עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) בתיק תלה"מ 948-10-22 מיום 17.3.24 (להלן: "התיק קמא" ו- "ההחלטה קמא", בהתאמה) במסגרתה נדחתה פעם נוספת בקשת המבקש למנות מומחה לניכור הורי/ חידוש קשר בין המבקש לקטין, והכל כפי שיפורט להלן.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה, בתשובת המשיבה ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות לערער, לידון בבקשה כבערעור ולקבל את העירעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיבה ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
לפני כשנה נדחתה בקשת רשות הערעור (מהנימוקים שפורטו בסעיף 10 לעיל) אולם סבורני כי כיום יש להיעתר לבקשה ולמנות מומחה לבחינת חידוש בקשר בין המבקש לקטין, ואפרט.
לא שוכנעתי מנימוקי בית משפט קמא בהחלטה קמא, כי אין להיעתר לבקשת האב למנות מומחה לחידוש הקשר עם הקטין.
על כן, סבורני כי יש ליתן הזדמנות למומחה לבחון את הסיבות לקשיי הקשר של הקטין עם אביו, ולהקנות לצדדים (ולמצער, לאב) כלים להתמודד ולשקם את הקשר.
בצד כל האמור לעיל, יש לברך על שיתוף הפעולה של האם והבן א', המגיעים לטיפול אצל המטפלת המשפחתית שמטפלת אף במבקש.
לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את הערעור ומחזיר את העניין לבית משפט קמא, שימנה בהקדם מומחה לחידוש הקשר בין המבקש לקטין י'.