בקשת רשות ערעור על אישור פסק בוררות למעט סעיף אחד

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' סג"נ השופט אילן דפדי) מיום 23/4/2020 בהפ"ב 19456-08-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים לבטל פסק דין שניתן בהיעדרם ביום 18/12/19 ולפיו נדחתה בקשתם לביטול פסק בוררות ואושר פסק הבוררות.

כמו כן (ומבלי למעט מכלליות האמור לעיל) רשאי התובע לגבות מחלק הנתבעים במעון נשוא התביעה, וכן מכל זכות שיש להם בכל מעון אחר, וכן כל זכות שתמצא להם בתביעותיהם כלפי אברמוביץ.

(ה) בבקשה לביטול פסק בוררות עלו שתי עילות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות: טענה כי הבורר לא הכריע באחד העניינים – סעיף 24 (5) לחוק.

...

במקרה דנן, גם לו היה מתבטל פסק הדין, גם אז דין הבקשה לביטול פסק בוררות היה דחיה.

אין לאפשר במסגרת בקשה לביטול פסק דין להעלות טענות שלא הועלו קודם לכן, כמו חריגת בורר מסמכות או קרבת משפחה לבעלי דין, כאשר העובדות היו ידועות מראשית ההליך והמבקשים לא מצאו לנכון לבקש פסילה הגם שכב' הבורר כתב לפרוטוקול: "שהצדדים ידעו שאשתו קרובת משפחה של פינקוס". יובהר - פינקוס אינו בעל דין בבוררות בין שטיינמץ ואברמוב.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו.

פרי הגליל הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו במסגרת רע"א 7909/20 פרי הגליל (תעשיות) בע"מ נ' בוגופן בע"מ (14.2.21), אשר נדחתה גם היא על ידי בית המשפט העליון ביום 14.2.21 ונקבע במסגרתה בין היתר כך: "10.בעניינינו, התביעה לתשלום הוגשה נוכח סרוב פרי הגליל לקיים את פסק הבוררות. הדעת נותנת, כעניין של שכל ישר, שהצדדים-שניהם לא ניהלו הליך בוררות לשוא, אלא על מנת לברר את הסיכסוך ביניהם. בטענתה כי יש לסלק את התביעה על הסף, טוענת פרי הגליל, הלכה למעשה, כי על אף שמצד אחד פסק הבוררות על מכונו עומד, מצד שני חסומה דרכה של בוגופן לאכפו מבחינה אופראטיבית. דהיינו, לשיטתה, חלוף הזמן בשל ניהול הליך הבוררות יצר מחסום דיוני, שבגללו מנועה בוגופן מלתרגם את פסיקתו ההצהרתית של הבורר לחיי המעשה.

בין אם נראה את התביעה לתשלום כתביעה לסעד אופראטיבי ליישום פסק הבוררות, לפי סעיף 39 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, בין אם נראה אותה כתביעה בגין הפרת הסכם המכר – מקובלת עלַי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי עילתה בעצמה עומדת, והיא נפרדת מעילת המרצת הפתיחה.

משקבע בית המשפט העליון כי הסכם המכר לא בוטל וכי קיימת לבוגופן עילה עצמאית לאכיפת התחייבויותיה של פרי הגליל, לא מתקיימת ההנחה ו/או לא מיתקיים המסד לטענות פרי הגליל בסעיף 228 לכתב ההגנה לפיהן, מקום בו בוטל ההסכם, בטל ממילא גם סעיף 12 להסכם האוסר על זכות הקזוז למעט לפי מנגנון התאמת התמורה הקבוע בהסכם.

...

נוכח האמור, אינני מקבל את ניסיון בוגופן לייחס לבית המשפט העליון קביעות שלא הוזכרו במסגרת החלטתו.

נוכח כל האמור לעיל, אף שלבוגופן עילת תביעה חזקה, ובהתחשב גם בכך שקיימת חפיפה מסויימת בין הטענות שנטענו בכתב ההגנה בתביעה העיקרית לבין הטענות שנטענו בכתב התביעה שכנגד, אינני סבור כי יש מקום לקבוע בשלב מקדמי זה כי כתב ההגנה של פרי הגליל אינו מגלה הגנה כלל.

לפיכך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה וליתן פסק דין כנגד פרי הגליל טרם התבררו טענות הצדדים לגופן במסגרת ההליך דנן.

ביום 8.1.2020 פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור פסק הבוררות על פי סעיף 23(א) לחוק הבוררות, תוך שהמבקש היתנגד לבקשה רק במסגרת כתב התשובה שהגיש, מבלי שהגיש בקשה עצמאית משלו לביטול פסק הבוררות באחת העילות הקיימות בסעיף 24 לחוק.

לפיכך, בהתאם לרישא סעיף 38 לחוק הבוררות, לפיו כל החלטה (לרבות פסק דין) של בית המשפט ניתנת לערעור ברשות, נקבע כי יש להגיש בקשת רשות ערעור על אישור פסק הבוררות שניתן על ידי הרשמת, לפני בית משפט זה. הואיל וגם החלטה זו לא הניחה את דעתו של המבקש, הוא הגיש גם עליה בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה, היא הבקשה שלפנַי.

(ג) החלטה של בית משפט שלום בעירעור לפי סעיף קטן (ב), למעט בסוגי החלטות שנקבעו בצו לפי הוראות סעיף 52(ג), ניתנת לערעור לפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת בית המשפט המחוזי או אחד משופטיו.

...

לדעתי אפוא, דין הערעור להתקבל, ונוכח התוצאה על פיה למבקש זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי על החלטת הרשמת שאישרה את פסק הבוררות, הדיון יוחזר לפני בית המשפט המחוזי אשר יחליט בעניין לפי מיטב שיקול דעתו וחוכמתו.

ת השופט י' עמית: אני מסכים למסקנה אליה הגיע חברי, השופט ד' מינץ.

כשלעצמי, איני סבור כי האמור בפסק הדין בעניין שלם (בג"ץ 1520/94 שלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(3) 227 (1994)) נאמר כבדרך אגב, ובהיבט זה ייתכן כי פסק דינו של חברי חורג מהמסקנה שם. ברם, מאחר שבעניין שלם נוספו לתסבוכת הדיונית גם שאלות הקשורות לסמכויות רשם בית הדין לעבודה, איני רואה מניעה לסטות מהלכה זו, ככל שניתן לראותה כהלכה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט א' ברנד) מיום 25.10.2022, בת"א 29983-02-16, שבמסגרתה נדונו בקשות הדדיות שהוכתרו בכותרות: "בקשה למתן תוקף של פסק דין" ובקשה "להעברת פסק בורר, היתייחסות לבקשה לאישורו ובקשה לביטולו", שכאמור בהחלטת בית משפט קמא מהוות למעשה - למרות פגמים פרוצדוראליים - בקשות הדדיות לאישור פסק בוררות ולביטולו.

בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט לאשר את פסק הבוררות מכוח סעיף 26 (א) לחוק הבוררות שלפיו "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עוות דין". יתר טענותיהם של המבקשים מכוונות כנגד קביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא שמצוי בנבכי ההיתדיינות שמתנהלת בין הצדדים בתביעה לפירוק שתוף במקרקעין מזה שנים רבות.

מעבר לכך שהלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יטה להתערב בקביעות עובדתיות למעט בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בעניינינו, ואף לא יטה להתערב בסוגיות של פסיקת הוצאות, הרי שמדובר בטענות שמתייחסות לנסיבותיו הספציפיות של הסיכסוך ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

...

כך גם לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות של ערכאת הערעור מטעמי צדק או שיש בהחלטת בית משפט קמא כדי לגרום למבקשים עיוות דין.

ואולם, בית משפט קמא התייחס לדברים באופן מפורש וציין כי על אף שהורה לבורר ליתן פסק בוררות מנומק הרי שהמסמך המכונן את הבוררות וקובע את סמכות הבורר הוא הסכם הבוררות שבו נקבע כי הבורר יכריע במחלוקות שבין הצדדים בדרך של העברת הסכמים שיהיו "הסכמים סופיים שיחייבו את הצדדים ואינם ניתנים לשינוי ו/או ביטול על ידי אף צד..". לא ראיתי הצדקה להתערב בקביעת בית משפט קמא כי חרף ההחלטה מיום 13.4.2022 "התשתית המהותית ממנה יונק הבורר את סמכותו להכריע במחלוקת בין הצדדים אינה החלטתי אלא הסכם הבוררות בין הצדדים". זאת ועוד, בנסיבות העניין ונוכח קביעת בית משפט קמא כי ההסכמים שהועברו על ידי הבורר נותנים מענה ומהווים הכרעה בכל הסוגיות שנותרו שנויות במחלוקת, ניתן אף לראות באמור בפסק הבוררות כי "ההסכמים כפי שהועברו לצדדים ביום 24.6.21 ומצורפים בהמשך להחלטה זו הינם פסק הבורר" - משום הנמקה קצרה ומספקת בהתאם להסכם הבוררות שמכוחו מונה הבורר.

סיכומם של דברים, הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בענייני בוררות כך שדינה להידחות.

לפני שתי בקשות, האחת לאישור פסק הבוררות, שהוגשה על ידי ע. דבאח פיתוח ובניה בע"מ (להלן: "המשיבה לבקשת הביטול"); והשנייה, לביטול פסק הבוררות מכח סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח–1968 (להלן: "חוק הבוררות"), שהוגשה על ידי מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ (להלן: "המבקשת").

בתאריך 25.1.2022, ניתן על ידי הבורר זיבק מיסמך הנושא כותרת "כתב בוררות – בתיק ע. דבאח נגד מפלסי הגליל כביש מס' 17 – ביישוב בית ג'ן". ציין הבורר זיבק בכתב הבוררות, כי לאחר מספר ישיבות עם שני הבוררים הנוספים מר ג'מיל סלמאן ומר מוסטפא ח'ליל, אשר בהן נדונו סעיפי וכתבי הכמויות בין שתי החברות, הגיעו להסכמות בכל הסעיפים למעט: סעיף 51.2.002 חפירה; סעיף 51.3.002 מצע; סעיף 99.1.001 הקצב לשלבי ביצוע.

עוד נקבע, כ בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על הבורר, ואין הוא רשאי להתערב בפסק הבוררות גם אם הוא סבור שנפלה טעות  מהותית, בין משפטית ובין עובדתית.

בהחלטה בבקשת רשות העירעור, בית המשפט המחוזי אישר אותה החלטה בקובעו: "לא מצאתי ממש בטענות המבקשת כנגד קביעת בית המשפט המורה לבוררים להשלים את פסק הבוררות בסוגיית הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. אכן, כטענת המבקשת, סוגיה זו מוסדרת בסעיף 22 לחוק. ברם, המשיבה פנתה לבורר להשלים את פסק הבוררות במועד הקבוע בחוק, ומשלא הכריע הבורר בסוגיה שהיה עליו להכריע בה, מסורה לבית המשפט הסמכות להורות לבורר, במסגרת בקשה המוגשת בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק, להשלים את פסק הבוררות אף בעיניין זה". מכאן הבורר פעל בהתאם להוראות בית המשפט, ולא עבר המועד לפסיקת שכר טירחה על ידו.

...

לסיכום – דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות, ואני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר זיבק מתאריך 4.5.2023 ופסק הבוררות המשלים מתאריך - 27.10.2023, ונותנת להם תוקף של פסק דין.

המבקשת תשלם למשיבה סך של 7,000 ₪ בגין הוצאותיה.