקש, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי, כך שהמבקש ישלם למשיב 250,000 ש"ח לביצוע חלקי של פסק הדין קמא, והיתרה תעוכב עד להכרעה בערעור.
