בקשת רשות ערעור על דחיית זימון עדים ללא תצהירים בתביעת עיזבון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 29.03.20 (כב' השופטת ע' יוסף-קוזין) אשר דחה את בקשת המבקשת (היא התובעת בהליך קמא) להתיר לה לצרף ראיה נוספת להליך וכן נדחתה בקשתה לזימון עד. רקע והחלטת בית משפט קמא- בקצרה יפורט כי המבקשת הגישה ללישכת ההוצאה לפועל "כתב תביעה על סכום קצוב". על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה שכרה את שירותי המבקשת וסרבה לשלם את שכרה בהתאם להסכמות הצדדים, ולפיכך הוגשה תביעה על סך 29,248 ₪.

כן נקבע כי "תצהיר אשר לא יוגש במועד, לא יוגש אלא ברשות בית המשפט. עד שלא יגיש תצהיר לא יוכל להעיד, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו. בית המשפט ממליץ לתובעת לשוב ולעיין בכלל ההזמנות וההתחשבנות ולבחון מחדש אם אכן הנתבעת נותרה חייבת לה כספים". ביום 11.07.19 הועלתה הצעה מטעם בית המשפט, לפיה ולצרכי פשרה וחיסכון בזמן, בהוצאות, ובטרחה- המשיבה תשלם למבקשת סכום סופי של 5,000 ₪.

הלכה היא כי ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות באשר לאופן ניהול הדיון, ובכלל זה בשאלת זימון עדים והוספת ראיות, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בנגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ראו רע"א 2577/17 עיזבון המנוחה לטיפה זבידאת נ' זהרה חלאילה, מיום 06.06.17).

...

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

אני סבורה כי העניין שלפני נמנה עם אותם "מקרים חריגים" המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

בנסיבות אלו, כאמור, ולצורך חשיפת האמת ועשיית משפט צדק, אני סבורה כי יש להעתר לבקשה ולהתיר צירוף הראיה וזימונו של העד.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 16.3.22 בת.א. 34264-02-21 ולפיה נדחתה בקשת המבקש – התובע לזימון עדים.

בהחלטה מיום 23.2.22 נקבע: "בקשת התובע לזימון עדים שלא הוגש מטעמם תצהיר נדחית שכן, כאמור בתגובת הנתבע, הבקשה לא הוגשה לפי הקבוע בהחלטתי לעניין זימון עדים". רק אז הוגשה ביום 1.3.22 "בקשה לזימון עדים מטעם התובע ובקשה להארכת מועד:

בבקשת רשות העירעור נטען, כי ההחלטה פוגעת אנושות בזכותו של התובע להוכיח תביעתו וכך ימנע ממנו להגיע לחקר האמת ולהגיע לתוצאה הנכונה של הסיכסוך.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ונספחיה ובתיק קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות, ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) החלטה בדבר זימון עדים מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת העירעור בשקול דעת זה. ראה למשל: רע"א 6606/21 עיזבון המנוח אמין מנצור ז"ל נ' מדינת ישראל משרד הבטחון (7.10.21) בסעיף 6.

...

אף לא אחד מהעדים אינו יכול לשפוך אור על הפרשנות שצריכה להינתן שכאמור, צריכה להקבע לפי לשון החוזה ולפיכך, בלא כל קשר לאיחור בהגשת הבקשה אני דוחה את הבקשה לזימון העדים.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה ובתיק קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) החלטה בדבר זימון עדים מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעת זה. ראה למשל: רע"א 6606/21 עזבון המנוח אמין מנצור ז"ל נ' מדינת ישראל משרד הביטחון (7.10.21) בסעיף 6.

הגם שבית משפט קמא סבר, כי הבקשה הוגשה באיחור, הוא נדרש לבקשה לגופה ונימק, מדוע יש לדחות את הבקשה לזימון עדים לגופה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 43562-06-22 ניתנה ביום 03 יולי 2022 1.שמעון ארביב 2.מיכל ארביב המבקשים 1.עיזבון המנוח יעקוב טישן ז"ל באמצעות עדנה טישן 2.ש. סיאמקו 2014 בע"מ המשיבים בשם המבקש/ת – עו"ד שגית שאמי החלטה

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יוחנן כהן; סע"ש 54784-02-20), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים אשר הוגשה לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה לזמן לעדות עד נוסף מטעמם.

בכל הקשור לבקשה זימון העד המבוקש קבע בית הדין האיזורי כך: "בכל הנוגע לזימון העד, מר מיכה אילוז, סבורני כי כעולה מבקשת התובעים, ומעיון בתצהיר של העד עולה כי ההליך שניהל מר מיכה אילוז כנגד החברה הקודמת, הסתיים לפני כעשור בפשרה, ואין בתצהירו טענה הנוגעת באופן פרטני לעניינו של התובע, אלא רק להתנהלותו של המנוח, ומשכך סבורני כי בשים לב למחלוקת בתיק, הרי אין מקום להעתר לבקשה בייחוד כאשר התביעה שהגיש העד הייתה כנגד חברת סיאמקו (שהנה חברת נפרדת הנתבעת 2 ) ואיננה נוגעת לנתבעת 2.

בבקשת רשות העירעור נטען בין היתר כי "לב ליבו של העניין בזימון העד, הוא היתנהלות המנוח". העדות תאפשר למבקשים להוכיח כי "אותה שיטה של דפוס היתנהגות, עם המבקשים כך היה עם העד", אשר אף עמו נערכה היתקשרות בעל פה, ללא דיווח לרשויות וללא העברות בנקאיות וכאשר העסק מצליח "הוא [המנוח – ר.פ] מפטר במידי". המבקשים מוסיפים וטוענים בין היתר כי המהות קודמת לפרוצדורה וכי ממילא פרשת התביעה טרם הסתיימה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטה, ובכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

בנסיבות העניין יפים אפוא הדברים שנפסקו בעניין אחר לפיהם "אין אנו סבורים כי יש מקום להתיר את עדותם של העדים המבוקשים האחרים בדבר 'שיטה' ואופן התנהלות המשיבה כלפי עובדיה, משאין לכך רלוונטיות ישירה לתביעותיהן הספציפיות של המערערות, ויהיה בכך כדי לסרבל ולהאריך יתר על המידה את ישיבת ההוכחות אשר קצובה בזמן" (ע"ע (ארצי) 47428-06-12 בוצר – ק.מ.י קומפלקס מזון ישראל בע"מ. פסקה 9 (16.10.2012).

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשות עתרו להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' בימ"ש קמא מיום 25.2.20 בה נדחתה בקשה לזימון עד (ללא תצהיר).

המבקשות השיבו לתגובה וטענו כי הבקשה שהוגשה במצורף לבקשת רשות העירעור הוגשה באיחור של 37 ימים בלבד וכן פירטו את מועד תחילת עבודתו של ב"כ המבקשות עו"ד פרץ וטענו כי מכלול נסיבות העניין לרבות תקופת החרום והטעות שנפלה אצל ב"כ המבקשות מצדיקים העתרות לה, אף אם מדובר באיחור בן 37 (לאור מועד הגשת בקשת רשות הערערו בגדרה התבקשה הארכת מועד).

הכלל הוא כי ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות באשר לאופן ניהול הדיון, ובכלל זה בשאלת זימון עדים, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בנגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ר' רע"א 2577/17 עיזבון המנוחה לטיפה זבידאת נ' זהרה חלאילה (פורסם בנבו, 6.6.17); (ראו: רע"א 4010/13 "ניצנים" קבוצה ארץ ישראלית א' של הנוער הציוני קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קבוצת אפאל בע"מ, פסקות 7-6 (26.6.2013)).

בימ"ש קמא קבע כי הטענות לעניין תיקון הרכבים מהוה הרחבת חזית ולא נטענו בכתב התביעה ומשכך, אין לזמן את העד לשם מתן עדות בעיניין זה. המבקשות טענו כי הטענות לעניין תיקון הרכבים על ידי המשיבות נטענו בכתב התביעה.

...

טענות הצדדים בעניין זה נטענו לפני בימ"ש קמא במהלך הדיון שהתקיים ובהתאם ניתנה החלטה כך שעל פני הדברים, לא מצאתי כי יש בטענות המבקשות כדי להביאני למסקנה כי נפלה טעות אצל בימ"ש קמא בעניין זה. אציין כי העובדה שהמשיבות לא הגיבו לבקשה לזימון עד במועד שנקצב ע"י בימ"ש קמא אין פירושה כי היה מקום להיעתר לבקשה בשים לב לכך שבימ"ש קמא דן בבקשה לגופו של עניין בדיון שהתקיים.

לסיכום, המבקשות לא הראו כי קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כמבוקש ואף סיכויי ההליך אינם גבוהים באופן המצדיק כשלעצמו הארכת מועד, ומשכך, הבקשה נדחית.

...