בקשת רשות ערעור על ביטול עיקול בנכסי חברות ביטוח

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3457/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: איבט עזר נ ג ד המשיבים: 1. אלון קזיוף, עו"ד 2. עו"ד שמואל להב 3. משרד המשפטים - כונס הנכסים הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.4.2021 בפש"ר 43636-01-18 שניתנה על ידי כב' סגן הנשיא, השופט חגי ברנר בשם המבקשת: עו"ד גד לנדאו בשם המשיבים 1-2: בעצמם בשם המשיב 3: עו"ד רועי נירון ][]פסק-דין

בחלוף כשנה מאז נפסקו לטובת החייבת דמי סידור חלוף, ביום 8.2.2021, הגישה החייבת בקשה לביטול העיקול שהיטלו הנאמנים במסגרת ההליך דנן על כספי קופת הגמל המנוהלת על שמה בחברת הביטוח "מנורה מבטחים", בסך של 391,396 ש"ח (נכון למתן ההחלטה.

הכונס הרישמי (הוא המשיב 3) סבור כי דין בקשת רשות העירעור להיתקבל, במובן זה שכספי הפנסיה לא יחולטו והעיקול שהוטל עליהם יוסר, תוך שהחייבת תהא רשאית לקבל קצבה חודשית מתוכם (גובה הקצבה הצפוי לחייבת לאחר פדיון כספי הפנסיה הוא 1,800 ש"ח, כפי שעולה מהנתונים המופיעים בדו"ח השנתי לשנת 2020 שצרפה החייבת לבקשת רשות העירעור).

...

דין הערעור להתקבל.

מכל מקום, סבורני כי אין די בליקוי שנפל בהתנהלותה זו של החייבת, בנסיבות המקרה דנן, כדי להצדיק את התוצאה הקשה של אובדן כספי הפנסיה המצומצמים שצברה במהלך שנות עבודתה, ושלילת הקצבה הצנועה שנועדו להצמיח לה לאחר גיל פרישה.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט השלום מיום 8.11.2020 (כב' השופט א' רונן) בתיק חדל"פ 24067-02-20 (להלן: "הבקשה"), בגדרה חויב מר ערן רובין (להלן: "המערער") להשיב סך של 46,870 ₪ לקופת נושי היחידים יצחק וסלא בן טובים (להלן בהתאמה: "היחיד", "היחידה" וביחד: "היחידים").

בעקבות זאת נקט המערער בהליכי הוצאה לפועל נגד היחידים (תיק מס' 502626-11-9) (להלן: "הליכי ההוצאה לפועל"), במסגרתם עתר להטיל עיקול בטרם מסירת אזהרה על נכסי היחידים ובהם כספים המצויים בקרן הישתלמות על שם היחיד והמנוהלת בחברת ילין לפידות ניהול קופת גמל בע"מ (להלן ובהתאמה: "הכספים" ו-"ילין לפידות").

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 20.5.2021 עתר המערער בבקשה להורות על ביטול הליכי חידלות הפרעון בעיניינם של היחידים, וביום 8.9.2020 במסגרת דיון שקיים בית-המשפט קמא במעמד הצדדים חזר בו המערער מהבקשה.

לשיטתו של המערער, הפעולות שנקט להטלת העיקולים מנעו מהיחידים להבריח את הכספים, כפי שנעשה על-ידם בעבר בכספים שהועברו לידם מחברות ביטוח אחרות וכי הוא זכאי לתגמול נוסף בהתאם לפסיקה.

...

בהקשר זה טען המערער כי כלל ההוצאות להן נדרש עומד על סך של 46,317 ₪ ומכאן שגם בטעם חלופי זה יש כדי להצדיק את הותרת הכספים בידיו, וששית, כי הפעולות בהן נקט המערער מנעו מהיחידים להבריח את הכספים, משכך ובהתאם לפסיקה הוא זכאי לתגמול בהיותו "נושה פעיל". ביום 8.11.2020 נעתר בית-המשפט קמא לבקשת הנאמנת והורה למערער להשיב את הכספים לקופת נושי היחידים.

משכך נראה כי בצדק קבע בית-המשפט קמא כי המערער לא עמד ברף ההוכחה הדרוש באופן המצדיק את דחיית טענותיו בעניין זה. עם זאת, אני סבורה כי יש טעם בטענת המערער לפיה טענתו לעניין תגמולו כנושה פעיל לא זכתה להתייחסות בהחלטת בית-המשפט קמא.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה העקרונית האם זכאי המערער לתגמול נוסף ומה מידת תרומתו ליתר הנושים, אני מורה על השבת התיק לבית-המשפט קמא אשר יכריע בטענות הצדדים בעניין זה בלבד.

סוף דבר אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, למעט האמור בפסקה 33 לעיל.

הבקשה לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם הבכיר ב' סימון) מתאריכים 23.1.2022, 14.3.2022 ו- 19.03.2022, בת"א 64433-07-21, שניתנו לאחר שפסק דין שניתן על ידו בתיק קמא, בהיעדר הגנה, בוטל על ידו.

הרקע לבקשה והחלטות בימ"ש קמא המבקש, שהוא עורך דין במקצועו, הגיש תביעה לבית משפט קמא, למתן פסק דין הצהרתי (להלן: "תביעת המבקש") לביטול שני עיקולים שהטיל משיב 2 - בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בתאריכים 06.09.2020, ו- 31.01.2021, במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה, בתיקים מס' 13-12668-12-4, 13-06125-12-5, על כספים המגיעים לו, לפי הנטען, ממשיב 1 (להלן: "המשיב") ואשר "הוחזקו" אצל משיבות 2-3 (להלן: "חברות הביטוח").

מעבר לצריך אומר כי, גם לגופו של עניין, השאלה העולה מכתבי הטענות איננה שאלת "התחרות" בין מישכון מוקדם בזמן לבין עיקול מאוחר בזמן, אלא השאלה היא, אם קיימים משכונות תקפים או שמא מדובר ב"משכונות למראית עין", שמטרתם הברחת נכסים והתחמקות מהעיקולים שהוטלו זה מכבר, כטענת הבנק.

כן ראו: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב (8.2.2015)) שם נפסק:"ההצדקה לידון בטענות כלפי החלטת ביניים ... במסגרת בקשת רשות ערעור, בטרם הסתיים ההליך כולו, מהטעם שיש אפשרות שהמשך הדיון יתברר בסופו של דבר כמיותר, שמורה למקרים קצוניים בהם המשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן וכד". התערבותה של ערכאת העירעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית תבחן בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים". ראו לדוגמה: רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007).

...

חריגה מכלל זה תיעשה בנסיבות שבהן קיים חשש כי כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי, או שיגרם נזק למבקש, והמשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאי דופן, אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

כן ראו: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב (8.2.2015)) שם נפסק:"ההצדקה לדון בטענות כלפי החלטת ביניים ... במסגרת בקשת רשות ערעור, בטרם הסתיים ההליך כולו, מהטעם שיש אפשרות שהמשך הדיון יתברר בסופו של דבר כמיותר, שמורה למקרים קיצוניים בהם המשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן וכד". התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית תיבחן בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים". ראו לדוגמה: רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007).

התוצאה הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' זגורי) בת"א 22411-09-22 מיום 2.11.2022, במסגרתה בוטל עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד על חשבון העו"ש של המשיבה.

המבקש הוסיף וטען כי הקביעה לפיה בהעברת הכספים לידיו "יצא חוטא נשכר" מבטלת את חזקת החפות העומדת לו; כי הקביעה לפיה חברת הביטוח לא הייתה מסכימה להעביר את הכספים לידיו אינה מבוססת ראייתית; וכי אין ממש בקביעה לפיה התביעה הוגשה בניסיון להשפיע על עדות המשיבה בהליך הפלילי.

זאת בהיתחשב בין היתר בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מפני הברחת נכסים מצדו (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007)).

...

בענייננו, בחינה של שיקולים אלה מטים את הכף אל עבר המשיבה ומצדיקים לכן את המסקנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטה לבטל את הסעד הזמני שניתן.

מסקנה זו עומדת בעינה (לאור העובדה שמדובר בסכום שאינו גבוה), חרף העובדה שהמשיבה טענה כי היא מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר) בתמ"ש 57952-12-22 שניתנה ביום 19.09.2023 (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה הוחלט על פקיעת העיקולים שהוטלו על זכויות המשיבים אצל מחזיקים שונים, וכן כי יש להורות על ביטול רשומם אצל המחזיקים השונים, כדלקמן: "לאחר שקראתי את כתב התביעה, הבקשה להטלת העיקול והבקשה להורות על פקיעתו, ושמעתי את המצהירים בעדותם בפניי בבקשה, אני מוצאת כי העיקולים פקעו ולכן יש להורות על ביטול רשומם אצל המחזיקים השונים.

ביום 20.06.2023 הטיל בית משפט קמא צו עיקול זמני על מחצית זכויותיו של המנוח בדירה השנייה, ביום 03.08.2023 הורחב צו העיקול גם על נכסי המנוח המצויים בידי צדדים שלישיים ("עמיתים קרנות הפנסיה הותיקות", "מגדל חברה לביטוח בע"מ"), ביום 24.08.2023 ביקשו המשיבים להורות על פקיעת צוי העיקול הזמניים, ביום 12.09.2023 היתקיים בפני בית משפט קמא דיון בו נחקרו הצדדים על תצהיריהם וביום 19.09.2023 בוטלו העיקולים.

...

נוכח כל האמור, סבורים המשיבים כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית משפט קמא, בבקשת המבקשת ובתשובת המשיבים על נימוקיהם, החלטתי לדחות את הבקשה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סבורני כי המקרה הנדון אינו בא בגדר מקרים אלה.

באשר לטענות מן הפן הרגשי סנטימנטלי, גם אני סבורה בדעה כי קהה כוחם של "רגשות סנטימנטליים" בחלוף 17 שנה, שבהן אין המערערת מתגוררת בדירה, ואין בהם כדי לגבור על רצון המשיבים המעוניינים לפעול בדירה כרצונם.

נוכח כל האמור, לא מצאתי כי נפלה שגיאה בקביעת בית משפט קמא כי אין מאזן הנוחות פועל לטובת המערערת.

סוף דבר, הערעור נדחה.