בקשת רשות לערור על מעצר עד תום הליכים בעבירות נשק

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת נ' בכור) בעמ"ת 7450-05-18 מיום 10.5.2018, במסגרתה היתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה במ"ת 6693-04-18 (השופט ע' מורנו) מיום 1.5.2018, והוארך מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שהתקיים בבית משפט השלום ביום 15.4.2018, הסכים בא-כוח המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך נוכח טענותיו בעיניין נסיבות החזקת כלי הנשק, לפיהן אחיו של המבקש הניח את כלי הנשק בבית המבקש למשך שעות ספורות בלבד, על אף מחאתו של המבקש, ביקש כי בית המשפט יבחן את האפשרות לשלוח את המבקש לחלופת מעצר.

בית המשפט ציין, כי לנוכח חזקת המסוכנות הסטאטוטורית שקמה למבקש בשל עבירות הנשק שהואשם בהן, היה מקום להורות על הפניית המבקש לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן, אך בנסיבות המקרה, בהן הוחזקו כלי הנשק במשך שעות ספורות בלבד לאחר שהובאו למקום על ידי אחיו, יש לבחון חלופת מעצר באולם בית המשפט אף מבלי להדרש לתסקיר מעצר.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערר ונספחיה, ולאחר שעיינתי בתגובת המשיבה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 8684/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: מוחמד מוגנדף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.12.2019 (כב' השופט נ' סילמן) ב-עמ"ת 51847-12-19 בשם המבקש: עו"ד מטאנס זידאן ][]החלטה

בית המשפט המחוזי דחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בעכו מיום 19.12.2019 (כבוד השופטת ש' פיינסוד-כהן) ב-מ"ת 43413-11-19, שבה הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

עם זאת עלה קושי בהערכת המסוכנות הנשקפת מן המבקש לנוכח הפער שבין תיפקודו התקין ובין העבירות החמורות המיוחסות לו. לאחר ששמע את המפקחים המוצעים, הורה בית משפט השלום בהחלטה מיום 19.12.2019 על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

המבקש אינו מצביע על שאלות עקרוניות ואין בנסיבותיו הפרטניות כדי להצדיק קיום דיון "בגילגול שלישי". כאשר עסקינן במעצר עד תום ההליכים בעבירות נשק, הכלל הנוהג הוא מעצר מאחורי סורג ובריח ורק במקרים חריגים יורה בית המשפט על חלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 4500/19 דיאב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 והאסמכתאות שם (16.7.2019)).

...

לאחר עיון בבקשת הרשות לערור על נספחיה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה זו הוצגה בהרחבה על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי עניינו של המבקש אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות; ולא שוכנעתי כי בהחלטתו נפל פגם או שיש בה משום פגיעה לא מידתית בזכויות המבקש.

התוצאה היא אפוא שהבקשה נדחית.

בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 30.12.2021, בעמ"ת 63710-12-21 (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), שבה היתקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים, מיום 28.12.2021, במ"ת 19928-10-21 (השופט ב' אלעזר), ונקבע כי המבקש יוותר במעצר עד תום ההליכים.

עוד נקבע באותה החלטה, כי "אין מחלוקת כי העבירות המיוחסות [למחמד] מקימות עילת מעצר של מסוכנות, וככלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים בעבירות מסוג זה. על כן, לעת הזו, אין מקום להעתר לבקשת [מחמד] לשחרורו לחלופת מעצר. עם זאת, [מחמד], צעיר, נעדר עבר פלילי כך שיש לקבל הערכת מסוכנות בטרם הכרעה סופית בדבר מעצרו או שיחרורו". מחמד הופנה איפוא לקבלת תסקיר מעצר בעיניינו, טרם מתן החלטה סופית.

נקבע, כי "במקרה זה, העבירות המתוארות בכתב האישום מטילות ספק מסוים לגבי העובדה שמדובר בעיניין חד פעמי. [למחמד] מיוחסת החזקה של אקדח חצי אוטומאטי, מחסנית אחת שנמצאה בתוך האקדח הטעון, שתי מחסניות תואמות נוספות שכל אחת מהן מכילה כדורים, שתי קתות של רובה, שני נרתיקי אקדח ואביזרים נוספים. בנוסף, נימצאו אצל [מחמד] סמים מסוכנים משלושה סוגים, קנביס, קוקאין וכדורי MDMA בכמויות לא מבוטלות. העובדה שמדובר במספר סוגי נשק ומספר סוגי סמים וכן השילוב שבין הנשק לבין הסמים, מקשים לראות את [מחמד] כאדם נורמאטיבי לחלוטין ומצביעים על מעורבות עמוקה יותר. אין צורך לחזור ולהזכיר את הפסיקה הקיימת מזה שנים בדבר הצורך להלחם בעבירות הנשק ולהגן על הציבור מפני המשתמשים בנשק, והדברים יפים במיוחד בתקופה האחרונה, לאור ריבוי מעשי האלימות המבוצעים, תוך שימוש בנשק ומביאים לתוצאות קשות. קיימת איפוא מסוכנות רבה בעבירות הנשק ולא שוכנעתי שניתן להפיגה בדרך אחרת". נוכח האמור, נקבע כי דין הערר – להיתקבל, וכי מחמד יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים.

...

מחמד טוען, בין היתר, כי יש ליתן לו רשות ערר "כמוצא אחרון, משיקולי צדק, ומניעת עיוות דין". עוד נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת כל צורכה, "ואף פוסחת על שיקולים רלבנטיים וחשובים". לאחר שעיינתי בבקשה למתן הרשות לערור, ושקלתי את נימוקיה בכובד ראש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

בית המשפט המחוזי אמנם הגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית משפט השלום, אך בדבר זה, כשלעצמו, אין כדי להצדיק דיון 'בגלגול שלישי' (בש"פ 8481/12 מרואן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (26.11.2012)).

אשר על כן, בקשת הרשות לערור נדחית בזאת.

האחת, החלטתה של השופטת ש' רנר במ"ת 44565-03-20 מיום 25.3.2020, בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט א' איתן) במ"ת 40633-03-20 מיום 23.3.2020, להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (להלן: ההחלטה הראשונה).

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו, בה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המתוארות בכתב האישום, וכן כי המעשים המיוחסים לו מקימים חזקת מסוכנות סטאטוטורית.

ממילא, כך נקבע, "הודעת שירות המבחן כי לעת הזו לא ניתן לערוך תסקיר אינה משנה את התמונה ואין בעיכוב כשלעצמו כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה". מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה מתבקשת רשות לערור הן על ההחלטה לעצור את המבקש עד תום ההליכים הן על ההחלטה לדחות את הבקשה לעיון חוזר.

אשר לערר על ההחלטה הראשונה: נקודת המוצא היא כי המסוכנות הנשקפת מנאשם בעבירות נשק מצדיקה ככלל את מעצרו מאחורי סורג ובריח, ובמקרים חריגים בלבד ניתן להפיג מסוכנות זו בחלופת מעצר (בש"פ 7859/19 ג'ארושי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (8.12.2019)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

אף לגופם של דברים, דינו של הערר להידחות.

הבקשה נדחית אפוא, על שני חלקיה.

בהחלטתו מיום 19.11.2018 הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, וזאת בהיתחשב בכך שהעבירה המיוחסת לו מקימה עילת מעצר סטאטוטורית; כי "ההיתנהגות הנשקפת [מהמבקש – י' א'] מהוה סכנה ממשית לבטחון הציבור ולשלומו", כהגדרתו; כי על פניו מדובר בעבירות אשר "נמנות במדרג הגבוה שבין עבירות הנשק"; וכי החלטת בית משפט השלום התקבלה בטרם הוגש תסקיר בעיניינו של המבקש.

המשיבה הגישה ערר אף על החלטה זו, וביום 24.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, וזאת בין היתר בשל חומרת העבירות המיוחסות לו; הערכת שירות המבחן כי נשקפים סכויים "סבירים" להישנות העבירה; וקביעת בית המשפט כי חלופת המעצר שהומלצה על ידי שירות המבחן "אינה חלופה טובה או הדוקה באופן מיוחד". על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערר הנוכחית, בגדרה נטען כי בית המשפט המחוזי לא היתחשב כראוי בנסיבותיו האישיות של המבקש, וכי קביעתו לפיה חלופת המעצר שהומלצה על ידי שירות המבחן אינה מספקת לא נומקה כנדרש.

...

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.