בהערת אגב יצוין, כי בבקשתו להחלפת מותב ציין המבקש, כי הגיש ערעור על אחד מהעניינים שהובאו לפתחי והגיש תלונה לנציב התלונות על השופטים בגין עניין אחר שהובא לפתחי.
מכל מקום, עיקרו של סיכסוך, בחיובו של המבקש להיות חבר באגודה הקהילתית השיתופית, ולזיקה שבין חברותו זו למגוריו בישוב ולחיובו במיסי האגודה הקהילתית או בחיובי מיסים כלשהם שאינם ארנונה, וכן לחוקיות פעולותיו של ועד האגודה הקהילתית.
בעיקר מלין המבקש על כך שבע"א 2833/16, עו"ד גולן משעלי נ' מתיישבי שריד ואח' (19.2.13) (להלן- "עניין שריד"), קבע בית המשפט העליון כך: "אין ולא יכול להיות חולק על כך שאגודה קהילתית אינה רשאית להשיג את גבולות של הועד המקומי בכל הנוגע לשירותים שהאגודה מספקת לתושבים ולגביית מס מוניציפאלי, ואולם, אין כל מניעה שהאגודה תספק שירותים המהוים תוספת ... לשירותים המוניציפליים שעליהם אמון הועד המקומי, ותשלום כזה אינו בגדר מס' (ראו ע"א .....6499/12 גבאי נ' ניר יפה – מושב עובדים להתיישבות חקלאית, בפיסקה 4 (19.2.2013)"
מוסיף המבקש וטוען כנגד פסק דין זה ואני שב ומצטט "בית המשפט העליון הנכבד לא נימק מדוע ההשלמה מותרת למרות שתיקון 2000 ביטל את הסמכות שהייתה עד אז למשיבה ושכמותה לפעול בתחומים שהם תחום הרשות המקומית, ומהו יש להתיר השלמה למרות התיקון והכרה בו בפסיקתו בעיניין פרלמן"
המבקש מסכם, כי סופו של דבר ההלכה היא כפי שצוטטה בעיניין שריד לעיל, אלא שלטענתו פעילות האגודה אינה בגדר פעילות משלימה, אלא למעשה, הישוב מנוהל על ידי האגודה הקהילתית ועניין זה אסור לכל הדיעות.
...
המבקשת הגישה תשובה לבקשה ובה טענה, כי יש לסלק את הבקשה על הסף ולחלופין, לעכב ההליכים בה עקב הליכי בוררות תלויים ועומדים, או לעכב ההליכים עקב תניית בוררות בתקנון המשיבה, שהינה אגודה שיתופית, שהמבקש עדיין חבר בה.
המבקש, הגיש לבקשתו, שאושרה על ידי, תגובה לתשובת האגודה, ובה טען, כי אין כל עילה לסילוק בקשתו על הסף, או לעיכוב הליכים בה.
כעולה מהכותרת ואציין זאת כבר עתה, סבורני כי, צודקת המשיבה בטענותיה ואכן דין הבקשה לסילוק על הסף, ולהלן כמובן אנמק מסקנתי זו.
עוד יצוין, כי עוד קודם להגשת לתשובתו של המבקש, ביקש המבקש בבקשה דחופה, כך כלשונו, להורות על החלפת המותב הדן בעניינו וזאת בנימוק שהוא פתח בשלושה הליכים בבית המשפט המחוזי שכולם נותבו בפניי.
בעיקר מלין המבקש על כך שבע"א 2833/16, עו"ד גולן משעלי נ' מתיישבי שריד ואח' (19.2.13) (להלן- "עניין שריד"), קבע בית המשפט העליון כך: "אין ולא יכול להיות חולק על כך שאגודה קהילתית אינה רשאית להשיג את גבולות של הוועד המקומי בכל הנוגע לשירותים שהאגודה מספקת לתושבים ולגביית מס מוניציפלי, ואולם, אין כל מניעה שהאגודה תספק שירותים המהווים תוספת ... לשירותים המוניציפאליים שעליהם אמון הוועד המקומי, ותשלום כזה אינו בגדר מס' (ראו ע"א .....6499/12 גבאי נ' ניר יפה – מושב עובדים להתיישבות חקלאית, בפסקה 4 (19.2.2013)"
מוסיף המבקש וטוען כנגד פסק דין זה ואני שב ומצטט "בית המשפט העליון הנכבד לא נימק מדוע ההשלמה מותרת למרות שתיקון 2000 ביטל את הסמכות שהייתה עד אז למשיבה ושכמותה לפעול בתחומים שהם תחום הרשות המקומית, ומהו יש להתיר השלמה למרות התיקון והכרה בו בפסיקתו בעניין פרלמן"
המבקש מסכם, כי סופו של דבר ההלכה היא כפי שצוטטה בעניין שריד לעיל, אלא שלטענתו פעילות האגודה אינה בגדר פעילות משלימה, אלא למעשה, הישוב מנוהל על ידי האגודה הקהילתית ועניין זה אסור לכל הדעות.
שעה שמדובר בתובענה לגביית חוב, ברור שהיא מתייחסת לתקופה קצובה, משכך אין פלא שהאגודה שבה ותבעה חובותיה הנוספים גם לאחר הכרעת עוזר הרשם עוה"ד רמזי חוראני (ההחלטה כאמור מיום 14.1.11), אלא שבמהלך שתי הבוררויות עלתה, מטבע הדברים ולטענת המבקש, טענתו להעדר חוקיות בפעילות האגודה ולכן דנו בכך שני הבוררים ושניהם הגיעו למסקנה זהה שלא נפל פגם חוקי בפעולות המשיבה (ראה לעניין זה גם נספח ג' לתשובת המשיבה, החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות וכמפורט לעיל).
בנסיבות העניין ועל מנת שלא למנוע לחלוטין מהמבקש את יומו בפני ערכאה זו (והגם שכאמור תרופתו בהמתנה להחלטת הרשם ואז תקיפתה בדרך של עתירה לבית המשפט העליון) אני מורה רק על מחיקתה של העתירה שלפניי.
עם זאת ומתוך שסבור אני שהגיע העת לסיים את המחלוקות שבין הצדדים ולפנים משורת הדין בלבד, אחייב את המבקש בהוצאות מתונות בגין שכר הטרחה של ב"כ המשיבה בסך של 8,000 ₪ בלבד, הכוללים בחובם מע"מ כחוק.
