נגד קול הוגשו שמונה תביעות חוב מטעם שישה נושים מוסדיים (להלן: הנושים), כאשר הסך הכולל של תביעות אלו, כפי שאושר על ידי הנאמן קידר, עמד על 2,046,587 ש"ח (להלן: סך החוב).
יצוין כי הקף קופת הכנוס, וכפועל יוצא גם הדיבידנד ששולם לנושים, עמד על אחוזים בודדים בלבד מתוך סך החוב.
הנאמן הנדל טען כי בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, כאשר עניינה של תביעה הוא הקף מסת הנכסים העומדים לחלוקה, כבעניינו, יש להעדיף בירור של התביעה בדרך של בקשה למתן הוראות בתיק פשיטת הרגל.
לחלופין, טוען הנאמן הנדל כי החלטת בית המשפט קמא היא פסק דין, ולא החלטת ביניים, ומשכך קמה לו זכות ערעור על החלטה זו. לחלופי חלופין, הנאמן הנדל טוען כי אף אם יקבע שלא קיימת לו זכות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, הרי שבנסיבות העניין יש מקום להעניק לו רשות לערער לבית משפט זה. לגופו של עניין, הנאמן הנדל חוזר במסגרת בקשת רשות העירעור על מרבית טענותיו בבקשה להעברת הדיון.
בקשה זו עודנה תלויה ועומדת, ובהתאם להחלטת בית המשפט, לאחר ששאלת הזכויות בדירה תוכרע על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה, ימשיך הדיון בבקשה לביטול צו ההפטר, והצדדים, ובכלל זאת הנאמן והנושים, יוכלו להשמיע את טענותיהם בעיניין זה לפניו.
...
בנוסף, לגישת הנאמן הנדל גם שיקולי יעילות דיונית מובילים למסקנה כי יש להורות על העברת הדיון לבית המשפט של פש"ר, שכן ההכרעה בשאלת זכויותיו של קול בדירה ישפיעו על שאלת ביטול ההפטר, וכיוון שזו האחרונה נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט של פש"ר, ראוי לרכז את בירור המחלוקת תחת אחסניה אחת – היא בית המשפט של פש"ר. עוד ציין הנאמן הנדל כי קול אינו מתנגד להעברת הדיון.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות.
בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.
