בקשת רשות ערעור על גזר דין בעבירות ניסיון להטרדה מינית של קטינה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטין), בעפ"ג 19491-10-15, מיום 18.9.2016, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ע' רון – סג"נ), בת"פ 32089-03-14, מיום 6.9.2015.

רקע והליכים קודמים ביום 1.6.2014, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום החובק חמישה אישומים, ומייחס לו את העבירות הבאות: ניסיון למעשה מגונה בפומבי בפני אדם שטרם מלאו לו 16 שנים, לפי סעיפים 349(ב) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (2 עבירות); ניסיון הטרדה מינית, לפי סעיפים 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית), וסעיף 25 לחוק העונשין; ניסיון הטרדה מינית בקטין שטרם מלאו לו 15 שנים, לפי סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, וסעיף 25 לחוק העונשין (3 עבירות); הפצת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין; והחזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב) לחוק העונשין.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור, בציינו כי עונש המאסר שהושת על המבקש "לא חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות נושא הרשעתו של המערער [המבקש], ומקיים את הצורך שקיים עדיין להרתיע אותו ואת הצורך להרתיע עבריינים כמותו בעידן הווירטואלי". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי נוכח מסוכנותו המינית של המבקש, "שנותרה בעינה למרות ההליך הטיפולי שבו הוא מישתתף", אין "לכפות על הממונה על עבודות השרות לשלבו בעבודות שירות, כפי שמבקש בא כוחו". הבקשה לרשות ערעור ביום 10.10.2016, הוגשה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטין), בעפ"ג 19491-10-15, מיום 18.9.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ע' רון – סג"נ), בת"פ 32089-03-14, מיום 6.9.2015.

מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

סבורני, כי העונש שהושת על המבקש אינו משקף סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת במקרים כגון דא, וצדק בית המשפט המחוזי, עת קבע כי אין לכפות על הממונה על עבודות השירות "למצוא" למבקש עבודה מתאימה.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון רע"פ 1201/12 רע"פ 7589/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המבקש ברע"פ 1201/12: יוסף קטיעי המבקש ברע"פ 7589/12: אלון מאיר נ ג ד המשיבה ברע"פ 1201/12 וברע"פ 7589/12: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"ג 15474-08-11 שניתן על ידי כבוד הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא ומ' סוקולוב בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"פ 18576-04-12 שניתן על ידי כבוד הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא ומ' סוקולוב בשם המבקש ברע"פ 1201/12: עו"ד זוהר ברזילי בשם המבקש ברע"פ 7589/12: עו"ד ירון דוד בשם המשיבה ברע"פ 1201/12 וברע"פ 7589/12: עו"ד נעימה חנאווי ][]פסק-דין

על גזר הדין הוגשו ערעורים על-ידי שני הצדדים; המבקש ערער על חומרת העונש שהושת עליו ובקש להורות על אי-הרשעה, ואילו המדינה הגישה ערעור הן אודות קולת העונש והן בנוגע להחלטה לאסור על פירסום שמו של המבקש.

כאמור החלטנו ליתן רשות ערעור בבקשה ברע"פ 1201/12 ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה גם בשאלת המודעות לקיום יסודות העבירה אצל אדם המשתמש בתקשורת מקוונת ואנונימית.

כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד מבקש 2 לבית משפט השלום בתל אביב-יפו מייחס לו ביצוע עבירת ניסיון להטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15 לפי סעיף 3(א)(6)(א) בצרוף סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

...

ברם, סבורני כי נסיבותיה של פרשה זו אינן מצדיקות דיון בשאלות כבדות משקל אלה בשים לב לנסיבות העובדתיות הפרטניות לאורן לא ניתן לבסס טענה כי פעילותו של ערוץ 10 פגעה בזכות להליך הוגן.

במחלוקת זו, מקובלת עליי עמדתו של השופט נ' הנדל.

כפי שסקר חברי, לשונו הברורה של סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יחד עם התפתחות הדוקטרינה בפסיקת בית משפט זה, מובילה למסקנה כי דוקטרינת ההגנה מן הצדק מהווה "אכסניה" הולמת להגנת פח היקוש.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 49638-01-20 (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ וכב' השופטים י' עדן וי' ליבדרו) מיום 15.6.2020, בגדריו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ר' סולקין) בת"פ 67992-10-18 מיום 10.12.2019.

עם זאת, בעיניין דה ליון בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם, שניים עשר חודשי מאסר תוך שהדגיש, כי היה ראוי להטיל על המבקש עונש חמור יותר, אך לא עשה כן "בהיתחשב בהלכה לפיה ערכאת העירעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין, בהיתחשב בכך שהחמרת הענישה צריכה להעשות בהדרגה, ולאור העובדה... [ש]החל המשיב לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות". זאת ועוד, בעיניין דה ליון הורשע הנאשם בשתי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15, ובשתי עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 בעוד בעיניינו, הורשע המבקש במספר עבירות ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15 ושלוש עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14.

...

בנוסף, סבורני כי הערכאות קמא נתנו את המשקל הראוי למכלול נסיבותיו האישיות של המבקש, וכן כי פסקי הדין נומקו כדבעי.

אף דין טענת המבקש לפיה יש לקבוע רף ענישה מקל משלא ניתן להצביע על "נזק בפועל לקורבן העבירה", להידחות.

בית המשפט המחוזי נדרש לסוגיה זו בקבעו כי: "אין לתת משקל רב לטענה זו הן לאור הסכנה שהייתה צפויה להיגרם לו באמת הייתה עומדת קטינה מול המערער, כפי שהמערער עצמו חשב שמתקיים, הן לאור הצורך למגר את ביצוע העבירות הקשות שביצע המערער; ואף לאור ההשוואה (לאחר תיקון 39 לחוק העונשין) בין העונש הקבוע לצדה של העבירה המושלמת לזה הצפוי למורשע בניסיון לבצעה..." דברים אלו מקובלים עליי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 2958/21 - א' לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עפ"ג 24210-12-20 מיום 24.3.2021 שניתן על ידי השופטים י' רז-לוי, ג' שלו ו-י' ייטב; בקשה לעיכוב ביצוע; ובקשה למינוי סנגור המבקש: בעצמו ][]החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' רז-לוי, ג' שלו ו-י' ייטב) בעפ"ג 24210-12-20 מיום 24.3.2021, בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת ש' שטרית) בת"פ 47334-07-19 מיום 17.11.2020.

על כן, יוחסו למבקש שלוש עבירות ניסיון להטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15, לפי סעיפים 5(א) ו-3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998 (להלן: חוק למניעת הטרדה מינית), בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, לפי סעיפים 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) ובצרוף סעיף 25 לחוק העונשין; וכן עבירת ניסיון לגרם מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) ובצרוף סעיפים 350 ו-25 לחוק העונשין.

בגזירת דינו של המבקש, בית משפט השלום היתחשב בפגיעה באנטרס ההגנה על שלומם של קטינים, תוך הדגשת הנפוצות, המסוכנות, והנזק הפוטנציאלי של עבירות מין במרחב הוירטואלי; במדיניות הענישה הנוהגת; ובנסיבות ביצוע העבירות, ובפרט התיכנון שקדם לכך, בהנתן שהמבקש פנה לסוכנת שלוש פעמים במטרה לנהל שיחות מיניות עם קטינה בת 13.

ערעור על חומרת העונש נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי לנוכח הקלות בבצוע עבירות מין בקטינים ברשת האנטרנט נידרשת ענישה מוחשית ומרתיעה; כי העדר עבר פלילי – כשלעצמו – אינו מטה את הכף להקלה משמעותית בעונש; וכי בנסיבות המקרה דנן, אין מקום ליתן משקל רב להליך הטיפולי, מאחר שהמבקש מצוי בשלביו הראשוניים, האמור בהערכת המסוכנות בעיניינו ונטילת האחריות החלקית מצדו.

...

דין הבקשה להידחות.

זאת ועוד, אני סבור כי הפגיעה בקטינים כתוצאה מביצוע עבירות אלה עלולה להתבטא במישורים שונים.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון רע"פ 5995/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: ארקדי סרבריניאקוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק עפג 41113-04-23 שניתן ביום 13.07.2023 על ידי כבוד השופט א' אליקים, ת' נאות-פרי וא' סלאמה בשם המבקש: עו"ד שלומי הכהן ][]החלטה

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של ניסיון לגרם מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיפים 345(א)(3), 350 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: חוק העונשין); וניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15, לפי סעיפים 5(א) ו-3(א)(6)(א) סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה), וסעיף 25 לחוק העונשין.

...

לפיכך, נגזרו על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע; והתחייבות כספית בסך של 5,000 ש"ח. המבקש ערער על גזר דינו, וערעורו נדחה.

לאחר עיון בבקשה ונספחיה, ובכלל ההחלטות ופסקי הדין בהליכים דלמטה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.