מדיניות הענישה
בעפ"ת 11890-05-14 סולומון בליה נ' מדינת ישראל (7.9.14) – בפקיעת רישיון כעשור, ביטלה כב' השופטת נ' אהד מאסר בן חודשיים, שהטיל בית משפט קמא (העירעור נסב על המאסר בלבד), והותירה את רכיבי הענישה האחרים על כנם, מאסר מותנה ל-9 חודשים, פסילה לשנתיים, ופסילה מותנית ל-6 חודשים, בציינה כי:
"בעניינינו, אמרתי במספר רב של פסקי דין כי מקום שהעבירה המיוחסת לנאשם הנה נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ולעבירה זו לא נלווית עבירת תעבורה נוספת, הרי העונש הראוי הנו פסילה בפועל בלבד כשמשך תקופת הפסילה ייקבע עפ"י עבר תעבורתי, משך התקופה בה לא היה לנאשם רישיון נהיגה תקף, ככל שהתקופה ארוכה יותר כך הפסילה בפועל תהא ארוכה יותר ונקבע כי התקופה הראויה הנה בין 3 ל-9 חודשי פסילה."
בעפ"ת 10343-09-10 אבו נ' מדינת ישראל (13.10.10), בפקיעת רישיון למעלה מעשור, כשבחלק מהתקופה הנאשם היה פסול בשל עבירה של גרם מוות ברשלנות, נדחתה בקשת רשות להארכת מועד לערער על גזר דינו של בית משפט קמא שדן את הנאשם לקנס בסך 1,000 ₪, שנתיים פסילה, ומאסר מותנה של 3 חודשים במשך שנתיים.
ברע"פ 1973-13 אסד חסן נ' מדינת ישראל (24.3.13), בעבירה של פקיעה כעשור, כשבעברו 14 הרשעות קודמות, ביניהן, עבירות דומות, נדחתה בר"ע שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי, שהפחית את רכיב הפסילה בלבד ל – 12 חודשים מ – 24 חודשים, והותיר את יתר רכיבי גזר הדין על כנם - 45 ימי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה מותנית, וקנס.
...
אני ערה לדברי בית המשפט המחוזי בעניין אבו עואד שאדי, לעניין חומרתה של נהיגה בפקיעה ארוכת שנים, גם אם מקורה בהגבלות שהוטלו בהוצל"פ. עם זאת, נסיבות המקרה בעניין שם חמורות מהמקרה שלפני, ומאז, תוקן החוק, ובחודש פברואר 2022 בוטלה האפשרות להגבלת רישיון נהיגה נוכח חובות בהוצל"פ, ואני סבורה שיש להתחשב לכך לקולא בעת גזירת הדין.
אני סבורה כי במקרה ספציפי זה יש הצדקה משיקולי שיקום להטיל על הנאשם שריפא את הפגם, ועבר מבחני רישוי מחדש, ומצוי בהסדר לתשלום חובותיו, פסילה יחסית קצרה.
על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
אני דנה את הנאשם לחודשיים מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.