בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין החזקת תפוסים

בבית המשפט העליון בש"פ 2955/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: מ. אונליין מימון וסחר בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בע"ח 40745-02-22 מיום 29.3.2022 שניתנה על ידי כב' השופט ד' מרשק-מרום בשם המבקשת: עו"ד ג'וליאן חדאד ][]החלטה

ביום 2.12.2021 הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה להוצאת צו חפוש בביתו של מר אורי גבסו (להלן: אורי), המועסק כעובד שכיר אצל המבקשת ונושא משרה בה. בבקשה, שנסמכה על חומרי חקירה, נטען לחשד לבצוע עבירות הלוואות בריבית והלבנת הון, והתבקש צו חפוש "כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך חקירה, משפט, חילוט עתידי בשווי הקף העבירה לפי חוק איסור הלבנת הון [...]". פרטי החפץ שצוינו הם "כל מיסמך או חפץ הדרושים לחקירה ו/או שהחזקתם אסורה על פי חוק, לרבות כסף שייתפס בכתובת הנ"ל". בית משפט השלום נעתר לבקשה (3072-12-21, השופט ט' ענר) והורה, במעמד צד אחד, על מתן צו החיפוש (להלן: הצוו).

בהחלטתו מיום 2.2.2022 דחה בית משפט השלום (השופט ט' ענר) את הבקשה להחזרת הכסף התפוס וקבע כי המשיבה הייתה רשאית לתפוס מכוחו את הכספים האמורים.

בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי מיתקיים חשד סביר לבצוע עבירה גם כלפי המבקשת, שמתנהלת בעיניינה חקירה פעילה, ולפיכך צדק בית משפט השלום עת דחה את הבקשה.

...

ביום 2.12.2021 הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה להוצאת צו חיפוש בביתו של מר אורי גבסו (להלן: אורי), המועסק כעובד שכיר אצל המבקשת ונושא משרה בה. בבקשה, שנסמכה על חומרי חקירה, נטען לחשד לביצוע עבירות הלוואות בריבית והלבנת הון, והתבקש צו חיפוש "כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך חקירה, משפט, חילוט עתידי בשווי היקף העבירה לפי חוק איסור הלבנת הון [...]". פרטי החפץ שצוינו הם "כל מסמך או חפץ הדרושים לחקירה ו/או שהחזקתם אסורה על פי חוק, לרבות כסף שייתפס בכתובת הנ"ל". בית משפט השלום נעתר לבקשה (3072-12-21, השופט ט' ענר) והורה, במעמד צד אחד, על מתן צו החיפוש (להלן: הצו).

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

צו החיפוש מכוחו נתפסו כספי המבקשת, אשר על פיו הוחלט "להיעתר לבקשה", היא הבקשה להוצאת צו חיפוש, הסמיך את המשיבה לתפוס כסף "לצורך חילוט עתידי בשווי היקף העבירה לפי חוק איסור הלבנת הון" (והשוו: עניין אלוביץ', בפסקה 20), וזאת לפי סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון שצוין כמקור סטטוטורי לצו שהתבקש.

אשר על כן – הבקשה למתן רשות לערור נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 7257/19 לפני: כבוד השופטת י' וילנר העורר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.9.2019 בע"ח 47575-08-19 שניתנה על ידי כב' השופטת ת' שרון נתנאל בשם העורר: עו"ד יואל גולדברג ][]החלטה

אשר לערר המשיבה קבע בית המשפט המחוזי כי החומר אשר הוצג לפניו מלמד על מורכבות החקירה נגד המבקש, הכרוכה גם בניהול הליכי חקירה מחוץ לישראל, ומשכך היתקבל ערר המשיבה בכל הנוגע למשך תקופת ההחזקה שהתבקשה.

בתוך כך, לא נעלמו מעיני בית המשפט המחוזי המשכות החקירה בעיניינו של המבקש, והתקופה הארוכה בה מחזיקה המשיבה ברכושו התפוס, כמו גם הפגיעה הכלכלית אשר מסבה תפיסת הרכוש למבקש.

...

נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיבה להחזיק ברכוש ששוויו 7 מיליון ש"ח, וזאת בין היתר, נוכח העובדה שהמשיבה המשיכה לתפוס ברכוש ששוויו המוערך הוא כ-8.1 מיליון ש"ח, בניגוד להחלטת כב' השופט ליפשיץ.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

ואולם, בית המשפט המחוזי מצא כי לנוכח עוצמת החשדות העומדים נגד המבקש ולנוכח מורכבות הליך החקירה בעניינו – יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבמיצוי הליך החקירה, ולא מצאתי להתערב בקביעתו זו. סוף דבר: הבקשה נדחית.

ערר על החלטת בית משפט השלום בבקשה להשבת התפוס, תידון, כך על פי הפקודה, בפני בית משפט מחוזי בשופט אחד, וערר על החלטת בית המשפט המחוזי ידון – באם תנתן רשות – בפני בית המשפט העליון.

עוד הפנה השופט יקואל בענין אביטבול למהדורה משנת תשנ"ז של ספרו של יעקב קדמי סדר הדין בפלילים, לפיה: "...עקרונית, כל עוד לא הוגש כתב אישום – נתונה סמכות הפיקוח על החזקת החפץ לבית משפט שלום; והוא רשאי להורות, מה ייעשה בו ממועד תפיסתו וכל עוד לא הוגש כתב אישום בפרשה שבגינה נתפס. הוגש כתב אישום – עקרונית, נתונה הסמכות להורות מה יעשה בחפץ לבית המשפט הדן בענין שבגינו נתפס החפץ" (ראו ענין אביטבול, שם).

כאן המקום לציין כי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בענין זר, נדחתה בבית המשפט העליון (רע"פ 7797/18 פלוני נ' מדינת ישראל (4.11.2018).

...

בכל הכבוד, עלי מקובלת הפסיקה של בית המשפט המחוזי בנצרת שצוינה לעיל.

סיכום סוף דבר, בית המשפט המוסמך לדון בבקשה זו לפי סעיף 37 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969 הוא בית משפט השלום.

בענייננו, בקשת המבקש לפי סעיף 37 נדחית, מאחר וסעיף 37, אשר מהווה, כפי שהטעימה המבקשת בבקשתה, העילה לבקשה, אינו חל בנסיבות עניינינו, בהן טרם הגיע המעמד לראות בחפץ מושא הבקשה כחפץ שלא הוגש כראיה במשפט במובן מונח זה בסעיף 37 הנזכר (מעמד אשר יגיע, אם יגיע, אם בשונה מכוונות המדינה כיום החפץ לא יוגש בסופו של בדבר כראיה, או אם המדינה תודיע לפני כן כי החפץ לא יוגש כראיה).

בקשה לרשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רובין) לדחות את עררו של המבקש, על החלטת בית משפט השלום בה"ת 43908-04-19 מיום 30.5.2019, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש להחזרת תפוסים - שלושה מסוקים שבבעלותו - לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], התשכ"א-1969 (להלן: הפקודה).

אולם, ביום 7.1.2019, עוד בטרם הוגש כתב האישום בעיניינו של המבקש, החליט בית משפט השלום בפתח תקווה כי קיים חשד סביר שהמבקש ביצע עבירות במסוקים, אך לא במטוס.

זאת מכיוון שאין ליתן במבקש את האמון הנידרש לצורך שיחרור כלי הטיס בתמורה לערבות כספית כלשהיא, ומכיוון שאין חשש לנזק עקב החזקת המסוקים על-ידי המדינה, מהטעמים שנזכרו בהחלטת בית משפט השלום.

...

נוכח אלו ונוכח נסיבות הייחודיות של תיק זה המבקש עותר כי יינתן לו יומו גם בבית משפט זה. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות.

בבית המשפט העליון בש"פ 4900/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: אחמד שתיווי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.7.2022 בע"ח 4117-05-22 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ה' רוזנברג שיינרט בשם המבקש: עו"ד איתן פינקלשטיין בשם המשיבה: עו"ד רוני זלושינסקי ][]החלטה

בית משפט השלום הוסיף כי במקרה זה אומד דעתם של הצדדים ותכלית ההסדר הדיוני שאליו הגיעו, תומכים שניהם בפרשנות לפיה התפוס יוחזק עד לשלב שבו תיק החקירה יילמד על ידי הרשות התובעת ויוחלט על הגשת כתב אישום.

למעלה מן הצורך ציין בית המשפט המחוזי כי במהלך הדיון הצהירו באות-כוח המדינה שחומר החקירה בעיניינו של המבקש הוא חומר ראיות קביל, שנאסף כדין.

...

לשיטתו, הדבר מעיד על כך שאכן נעשה שימוש ברוגלה, וכי במצב דברים זה "חובה על המדינה לחשוף את תוצאות הבדיקה שבוצעה לכל הפחות בפני בית המשפט". לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים אני סבורה כי דין בקשת רשות הערר להידחות.

ולבסוף, באשר לשימוש הנטען ברוגלה, לא הונחה תשתית ראשונית מספקת בנוגע לטענה זו בנסיבות המקרה הקונקרטי, וממילא לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה לחרוג בהקשר הנוכחי מהכלל הרגיל בעניין נטל ההוכחה.

סוף דבר: בקשת רשות הערר נדחית.