בקשת רשות לערור על החלטת מעצר בית לקטין

בית המשפט המחוזי קיבל ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער מיום 20.5.2021 (מ"י 29969-05-21 ו-29956-05-21) בעיניינם של שני קטינים (להלן: הקטינים).

עד כאן מדובר בהחלטות "רגילות" בעינייני מעצרים, ואין צריך לומר כי על פני הדברים אין זה מסוג המקרים שבהם קמה עילה של ממש להגשת רשות לערור על החלטה בתחום של מעצר ימים, לא כל שכן לתיתה, בהיתחשב באמות המידה המצמצמות החלות על הדיון בבקשות מסוג זה. המקרה דנן הוא מיוחד בהיבט אחד בלבד – החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום שישי בשעת צהריים (11:45), והיא חלה באופן אפקטיבי במשך תקופה של יומיים בלבד – בהיתחשב במועד פקיעתו של צו המעצר.

...

בסופו של דבר אכן הוגשה הבקשה בשעות הערב המאוחרות של אותו יום שבו ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, אולם זאת רק לאחר שניתנו החלטות שיפוטיות שהבהירו כי כך יש לפעול.

סוף דבר: בקשת הרשות לערור שהגישה המדינה נדחית.

בהתחשב במועד שבו ניתנת החלטתי זו יש לוודא, כי מכל מקום, הקטינים לא ישהו במהלך הלילה הקרוב במעצר (וזאת ככל שיעמדו בתנאים המגבילים שהוצבו להם בבית המשפט המחוזי).

בבית המשפט העליון בש"פ 4960/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.7.2020 בעמ"י 37910-07-20, שניתנה על ידי כב' השופטת י' רז-לוי בשם המבקש: עו"ד רז קרן ישועה ][]החלטה

בית המשפט המחוזי קבע עוד כי אין בעובדה שלא ניתן לערב את שירות המבחן בשל שביתת העובדים הסוצאליים, ועל אף היות המבקש קטין (אשר בחודש נובמבר הקרוב ימלאו לו 18), כדי להוות שיקול המצדיק שיחררו בשלב זה, לאור המסוכנות העולה מחומר החקירה ומהחשדות המיוחסים לו. על החלטה זו מונחת בקשת רשות העירעור שלפניי.

הלכה היא כי בקשה לרשות ערר על החלטת מעצר ב"גילגול שלישי" תיתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת, כמו חשש לעיוות דין, חריגה מסמכות, ועוד.

...

לאור כל זאת, הגיעו למסקנה כי חרף גילו של המבקש יש להורות על המשך מעצרו עד ליום 19.7.2020.

סיכומם של דברים, משלא נמצאה הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, יש לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 6041/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל בקשת רשות ערר על החלטת בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"י 60319-08-20 מהיום – 30.8.2020 שניתנה על ידי כב' השופטת ח' מ' לומפ בשם המבקש: עו"ד אמיר חסן ][]החלטה

במסגרת החלטה זו, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש, קטין בן פחות מגיל 16, עד ליום 1.9.2020 בשעה 10:00.

הלכה היא כי בקשה לרשות ערר על החלטת מעצר ב"גילגול שלישי" תיתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם האישי של הצדדים להליך, או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כמו פגיעה שאיננה מידתית בזכויות המבקש, חשש לעיוות דין, חריגה מסמכות ועוד כיוצא באלה.

...

למעלה מן הצורך, אוסיף כי עניינו של המבקש נדון לפני שתי ערכאות שיפוטיות, אשר בחנו את טענותיו, עיינו בחומר חסוי בנדון (לרבות דו"ח פעולה) והגיעו למסקנה כי, חרף היותו קטין, יש להורות על מעצרו עד ליום 1.9.2020.

לא ראיתי להתערב במסקנה זו של בית המשפט המחוזי, בהיותה מעוגנת, כאמור, בחומר החסוי שהועמד לעיונו ובקיומו של חשד סביר (ולפי בית המשפט המחוזי אף בעוצמה גבוהה) הקושר בין המבקש לבין המעשה המיוחס לו. סיכומם של דברים, משלא נמצאה הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, יש לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.

מונחת לפני בקשת רשות ערר, על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"י 50348-08-20, מתאריך 25.8.2020, כבוד השופט י' ליבדרו), שהורה על מעצרו של המבקש עד לתאריך 27.8.2020 בשעה 13:00.

אשר למבקש, עולה כי בית המשפט היה מודע להיותו קטין, וגם לכך שבשלב מסוים סייע למתלוננת והחל לשתף פעולה באופן ממשי עם היחידה החוקרת.

...

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 5857/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: חאפז מחאמיד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 31.7.2023, בעמ"ת 70400-07-03, שניתנה על-ידי כבוד השופט ד' פיש בשם המבקש: עו"ד מחאמיד ג'מאל ][]החלטה

ביום 12.7.2022, הוגש נגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות – תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם של בן זוג וכן תקיפת קטין על-ידי אחראי.

ביום 31.7.2023 היתקיים דיון, ולאחריו ניתנה החלטה בה צוין, כי "בנסיבות יש ללכת בעקבות תוצאת החלטת בית המשפט העליון שהאריך את המעצר עד לחודש אוקטובר, כאשר נראה לי שהצדדים אכן עושים מאמצים לסיים את המשפט בהקדם האפשרי בשלב זה. אשר על כן, הערר מתקבל [והמבקש] ימשיך לשהות במעצר בהתאם להחלטת בית המשפט העליון". מכאן הבקשה שלפנַי.

...

אין בידי לקבל את הטענות, ואיני מוצא חשש שמא נגרם למבקש עיוות דין.

משכך, בית המשפט המחוזי לא נדרש לעסוק בסוגיה זו; בית משפט השלום עצמו קבע, בהחלטה מיום 26.7.2923, בהתייחס לאותן טענות בדיוק, כי אין טעם לדון בהן, "שהרי בנוגע לנושא זה אין שינוי בנסיבות". אכן כן, בית המשפט המחוזי נמנע מלהידרש גם לעניינים נוספים שנדונו בהחלטת בית משפט השלום; ברם, מעיון בהחלטת בית משפט השלום, ובפרוטוקול הדיון שנערך על-פה, עולה כי החלטת השופט אלרון, היא שניצבה בלב החלטת בית משפט השלום; כלשונה של השופטת אונגר ביטון: "אני סבורה, בשים לב להחלטתו של כב' השופט אלרון הנ"ל, כי נקודת האיזון השתנתה". משום כך, לא מצאתי כי נפל פגם ממשי בבחירתו של בית המשפט המחוזי למקד את הדיון בערר בנושא זה. מכאן, לפרשנות הנטענת ביחס להחלטת השופט אלרון.

נוכח האמור, דין בקשת הרשות לערור – להידחות.