בקשת רשות ערעור על דחיית בקשת לעיון מחדש בהחלטת בית משפט לענייני משפחה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת פ' גילת כהן) בפש"ר 16673-04-16 מיום 6.6.2022 בה נדחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 3.5.2022.

טענה נוספת של המבקש היא כי ביום בו ניתנה ההחלטה מיום 3.5.2022, ניתן גם פסק-דין בעירעור על פסק הדין בבית משפט לעינייני מישפחה שחייב לעדכן את הקיזוזים בין הצדדים.

...

בסופו של דבר הנאמן נתן הכרעה מנומקת ומפורטת לאחר ששקל ובחן את מלוא טענות הצדדים.

עוד יובהר, כי מעמדתו של הנאמן כפי שהיא עולה מכתבי בית-הדין עולה כי הוא לא הגיע לכלל מסקנה כי נפלה טעות בהכרעת החוב ובחישובים שערך במסגרתה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת גולומב) מיום 6.10.2022 והחלטות מימים 24.10.2022, ו-27.10.2022 בעמ"ש 27781-07-22, שעניינם מחיקת העירעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בנצרת (כב' השופטת ג'בארין כליפה) מיום 6.6.2022 בתלה"מ 60237-05-19, בגדריו נדחתה בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה מיום 28.4.2022 שהורתה על אישור הסכם למכירת דירת המגורים המשותפת של הצדדים (להלן: דירת המגורים).

...

מעיון בבקשה עולה שהיא איננה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ולא שוכנעתי כי היעתרות לבקשה דרושה כדי למנוע עיוות דין.

גם מהטעם הזה, דינה של הבקשה להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה תמ"ש 17299-03-19 ב' נגד ב' תיק חצוני: מספר בקשה:40 בפני כבוד השופטת אפרת ונקרט מבקש ב' ש משיב ב' פ החלטה

משפורטו כל אלו ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כאמור לעיל לדחות את הבקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 25.4.23.

המבקש הפנה את בית המשפט לרע"א 5563/22 לס' 9 שם, כאשר לטענתו נקבע שם כי: "בפני מבקש עיכוב ביצוע של פסק דין עומדות שלוש דרכים: האחת – הגשת ערעור ובד בבד הגשת בקשה לעיכוב ביצוע; השניה – הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין "וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע ולאחר מכן הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית. שני המסלולים מוציאים זה את זה " ראשית נפלה שגגה בידי המבקש שכן הציטוט האמור הנו מסעיף 6 ולא ס' 9 לפסק דינו של כב' הש' עמית ברע"ע 5563/22, שנית לצערי לא הביא המבקש את כל דבריו של כב' הש' עמית, שכן עיון בפסק הדין שניתן אליו הפנה המבקש מעלה כי הציטוט במלואו קובע כי: "בפני מבקש עיכוב ביצוע של פסק דין עומדות שלוש דרכים: האחת – הגשת ערעור ובד בבד הגשת בקשה לעיכוב ביצוע; השניה – הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין "וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע", ולאחר מכן הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית.

כאשר שב ובקש ביום 23.4.23 כי המועד לעיכוב הבצוע יוארך ניתנה ביום 25.4.23 החלטתי המפנה אותו לבית המשפט אליו הוגש העירעור (כך בהתאם לתקנה 145 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), גם על החלטה זו לא מצא להשיג בהתאם לסדרי הדין אלא מצא להגיש לבית משפט זה בקשה לעיון מחדש, נשוא החלטתי זו. לנוכח כל האמור סבורה אני כי אין לטענות המבקש על מה לעמוד הן מהותית לגופו של עניין – דהיינו אשר לשאלה למי נתונה הסמכות למתן החלטה לעניין עיכוב ביצוע לאחר שהוגש ערעור, באשר בהתאם ללשון התקנות סמכות זו נתונה לבית המשפט שלערעור, והן דיונית, לעניין הדרך להשיג על החלטות בית משפט זה אשר ניתנו (טרם הגשת העירעור) בעיניין הבקשה לעיכוב ביצוע.

...

ביום 17.4.23 ניתנה החלטתי בה הוארך עיכוב הביצוע עד ליום 23.4.23 שהוא היום האחרון להגשת ערעור על פי התקנות.

לאור זאת מצאתי בהחלטתי מיום 17.4.23 לעכב את ביצוע של פסק הדין עד למועד האחרון להגשת ערעור (ככל שיוגש) ומשחלף המועד להגשת ערעור, ובהנחה שהוגש, ניתנה החלטתי מיום 25.4.23 המורה למבקש להגיש את בקשתו לבית משפט שאליו הוגש הערעור.

משהתבקשה תגובת המשיב לבקשה לעיון מחדש ועל מנת שלא ייגרם למבקש נזק, מצאתי לעכב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה אחרת – דהיינו עד למועד החלטתי כעת.

כאשר שב וביקש ביום 23.4.23 כי המועד לעיכוב הביצוע יוארך ניתנה ביום 25.4.23 החלטתי המפנה אותו לבית המשפט אליו הוגש הערעור (כך בהתאם לתקנה 145 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), גם על החלטה זו לא מצא להשיג בהתאם לסדרי הדין אלא מצא להגיש לבית משפט זה בקשה לעיון מחדש, נשוא החלטתי זו. לנוכח כל האמור סבורה אני כי אין לטענות המבקש על מה לעמוד הן מהותית לגופו של עניין – דהיינו אשר לשאלה למי נתונה הסמכות למתן החלטה לעניין עיכוב ביצוע לאחר שהוגש ערעור, באשר בהתאם ללשון התקנות סמכות זו נתונה לבית המשפט שלערעור, והן דיונית, לעניין הדרך להשיג על החלטות בית משפט זה אשר ניתנו (טרם הגשת הערעור) בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע.

החלטתי ניתנת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.

המבקשים הגישו ביום 2.5.2023 בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין, ובקשתם נדחתה ביום 3.5.2023.

ביום 14.8.2023 הגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשה להארכת הצוו הארעי שניתן ביום 15.6.2023 עד למועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על בית המשפט לעניינים מנהליים; ביום 19.9.2023 נעתר בית המשפט לבקשה זו. בחלוף יותר משלושה חודשים מדחיית בקשת הרשות לערער בבית המשפט לעניינים מנהליים, הוגשה הבקשה שלפניי כשלצדה בקשה למתן צו אירעי וצו ביניים שיאסרו על נקיטת הליכי אכיפה נגד המבקשת.

כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים שדן בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית הדין לעררים היא מצמצמת (בר"ם 22/19 אלווין נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 14 (3.1.2019); בר"ם 2422/17 פלוני נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 5 (16.3.2017); בר"ם 5846/16 סולימן נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 15 (17.8.2016)).

זאת ועוד, גם טענות המבקשים ביחס לצורך בבחינת אמת המידה למתן רשות לערער או הפגיעה בזכות לחיי מישפחה, חרף הניסיון לשוות להן נופך עיקרוני, מכוונות בעיקרן ליישום הדין בנסיבות המקרה דנן.

...

החלטת בית הדין שלא להיעתר לבקשה למתן צו ארעי (שבקשת רשות ערעור עליה נדחתה בבית המשפט לעניינים מינהליים) נטועה בנסיבות עניינם הפרטניות של המבקשים, ולא מעלה סוגיה עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים להליך.

שיקולים אלה נמנו כטעמים שבגינם אין להתערב בהחלטת בית הדין לעררים שלא להיעתר לבקשה למתן צו ארעי (ראו והשוו: בר"ם 5481/21 Prakasha נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 4 (30.9.2021); בר"ם 4632/17 Nwankwo נ' משרד הפנים, פסקה 5 (7.6.2017)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.

בבית המשפט העליון ע"א 215/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה (כב' השופטת י' שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 מיום 22.12.2023 בשם המערערת: עו"ד אבנר רון ][]פסק-דין

ביום 21.11.2023 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטות בית המשפט לעניין מגוריה בבית, ולחלופין ביקשה כי מועד ביצוען יידחה או יעוכב כך שתוכל להגיש בקשת רשות לערער על החלטות אלו לערכאה המוסמכת.

...

בית המשפט ציין, בין היתר, כי בניגוד לטענתה של המערערת שלפיה עמדתה לא נשמעה עובר לקבלת חלק מההחלטות נושא הערעור, עיון בהחלטותיו ובהשתלשלות העניינים בהליכים מלמד כי ניתנה לה האפשרות להגיש את תגובתה, וכי בית המשפט נעתר מספר פעמים לבקשותיה, לרבות עיכוב המועד לפינוי הבית.

לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

משאלה הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי הטענות בערעור מקימות עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

הערעור נדחה אפוא.