בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על קביעת אי-הוכחת תאונת דרכים

]השופטת י' וילנר: בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה א' ואגו, והשופטים ג' גדעון ו-ג' לוין) בע"א 6901-10-20 מיום 21.6.2021, בגדריו היתקבל ערעור המשיבה 1 על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' סגן הנשיא י' ברוזה) בת"א 31013-12-17 מיום 15.9.2020, ונקבע כי המבקש אינו בא בגדר "בן זוג" הזכאי לפיצויים כתלוי בארוסתו המנוחה, לעניין סעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן גם: הפקודה).

בכתב התביעה המתוקן נטען כי המבקש היה בן זוגה של המנוחה ערב פטירתה ותלוי בה, ומשכך זכאי הוא לפיצויים כתלוי מכוח סעיף 78 לפקודה (המוּחל מכוח סעיף 4(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975).

ואולם, בעניינינו, כך נטען, בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום דילג על השלב הראשון, וכלל לא בחן את השאלה אם המנוחה והמבקש היו ידועים בציבור, ואך הסתפק בקביעה כי די בסיכוי שהייתה עשויה להתקיים ביניהם תלות עתידית לצורך הזכאות מכוח סעיף 78 לפקודה.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי דן בשאלה זו והשלים את החסר שנוצר בכך שקבע כי לא הוכח שהמנוחה והמבקש חיו חיי שתוף כלכלי וקשרו את גורלם, בהיבט הכלכלי, האחד עם השנייה.

השלב השני: הוכחת התלות כזכור, בית המשפט המחוזי קבע כי לשם הוכחת הזכאות לפיצויים כתלוי מכוח סעיף 78 לפקודה, על המבקש להוכיח תלות בפועל במנוחה, היינו כי כבר במועד התאונה הוא היה תלוי בה מבחינה כלכלית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את העירעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן, בשלב הראשון, האם ניתן להכיר במבקש כידוע בציבור של המנוחה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ופורטו לעיל; ככל שיימצא כי התשובה לכך שלילית – תדחה תביעת המבקש כבר בשלב זה. לעומת זאת, ככל שהתשובה לכך תימצא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן, בשלב השני, את השאלה האם המבקש היה תלוי במנוחה ובהקשר זה ניתן יהיה להוכיח תלות בפועל או תלות בכוח, והפיצוי שייקבע יהיה בהתאם לתלות שתוכח.

...

מסקנה זו עולה בבירור מלשונו של סעיף 80 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "בתובענה לפי סעיף 78 [...] הפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה" (ההדגשה הוספה, י.ו).

בענייננו ועל רקע האמור, ככל שהמבקש יצלח את השלב הראשון, שבמסגרתו עליו להוכיח כי הוא והמנוחה היו ידועים בציבור, יהא עליו להוכיח, בשלב השני, תלות בפועל או תלות בכוח (שהייתה ידועה כבר בעת פטירת המנוחה).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן, בשלב הראשון, האם ניתן להכיר במבקש כידוע בציבור של המנוחה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ופורטו לעיל; ככל שיימצא כי התשובה לכך שלילית – תידחה תביעת המבקש כבר בשלב זה. לעומת זאת, ככל שהתשובה לכך תימצא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן, בשלב השני, את השאלה האם המבקש היה תלוי במנוחה ובהקשר זה ניתן יהיה להוכיח תלות בפועל או תלות בכוח, והפיצוי שייקבע יהיה בהתאם לתלות שתוכח.

]השופטת י' וילנר: בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטות מ' נד"ב, ע' כהן ו-ח' קיציס) בע"א 56857-01-21 מיום 26.11.2021, בגדריו היתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ל' הר-ציון) בת"א 38149-01-15 מיום 25.1.2021.

בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי הנכויות שהוכרו על-ידי המל"ל אינן נובעות מן התאונה.

לגוף העניין, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהשווה בין המקרה דנן ובין מקרים שבהם מומחה מטעם בית המשפט קובע נכות בשיעור נמוך מזה שנקבע על-ידי המל"ל. לטענתה, כאשר מומחה מטעם בית המשפט קובע כי לא נותרה כל נכות בגין הפגיעה בתאונה בתחום רפואי מסוים, אין לנכות מן הפצוי שנפסק את התגמולים שמשלם המל"ל בגין נכות כללית באותו תחום רפואי.

בהתאם לכך, נקבע אופן החישוב כדלקמן: בשלב ראשון, על בית המשפט לקבוע את שיעור הנכות שניגרם עקב התאונה ואת שיעור נכותו הכוללת של הניזוק; בשלב שני על בית המשפט לעמוד על היחס בין הנכויות; בשלב השלישי, יש להכפיל את היחס בין הנכויות בסכום התגמולים המשולמים על-ידי המל"ל. התוצאה שתתקבל היא, איפוא, הסכום שיש לנכות מן הפיצויים (ראו: עניין עמר, פסקה 11; פסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן (2.7.2009) (בקשה לדיון נוסף בפסק דין זה נדחתה על-ידי הנשיאה ד' ביניש בדנ"א 7454/09 בכר נ' פוקמן (10.1.2010); עניין זטולובסקי, פסקה 13; ריבלין, 919-918, 924-923; לאופן החישוב בתביעת שבוב ראו: רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 2 (19.9.2017)).

ראו למשל: פרוטוקול הועדה הרפואית מיום 21.3.2016, שם ציינה המבקשת כי "עברתי תאונת דרכים, רכב העיף אותי באויר, קבלתי צליפת שוט [...] מאז התאונה [...] קשה לי ללכת [...] סובלת מכאבי גב תחתון [...] מאז התאונה לא עובדת"; וכך גם למקרא פרוטוקול דיון ההוכחות שהתקיים בבית משפט השלום, שם ציינה המבקשת כי הגישה את הבקשה לקיצבת נכות כללית בשל פגיעותיה בתאונה וכי הסיבה שהוכרה כזכאית לקיצבה על-ידי המל"ל נעוצה אך בנזקי התאונה (עמוד 18 לפרוטוקול הדיון מיום 11.11.2020).

...

לפיכך, לטענת המבקשת, יש להיעתר לבקשתה ולדון בה כבערעור.

כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל את הגישה האמורה.

מן הכלל אל הפרט יישום הדברים על ענייננו מוליך למסקנה כי בצדק הורה בית המשפט המחוזי על ניכוי תגמולי המל"ל מן הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) בע"א 43220-10-17 מיום 6.3.2018, בגדריו נדחה העירעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' בוסני) בת"א 9747-08-15 ובתא"ם 39860-11-15 מיום 28.7.2017.

בהקשר זה נקבע כי הכסוי הבטוחי יישלל רק מקום בו המבוטח התכוון כוונה של ממש לגרימת התאונה, העולה כדי מזימה ישירה ורצון לגרום לנזק, וממילא בעניינינו לא הוכח שכאשר המשיב הכניס עצמו למצב של שיכרות והחל בנהיגה, הוא צפה את היתרחשות התאונה ברמת היסתברות גבוהה.

עוד טוענת המבטחת, כי קבלת הבקשה נחוצה לאור החשיבות של מיגור תאונות הדרכים בכלל, ותופעת הנהיגה בשיכרות בפרט.

הגישה תשובה נפרדת מטעמה במסגרתה סמכה ידיה על קביעותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי.

...

בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) בע"א 43220-10-17 מיום 6.3.2018, בגדרו נדחה הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' בוסני) בת"א 9747-08-15 ובתא"ם 39860-11-15 מיום 28.7.2017.

בתשובתם, טוענים המשיבים 4 ו-5 כי דין הבקשה להידחות באשר היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

ואולם הכלים להתמודד עמה הם בראש ובראשונה חינוך והסברה, ובזירה המשפטית – ענישה והרתעה בגדרי הדין הפלילי, ולא בגדרי דיני הביטוח, אשר תכליתם שונה ואשר, בין היתר, נועדו אף לפצות צדדים שלישיים תמי לב. סיכום מכל האמור לעיל עולה כי חרף העובדה שהמשיב נהג תחת השפעת אלכוהול בעת שאירעה התאונה, אין לפטור את המבטחת מחבותה כלפיו.

לאחר הדיון בגישות השונות, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה בו הצדדים נמנעו מלכלול תניה מפורשת המטילה חובת זהירות על המבוטח, אין לפטור את המבטח מחבותו על-פי הפוליסה – באופן מלא או חלקי – אף אם המבוטח נהג ב"רשלנות רבתי", וכי הדבר עולה בקנה אחד גם עם שיקולי מדיניות רחבים יותר.

סוף דבר: אם דעתי תישמע, יידחה הערעור ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ייוותר על כנו.

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק) בגדריו ניתנה למשיבה רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא למנות מומחים מטעמו בתחומים מסוימים, והתקבל העירעור על החלטה זו. רקע והליכים קודמים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו מתבררת תביעת המשיבה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) בעקבות תאונת דרכים שבה היתה מעורבת.

בנסיבות אלה, נטען, אין לקבוע כי אי היעתרות למינוי המומחים הנזכרים בתשובת ד"ר גונן משמעותה ריקונה מתוכן של ההחלטה המאפשרת להביא ראיות לסתור.

כמובהר לעיל, זוהי בקשת רשות ערעור בגילגול שלישי, ובעניין זה יש מקום לחזור ולהזכיר כי "רשות ערעור על החלטה אחרת ב'גילגול שלישי' תנתן רק במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית, החורגת מעניינם של הצדדים" (רע"א 4153/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ (12.8.2012)).

ראשית, יש לציין כי בהחלטה שבגדרה התקבלה בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור, נקבע כי הדבר ייעשה בדרך של מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי וכי מומחה זה "יחווה דעתו בדבר הצורך במינוי מומחה נוסף בתחום הנורולוגי". כלומר, האפשרות שיהיה צורך במינויו של מומחה נוסף כדי להעריך את נכותה של המשיבה, הועלתה בד בבד עם ההחלטה להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור.

כלומר, קבלת בקשה להביא ראיות לסתור משמעה "פתיחת השער" להגשת חווֹת דעת מומחה (או מומחים) מטעם בית המשפט להוכחת נכותו של התובע, ואין הכרח שהן תשרתנה דוקא את טענתו של הצד שבקש להביאן.

...

אף לגופם של דברים סבורני כי אין מקום לקבל את הבקשה.

כך, שבסופו של יום, המלצתו של ד"ר גונן והחלטתו של בית משפט קמא להיעתר לה, אינה אלא שלב נוסף של ההחלטה שהתירה למבקשת להביא ראיות לסתור.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

כן קבע בית המשפט כי לא נמצא פגם בהחלטה שלא להעמיד לדין את המיתנדב ואת שוטרת השח"ם, בין היתר בשל יכולתם המופחתת להיות מעורבים ולהשפיע על קבלת ההחלטות במקרה זה. בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את ערעור המבקשים על גזר הדין, בין היתר בשל היעדרו של נוהל משטרתי מתאים, והפחית את עונש המאסר ל-21 חודשים לריצוי בפועל.

מדובר אם כן בהכרעה פוזיטיבית של ערכאת העירעור, אשר איני סבור כי קיימת הצדקה להתערב בה במסגרת בקשת רשות ערעור בגילגול שלישי.

הפקרת אדם הנתון במשמורת בצד הדרך כשהוא במצב רפואי מורכב עקב פציעתו בתאונת דרכים ולא מתקשר עם הסובבים אותו אף עומדת בסתירה חריפה לפעולה כדי "להוציא את המיטב ממצב בלתי אפשרי", כפי שהתיימר פרץ לתאר את מעשיו.

טענת המבקשים לפיה לוּ היה נימסר המנוח לאנשי הצבא היו הם פועלים כפי שפעלו המבקשים ומפקירים את המנוח לא הוכחה, מה גם שניתן לסבור כי לוּ היה נימסר המנוח לאנשי הצבא, ולוּ היו הם פועלים כפי שפעלו המבקשים, ייתכן כי היה מקום להאשימם בפלילים בשל כך. דברים אלו יפים גם ביחס לשומרוני, אשר, כמו בכר, לא עודכן בסרוב אנשי הצבא ולא היה שותף להחלטה הרשלנית.

...

הגם כי, ככלל, "השגותיו של המבקש כנגד ניסוח כתב-האישום ותוכנו... מקומן להתברר בפני הערכאה הדיונית ולא בשלב של ערעור, ומקל וחומר לא בגדרו של ערעור שני" [השופט א' לוי ברע"פ 3535/06 אטראד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.4.2006)], סבורני כי במקרה דנן מעורר נוסחו של כתב האישום שאלה מסוימת, הראויה להתברר על ידי בית משפט זה בגלגול שלישי, כמפורט להלן.

לפיכך, סבורני כי אף לוּ הייתה ניתנת רשות לערער בנקודה זו, לא היה מקום לקבל את הערעורים על חומרת העונש.

טענות אלה אינן מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי, ודינן להידחות [רע"פ 8610/14 אסרף נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (‏31.12.2014); רע"פ 4581/14 סיסו נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (‏9.7.2014)].

סוף דבר – אציע כי נקבל בחלקה את בקשת פרץ לרשות ערעור, נדון בבקשה כבערעור ונדחה את הערעור לגופו.