בקשת רשות לערער על חשיפת תיק רפואי צבאי למומחית בית המשפט

בקשת המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' ק. אסולין) מיום 27.7.21 במסגרתה ניתן למשיבה היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי למבקש דרגת נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 28% בגין תאונת דרכים מיום 2.4.13.

המבקש חזר והדגיש כי נכותו האורתופדית נקבעה על סמך מיגבלה בתנועות וכי נכות זו החלה רק לאחר ניתוח הקיבוע ודיסקטומיה שעבר בשנת 2016, ורק לאחריו הוגשה תביעתו למל"ל. תמצית טענות המשיבה אין מחלוקת שמלוא תיקו הרפואי של המבקש, ובכלל זה תיקו הרפואי הצבאי, לא עמדו לפני הוועדה הרפואית ובתיעוד זה יש פוטנציאל להשפיע על קביעותיה, מתוך שכך בדין מינה בית משפט קמא מומחה מטעמו לבחינת נכותו של התובע.

ובדומה בעיניין רע"א 7682/06 אליהו נ. אלוש (2006) הובהר כי בנסיבות בהן אפשר שהוועדה הרפואית לא נחשפה ולא הייתה ערה לקיומו של תעוד רלבאנטי, ושחרף הפרוט בפרוטוקול עולים אי בהירות וספיקות באשר למהות המידע שהיה לפני הוועדה, יהווה הדבר עילה להבאת ראיות לסתור.

...

לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית.

מעבר לנדרש אוסיף ואומר כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, ואבהיר - על אף שעל דרך הכלל הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985)), ועל אף שככלל ראוי כי הערכאות הדיוניות תקמצנה במתן היתר להבאת ראיות לסתור על מנת שלא ייהפך החריג לעיקר, הרי שהובהר כי כאשר עולים אצל הערכאה הדיונית סימני שאלה וספקות באשר לקביעות ומסקנות הוועדה הרפואית תיטה הכף לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי - בירורה של האמת (ת"א (מחוזי – יר') 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד (2013); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014) (להלן- עניין רוטמן); רע"א 6812/06 תייר נ' עטיה (2007)).

נוכח האמור - הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8664/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: קצין התגמולים – משרד הבטחון – אגף השקום בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן והשופטים א' טובי ור' איזנברג) בע"ו 1526-07-20 מיום 19.11.2020

תחילה נקבע כי עלה בידי המבקש להוכיח את תנאי שרותו, אשר כללו חשיפה לפיגועים ולמראות קשים (ראו סעיף 8 לפסק הדין).

נוכח האמור, דחה בית המשפט את העירעור, אך הוסיף כי "אם וככל שהמערער יגיש בעתיד תביעה חדשה לנכות על בסיס טענה לפגימה נפשית ספציפית, מפורטת ומוגדרת הקשורה לשירותו הצבאי, שאינה PTSD, ישקול המשיב ויבחן את תביעתו החדשה" (ההדגשות במקור – ע' פ'; סעיף 12 לפסק הדין).

עוד טוען המבקש כי חוות הדעת שניתנו בעיניינו "היתעלמו" מהתיק הרפואי הטיפולי שלו וכי היה על ועדת העירעור לאפשר לו להגיש את התיק הרפואי העדכני שלו.

טענות המבקש משיגות, בעיקרן, על חוות הדעת שהוגשו מטעם המשיב; על התעוד הרפואי שעליהן התבססו ואשר עמד לפני ועדת העירעור; ועל סרובה של ועדת העירעור למנות מומחה מטעמה לבחינת טענות המבקש.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

בנסיבות אלו, איני סבור שהבקשה מקימה עילה לבירור נוסף לפני בית משפט זה. הבקשה נדחית אפוא.

המבקש, ע.מ (להלן: "המבקש"), הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בת"א-יפו (כב' השופטת מיה רויזמן-אלדור), בת"א 14101-11-20 מיום 9.6.22, שבה קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבה, הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן: "המשיבה"), להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בעיניינו, בתחום הנפשי.

בית משפט קמא, לאחר שעיין בטענות הצדדים, מצא לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור והורה על מינוי מומחה בתחום הנפשי.

עמד בפניהן מלוא תיקו הרפואי של המבקש בעבר, לרבות תיק בריאות הנפש בקופת החולים ואישור סעיפי ליקוי מצה"ל. על אף האמור, הועדות הרפואיות של המל"ל סברו כי אין בעברו הנפשי של המבקש כדי להשפיע על קביעת הנכות אותה ייחסו לתאונה.

שגה בית משפט קמא כאשר השים עצמו כערכאת ערעור על קביעת המל"ל והניח את שיקול דעתו מעל לשיקול דעתן של הועדות הרפואיות במל"ל. טענות המשיבה החלטת בית משפט קמא מבוססת ומנומקת ואין מקום להתערב בה. החלטת בית משפט קמא ניתנה לאחר שבית משפט קמא עיין בטיעוני הצדדים, בתיקים הרפואיים ובתיקו המלא של המבקש במל"ל, כולל כל המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הועדות הרפואיות של המל"ל. משהתקבלה החלטה בבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ערעור על ההחלטה, יינתן במקרים מיוחדים ובנסיבות יוצאות דופן.

המשיבה לא טענה כי המבקש הסתיר מהמל"ל את עברו הנפשי, אלא טענה כי המבקש לא חשף בפני הועדה את מלוא הפרטים ביחס לעברו הנפשי וכי לא עמד בפני הועדה תעוד מספיק ביחס לאותו עבר נפשי.

...

לסיכום קבע בית משפט קמא כי: "בנסיבות אלו, הגם שעברו הרפואי של התובע היה ידוע לוועדה הרפואית (ובתוך כך העובדה כי אובחן כפוסט-טראומתי והעובדה שנטל ציפרלקס מזה שנים), לא שוכנעתי כי הוועדה הרפואית של המל"ל הייתה מודעת לעובדה שהתובע היה מטופל באופן פרטי ושוטף (בניגוד למצג שהוצג לוועדה ושעל בסיסו ניתנה החלטתה) ושגם סבל מהתקפי פניקה לאחר אבחון הפוסט-טראומה בעברו ולפני התאונה משוא דיוננו.

דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתגובה ובהחלטת בית משפט קמא, מצאתי בסופו של יום לדחותה.

אין בידי לקבל את טענות המבקש כי בית משפט קמא שם את שיקול דעתו מעל לשיקול דעתן של וועדות המל"ל. קביעת וועדת המל"ל מיום 9.12.19 בה נקבע כי: "הנ"ל דיווח כי "עבר פיגוע קשה" אך לא היה בטיפול במעקב פסיכיאטרי.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8387/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: קצין התגמולים - משרד הבטחון אגף השיקום בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ר' שפירא, ב' טאובר ו-ת' נאות-פרי), מיום 18.10.2022, בע"ו 61996-03-22 בשם המבקש: עו"ד אמיר שיבלי ][]החלטה

בחוות דעתו ציין פרופ' רתם כי לשיטתו המבקש החל לסבול מנזלת אלרגית ואסתמה טרם גיוסו לצה"ל, וכי ההחמרות אשר חלות במצבו מעת לעת נגרמות בשל גורמים אלרגניים סביבתיים ולא בשל חשיפתו לחומרים כימיים במסגרת תפקידו בצה"ל. בהמשך, ובתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליו, הוסיף פרופ' רתם כי תיקו הרפואי של המבקש מעלה כי כבר בילדותו גילה תסמינים של אלרגיה ושל אסתמה, וכי למרות שאדי הלחמה עלולים להוות גורם להתפרצות אסתמה תעסוקתית, הרי שהלכה למעשה אין מדובר בגורם שכיח או עקרי לכך.

בפסק דינה קבעה הועדה כי מעיון בחוות הדעת הרפואיות של שלושת המומחים אשר חיוו את דעתם בתיק, עולה כי המבקש סבל במהלך תקופת ילדותו מאירועים חוזרים ונשנים של מצוקה בדרכי הנשימה, כך שעל פניו מדובר במהלך מובהק של החמרת מצב רפואי קודם שממנו סבל המבקש טרם שרותו הצבאי; ולא במהלך של התפרצות המחלה יש מאין.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה זו. בבקשה שבפניי טוען המבקש כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו מספר שגיאות, המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי". כך, נטען כי בית המשפט המחוזי היתעלם מההלכה שנקבעה בעיניין בוסאני (ע"א 652/69 בוסאני נ' קצין התגמולים, פ"ד כד(1) 217 (1970) (לעיל ולהלן: עניין בוסאני)), שם נקבע כי חזקה היא שחייל שהתגייס בפרופיל רפואי 97 הנו בריא וללא מחלות רקע.

...

על רקע האמור לעיל אימצה הוועדה את חוות הדעת של פרופ' קיוויתי ופרופ' רתם, וקבעה כי לא הוכח שהמבקש סובל מנכות צמיתה, וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו לבין מחלתו הנטענת.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי ל[כלל מסקנה]כי דינה להידחות.

מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' הש' נעם רף) במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה לאימוץ חוות דעת מומחה מטעם בית משפט שניתנה בעיניינה בהליך אחר.

כך, כדוגמה, נפסק בעיניין רע"א 1527/09 מדינת ישראל- משהב"ט נ' אחמד אבו עודה (2009)- "...חוות דעת מומחה, וחוות דעת רפואית בכלל זה, היא חלק מן הראיות במשפט ( רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו ([פורסם בנבו], 5.10.09) ... חוות דעת רפואית צריכה להיות מצורפת לכתב הטענות, אלא אם פטר בית המשפט או הרשם את בעל הדין מחובה זו, מטעמים מיוחדים שיירשמו... אולם, אין בכך כדי לשנות את האופי המהותי של חוות דעת מומחה, שהנה ראיה ככל הראיות. את המחלוקת בין בעלי הדין גודרים כתבי הטענות ולא הראיות." עוד הובהר בפסיקה כי אין מניעה עקרונית לכך שחוות דעת שהוגשה מטעם מומחה שמונה על ידי בית המשפט בתיק אחד בעיניינו של בעל דין תוגש מטעמו בתיק אחר כאשר שתי התביעות עסקו בדיוק באותו ארוע תאונתי והנזק שניגרם בגין אותו ארוע, ובילבד שתנתן הסכמתו של המומחה להתייצב ולהחקר על חוות דעתו (ראה: ת"א (חיפה) 27834-03-15 ר.ע. נ. הראל ואחרים (2017)), ובעניין ת"א (עפ') 2580-08-07 ד"ר קעדאן נאסר ביה"ח המשפחה הקדושה נ' אשרף ואכד (2009)) בית המשפט התיר צירופה של חוות דעת שנערכה בתביעה על פי פוליסת תאונות אישיות בתיק רשלנות רפואית, ע"י התובע שהוא בעל דין בשתי התביעות.

וכך הבהיר בית המשפט בעיניין רעא 1834/18 - שירותי בריאות כללית נ' פלונית, (2018): "משהעילה עליה מתבססת התביעה היא לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להבדיל מעילת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975), הרי שטרם מינויו של מומחה בית המשפט כבר היו באמתחתו של כל אחד מהצדדים להליך חוות דעת רפואיות של מומחים מטעמו... ישנה חשיבות רבה לכך שחוות דעת אלו יועמדו לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט טרם שיגבש את חוות דעתו. במילים אחרות, גיבוש חוות דעת על-ידי מומחה בית המשפט לאחר שנחשף לחוות דעת מטעם צד אחד בלבד, כמוהו - בשינויים המתחייבים - כמתן פסק דין בהעדר כתב טענות או בהעדר כתב סיכומים של מי מבעלי הדין. משכך, במקרים כאלה, כבעניינינו, בהם המומחה לא מילא אחר חובותיו המקצועיות וגיבש את חוות דעתו מבלי שבחן את חוות הדעת הרפואית מטעם אחד הצדדים להליך (אף אם בשוגג וללא כוונת מזיד מצד המומחה עצמו), נפגעה זכות הטיעון של אותו צד - זכות שהיא אבן יסוד במשפט. על כן, נפל פגם מהותי בחוות הדעת היורד לשורש ההליך, אשר ככלל, לא יהיה ניתן לרפאו. במצב שכזה, הפגיעה בתקינות ההליך, בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שחוות דעתו לא הובאה לפני המומחה, ובמראית העין בכל הנוגע לניטראליות המומחה, היא אינהרנטית לפגם שנפל בהליך גיבוש חוות הדעת, ועל כן מצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר" (הדגשה שלי – צ.ו) עוד נפסק כי גם אם ניתן לצאת מתוך הנחה סבירה שמסקנתו של המומחה לא הייתה משתנה אם הייתה חוות הדעת מונחת לפתחו קודם הכנת חוות דעתו, אין בדבר כדי לרפא את הפגם הנטען של עיוון בחוות דעתו של צד אחד בלבד.

...

לטענתה הוגשה מטעמה חוות דעת זהה בשני ההליכים, הערוכה על ידי ד"ר כספי, וכי חוות דעת שני המומחים בשני ההליכים מטעם הנתבעות הגיעו למסקנה זהה לפיה לא נותרה למשיבה נכות כתוצאה מהתאונה.

דין הערעור להתקבל.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.