בקשת רשות ערעור על דחיית ביטול עיקול על קופת גמל

בבית המשפט העליון רע"א 8622/13 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המבקש: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבים: 1. רחלה שחר 2. אלון וולך עו"ד בתפקידו כמנהל עיזבון המנוח שחר שמואל 3. בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ הנהלה ראשית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.11.2013 בע"א 30436-07-13 בשם המבקש: עו"ד יעקב ברכה בשם המשיבה 1: עו"ד אפרים גלסברג בשם המשיב 2: עו"ד אלון וולך פסק-דין

השאלה שמצויה במרכזה של הבקשה – הנוגעת ל"תחרות" בין נושה מעקל כספי קופת גמל לבין המוטב הקבוע בקופה בהנתן מות העמית – הנה סוגיה משפטית, כללית, שטרם זכתה להכרעת בית משפט זה. לכן, בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), החלטנו לידון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כך נטען כי העיקול הזמני אינו תקף מאחר שהסכם פשרה שנערך בין המנוח לבין המבקש ביטל את צו העיקול הזמני שהוטל על כספי קופת הגמל, והותיר צו עיקול על כספים בחשבון הבנק של המנוח בלבד.

במקרה כזה, ניתן יהיה להטיל עיקול על הזכות, אך מימוש העיקול יצטרך להדחות למועד בו תהפוך הזכות לבת מימוש (ראו לעניין זה עמדת השופט י' דנציגר ברע"א 2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פדן (1.9.2013), בעיניין עיקול זכויות מבוטח בביטוח חיים).

...

נראה לי כי את הסעיף כנתינתו בשעתו יש לפרש כפשוטו, כנדרש לאפשרויות הבסיסיות של עת זקנה למוטבי המנוח, הזקוקים לפרנסה בהמשך חייהם, כפי שהיו לעת ההיא; "חוזה ביטוח" – במהות פוליסת ביטוח חיים; "חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים" – מה שעמד לרשות העובד ה"רגיל", על פי רוב שכיר, "או על פי עילה דומה" – שורת-סל של וריאציות על הנושא.

מכאן, כי אין מקום להבחין בין סוגי קופות הגמל השונים לעניין סעיף 147, וכפי שציין חברי, מאותם טעמים אין מקום להבחין, בהתאם ללשון החוק דהיום, בין הרכיב הביטוחי לרכיב החיסכון, לעניין פרשנות סעיף זה; זאת, גם אם, כפי שמציינים שילה ו-קורניאלדי – ראו ההפניות מעלה – ייתכן כי יש בסיס עיוני להבחנה בין הרכיבים השונים של קופת הגמל, אולם נדמה כי שיקול הדעת בכגון דא מסור למחוקק אשר כאמור מצא שלא לייצר הבחנה זו. אשר לשאלת העיקול – חברי עמד בהרחבה על הטעמים מדוע אין לאפשר מימוש העיקול הזמני על קופת גמל הונית, ואין לי אלא להצטרף למסקנתו ולטעמיו.

צדקו אפוא בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי בפסיקתם, ודינו של הערעור – להידחות.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (מירי ברטהולץ), מיום 31.7.13, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 10-99895-10-8, אשר דוחה את בקשת המבקש לבטל את העיקול המוטל על חשבונו בקופת הגמל "הפניקס פנסיה מקיפה", (להלן: "קופת הגמל"), בגין רכיב פצויי הפיטורים ובגין רכיב דמי הגמולים הצבורים בקופת הגמל.

בהחלטה נשוא בקשה זו, מיום 31.7.13, ולאחר שהמבקש הגיש מסמכים נוספים בהתאם להחלטת כב' הרשמת, נדחתה בקשת המבקש לביטול העיקול על קופת הגמל, וכן נקבע כי הזוכים רשאים לבקש ממושה, וזאת ביחס לרכיב פצויי הפיטורים בלבד.

...

בבר"ע(חיפה) 1378/97 עסאם נ' בנק הפועלים [26.6.98] (להלן- "עניין עסאם"), קובע כבוד השופט ג'ובראן, בהתייחסו להצעת החוק לתיקון מס' 3 לחוק, כי תכליתו של סעיף 26 לחוק להגן על הכספים מפני נושי המעביד, אך סעיף החוק לא בא להגן על נושי העובד: "גם אני סבור כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם, ולכן סעיף זה לא חל על המקרה שבפנינו, והעיקול שנעשה על כספי המבקש היה כדין (ראה ה"ח פיצויי פיטורין (תיקון מס' 3) תשל"ג-1973 עמוד 165)." (סעיף 6 לפס"ד).

סבורני, כי תכלית השמירה על הבטחון הסוציאלי של העובד, כפי שפורשה כוונת המחוקק, מתממשת בעיקרה בהגנה על כספי הפיצויים, מפני נושאי המעביד דווקא.

סוף דבר דין הבקשה להדחות.

בבית המשפט העליון רע"א 1706/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקש: ישראל בן אהרון נ ג ד המשיב: יאיר בן דוד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.02.2014 בע"א 2421-11-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' בן אור בשם המבקש: עו"ד מרדכי וייס בשם המשיב: עו"ד עמיר פישר ][]החלטה

ביום 10.11.2013 הכריע בית המשפט (השופט מ' סובל) בבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי לאור מאזן הנוחות, "ובהיתחשב בנחיצות העיקולים הזמניים למניעת הכבדה על ביצוע פסק הדין, כאשר מנגד ההכרעה בעירעור אינה צפויה להארך זמן רב", יש לעכב את ביטול העיקולים על נכסי המבקש עד למתן פסק דין בעירעור.

לפיכך הוא מבקש לקבוע כאמור, כי העיקול הזמני אינו חל על הגימלאות להן הוא זכאי מקרן הפנסיה ומקופות הגמל.

המבקש מוסיף כי המשיב הוא חקלאי, בעליו של עדר צאן, ולכן לדעתו, יש לדחות את טענותיו כאילו הוא חסר כל. די בכך, לדעת המבקש, כדי לחייב את המשיב לשלם את הסכום בו חויב בפסק הדין של בית משפט השלום כתנאי לשמיעת עירעורו.

...

המשיב מוסיף כי טענת המבקש בעניין מאזן הנוחות היא טענה חדשה שלא נטענה בערכאה הדיונית ורק מטעם זה דינה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

][ לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט חגי ברנר) בפש"ר 43636-01-18 מיום 21.4.2021, במסגרתה הורה בית המשפט על פדיון הכספים שהצטברו בקופת הגמל של המבקשת, והעברתם לקופת פשיטת הרגל.

בחלוף כשנה מאז נפסקו לטובת החייבת דמי סידור חלוף, ביום 8.2.2021, הגישה החייבת בקשה לביטול העיקול שהיטלו הנאמנים במסגרת ההליך דנן על כספי קופת הגמל המנוהלת על שמה בחברת הביטוח "מנורה מבטחים", בסך של 391,396 ש"ח (נכון למתן ההחלטה.

טענת החייבת כי לא הטעיתה את בית המשפט משום שכספים אלו, מעת שעוקלו, אינם בבחינת מקור הכנסה, נדחתה, ונקבע כי החייבת מבקשת לאחוז בחבל בשני קצוותיו – מחד גיסא, טוענת כי אין להסתמך על הכספים המעוקלים לצורך קביעת דמי סידור חלוף, ומאידך גיסא, מבקשת להסיר את העיקולים על מנת שהכספים המעוקלים יעוברו לידיה.

הכונס הרישמי (הוא המשיב 3) סבור כי דין בקשת רשות העירעור להיתקבל, במובן זה שכספי הפנסיה לא יחולטו והעיקול שהוטל עליהם יוסר, תוך שהחייבת תהא רשאית לקבל קצבה חודשית מתוכם (גובה הקצבה הצפוי לחייבת לאחר פדיון כספי הפנסיה הוא 1,800 ש"ח, כפי שעולה מהנתונים המופיעים בדו"ח השנתי לשנת 2020 שצרפה החייבת לבקשת רשות העירעור).

...

דין הערעור להתקבל.

מכל מקום, סבורני כי אין די בליקוי שנפל בהתנהלותה זו של החייבת, בנסיבות המקרה דנן, כדי להצדיק את התוצאה הקשה של אובדן כספי הפנסיה המצומצמים שצברה במהלך שנות עבודתה, ושלילת הקצבה הצנועה שנועדו להצמיח לה לאחר גיל פרישה.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ז' סלאח) מיום 22.2.11 בתיק רע"צ 19133-04-10 ("פסק הדין") שלפיו נדחתה בקשתה של המבקשת לרשות לערער על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל בעכו (כבוד הרשם א' אוחיון) מיום 8.4.10 בתיק 08-11470-96-2 ("ההחלטה") שלפיה הוא דחה את בקשת המבקשת לבטל צו למימוש כספים שהיא מחזיקה עבור המשיב 2 ("החייב").

בקשתה שלה המבקשת לבטל את העיקול נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל אשר קבע: "אני דוחה את פרשנות מבטחים (המבקשת, א"ק) לפיה כספי פיצויים מוגנים מעיקול, ולכן אני מורה למבטחים לממש הכספים ולהעבירם ללשכה". המבקשת ביקשה רשות לערער על ההחלטה ובית המשפט קמא דחה את הבקשה.

הדבר הוסבר בהצעת החוק כך: "לאחרונה החלו נושים להטיל עיקול על כספים ששולמו לקרנות פנסיה בנימוק שהגנת סעיף 26 לחוק אינה חלה על כספים ששולמו לקופת גמל לקיצבה. מוצע להחיל במפורש את ההגנה מפני עיקול או שיעבוד גם על כספים ששולמו לקופת גמל לקיצבה, וזאת כדי להבטיח שמירת הביטחון הסוציאלי של העובד ובני משפחתו" (הצעת חוק פצויי פיטורין (תיקון מס' 18) (שריון סכומים ששולמו לקופת גמל לקיצבה), התשנ"ח – 1998, ה"ח 659).

...

אוסיף עוד שדברים ברוח זו ניתן למצוא גם אצל המחבר ד' בר-אופיר, בספרו "הוצאה לפועל-הליכים והלכות", מהדורה שביעית (עידכון מס' 2), חלק שני עמ' 902 (2011) ("בר אופיר"), שם הוא אומר כי: "פרשנות תכליתית של חוק פיצויי פיטורין מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתנתן הגנה מוחלטת מפני עיקול כספים על ידי נושי המעביד, כדי שלא תפגע זכותו של עובד לקבל את פיצויי הפיטורין וקיצבת הפנסיה המגיעה לו. אולם שונים פני הדברים באשר לעיקול כספים על ידי נושיו של העובד במקרה כזה יש לתת לכספים הגנה יחסית. כיצד? כאשר עדיין לא גובשו זכויות החייב בכספים אלה, כלומר לפני שהגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לגיל פנסיה, ויהיו מוגנים מפני עיקול על ידי נושיו. אולם כשזכותו של החייב כבר גובשה וגמלה, לא מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה. החייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ומכאן שכספים אלה הם כספי החייב וניתן להטיל עליהם עיקול". מדברים אלה של בר אופיר אפשר להסיק מסקנה נוספת והיא שבית המשפט קמא טעה גם כאשר קבע שהסכומים הם ברי עיקול מפני שהחייב יכול למשוך אותם ולהעבירם לשימושו.

אשר לפרשנות סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורין, נראה שבית המשפט נקט באותו עניין בגישה הפרשנית שלפיה ההגנה היא רק מפני נושי המעביד, גישה אשר כאמור לעיל, ובכבוד הראוי, איננה מקובלת עלי, ומשום כך איני יכול לקבל את טענות המשיב בעניין זה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל ופסק הדין מתבטל ועמו מתבטלת גם החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 8.4.10 בתיק 08-11470-96-2.

המשיב ישלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪.