בקשת רשות לערור על החלטת אי-הארכת צו פיקוח על עבריין מין

בהחלטה מיום 15.1.2021 קבע בית משפט קמא כי קיימת סמכות להטיל תנאים מגבילים וערובות כתנאי שיחרור על העורר, ובהחלטתו מיום 1.2.2021, קיבל בית משפט קמא את הבקשה, בקבעו, בין היתר, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, ודי בהודעות המתלוננת לעניין זה; כי קיימת עילת מעצר סטאטוטורית; וכי החשש מפני המלטות מאימת הדין והצורך להבטיח התייצבות למשפט הופכים מוחשיים בשלב שלאחר כתב אישום.

תנאי השיחרור בערובה (א) שיחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בעירעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, לרבות: (1) חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה; (2) איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון; (3) איסור כניסה לאיזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע; (4) איסור לקיים קשר או להפגש עם מי שיקבע; (5) חובת מגורים או המצאות באיזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע; (6) חובה להמצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר; משך הפיקוח לא יעלה על ששה חודשים, אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על ששה חודשים כל אחת; (7) חובה לקבל טפול למשתמשים בסמים, ובילבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן; (7א) לעניין נאשם שהועמד לדין לפי סעיף 21א לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, או נאשם שחל עליו סעיף 28א(ד) לאותו חוק והוא הועמד לדין לפי סעיף 21 לאותו חוק – חובה להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, או אם הנאשם הסכים לכך – לקבל טפול במקום שיקבע הפסיכיאטר המחוזי; (8) חובה להתייצב בתחנת מישטרה במועדים שיקבע; (9) איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה; (10) איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, ובכלל זה איסור עבודה במוסד, כאשר מיתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהוה סכנה לביטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה; היתנה בית המשפט את השיחרור באיסור עבודה במוסד, יורה שלא לתת למשוחרר אישור מישטרה; לעניין זה – "מוסד" ו"עבודה" – כהגדרתם בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א-2001; "אישור מישטרה" – כמשמעותו בסעיף 3 לחוק האמור; (11) למלא אחר צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991; (12) הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המישטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות, כן רשאי בית המשפט, על בסיס תסקיר מעצר כאמור בסעיף 21א, ובהסכמת החשוד או הנאשם, להתנות את שיחרורו בבצוע בדיקה רפואית או בקבלת טפול רפואי או טפול מקצועי אחר, או להורות כי הטיפול יהיה במסגרת פקוח קצין מבחן כאמור בפיסקה (6).

(ב1) הורה בית המשפט על שיחרור של חשוד בעבירת אלימות בבן מישפחה, או בעבירה שנעשתה באלימות חמורה, באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר, ולא היתנה את השיחרור בהפקדת כלי הנשק שברשות החשוד כאמור בסעיף קטן (א)(12), יפרט את נימוקיו לכך בהחלטתו; לעניין זה, "בן מישפחה" – כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

(ה) לצורך הפיקוח על קיום תנאי השיחרור, תהיה לשוטר סמכות כניסה לכל מקום שיש לו יסוד סביר להניח כי המשוחרר נמצא בו או למקום שבו על המשוחרר להמצא.

...

הערר נדחה, וכך נאמר על ידי המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור: "בעניינו של המבקש קמו הן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק (חשש להתחמקות מהליכי שפיטה) והן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(ב) (חשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם). שלא כנטען, המבקש הוא בר-מעצר, והבקשה לשחרורו בתנאים הוגשה במטרה לקיים את מצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק ולהגשים את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המבקש פחותה. אכן, נראה שהיה מקום לבקש (ובהתאמה להורות) על מעצרו של המבקש ועל שחרורו בערובה ובתנאים, אך ניתן היה לתקן בנקל את הדברים לו היה מעלה המבקש את טענתו בפני הערכאה הראשונה – כפי שראוי היה שיעשה" (הדגשה הוספה – י"ע).

כאמור, מעשה של יום ביומו שהתביעה עצמה סבורה כי המקרה אינו מצדיק מעצר עד לתום ההליכים והיא אינה עותרת לכך, או שבית המשפט מגיע למסקנה זו, ועם זאת, רצוי להטיל על הנאשם תנאים שיקהו את מסוכנותו (למשל, איסור להשתמש במחשב ולהתחבר לאינטרנט, חובה להשתתף בטיפול לגברים אלימים וכיו"ב), או תנאים שיקהו את החשש לשיבוש הליכי משפט (כגון איסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים).

איני רואה מקום להתערב בהחלטתו זו. אשר על כן, הערר נדחה על כל חלקיו, כך שכל המגבלות שהושתו על ידי בית משפט קמא יישארו על כנן.

המרכז להערכת מסוכנות העריך, כי תכנית רש"א שנבנתה עבור העורר, בשילוב טפול ייעודי, עשויים להוות כלי משמעותי, בכדי לפקח על היתנהלותו.

בגדריו של הצוו נקבע, כי העורר ישתף פעולה עם קצין הפיקוח ויקיים עמו מפגשים מעת לעת, והוא חויב להתייצב לבצוע הערכת מסוכנות עדכנית, לקראת תום תקופת הפיקוח, על מנת לשקול את הצורך בהארכת הצוו; נאסר על העורר ליצור קשר עם נפגעת העבירה; נאסר על העורר לצרוך אלכוהול; וכן נקבע בעיניינו של העורר איסור לעבוד במקום עבודה המאפשר שהות ביחידות עם נשים, או במקום שבו מתקיימים יחסי מרות עם נשים, אלא אם יאושר מקום העבודה על ידי רש"א. עוד נקבע, כי לאחר סיום תקופת התנאי, על העורר לקבל את אישור קצין הפיקוח, למקום העבודה החדש.

עוד נטען, כי במקרה דנן, הטלת תנאי הפיקוח התעסוקתי שעניינו איסור המצאותו של העורר בחברת נשים במקום העבודה, מהוה מיגבלה בלתי מידתית, אשר אינה מתיישבת עם הערכת המסוכנות בעיניינו של העורר, "ומתעלמת מהעובדה כי העבירות לא בוצעו במסגרת יחסי עבודה או תוך כדי עבודה, אלא [..] בעת בילוי משותף בין העורר לנפגעת העבירה". עוד נטען, כי נפלה טעות משפטית בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, עת האריך את תוקף צו המיגבלות, אשר ניתן בהסכמת העורר למשך 18 חודשים, לתקופה של 3 שנים.

בהתאם לסעיף 12 לחוק רשאי בית המשפט, לאחר שקבל הערכת מסוכנות, להוציא צו פקוח ומעקב לעבריין המין, אם סבר, לאחר דיון שקיים בנושא, "שרמת הסיכון כי עבריין המין יבצע עבירת מין נוספת אינה נמוכה". סעיף 13 לחוק מגדיר את תנאי הפיקוח והמעקב, כאשר החלוקה היא לתנאי חובה, כמפורט בסעיף 13(א) לחוק ההגנה, ולתנאי בחירה או רשות, שייקבעו לאחר עיון בהמלצות יחידת הפיקוח, ובילבד "שקיים קשר בין המיגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת" (סעיף 13(ב) לחוק ההגנה).

סעיף 12(ד) לחוק ההגנה מורה כדלקמן: "דיון לפי סעיף זה יתקיים סמוך לאחר מתן גזר הדין ואם עבריין המין נידון למאסר בפועל, או שבית משפט צווה על אשפוזו – לפני שיחרורו מן המאסר או מן האישפוז, או סמוך לאחר השיחרור מן האישפוז, לפי הענין; ואולם רשאי בית המשפט לידון לפי סעיף זה גם לאחר המועדים האמורים, אם מצא שיש צורך בכך מטעמים מיוחדים שיירשמו." לטענת ב"כ העורר, השתהתה המשיבה, תקופה העולה על חודשיים ימים, בין מועד דחיית בקשתה השנייה לקביעת דיון בבקשה למתן צו פקוח ומעקב, ליום הגשת בקשתה השלישית.

...

לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בערר על נספחיו, והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי, ככל שהדבר נוגע לשתי הנקודות שהועלו במסגרת הערר.

ראשית, לגבי תקופת צו הפיקוח, שוכנעתי כי בנסיבות העניין ניתן להסתפק בתקופת פיקוח ומעקב החופפת את תקופת התנאי שנקבעה בעניינו של העורר, כך שצו הפיקוח יפקע ביום 21.10.2019.

סיכומו של דבר, הערר מתקבל בחלקו, כמפורט מעלה.

][ מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי), בגדרה נדחתה מרבית בקשתה של העוררת להטיל על המשיב מיגבלות מכוח חוק המיגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה – 2004 (להלן: חוק המיגבלות).

(א) בית המשפט רשאי להטיל על עבריין מין, בצו, מיגבלות על מגורים או על עבודה בקירבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה (בחוק זה – מיגבלות), אם שוכנע, לאחר שקיים דיון בענין, כי יש צורך בהטלת מיגבלות משום שלנפגע העבירה עלול להגרם נזק נפשי של ממש אם עבריין המין יתגורר או יעבוד בקירבת מקום מגוריו או מקום עבודתו; בהחלטה לפי סעיף זה יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, את הפגיעה שתגרם לעבריין המין בשל הטלת המיגבלות.

(ד) החליט בית המשפט להטיל מיגבלות, יקבע את המיגבלות כאמור בפסקות (1) ו-(2), והכל במידה שאינה עולה על הנידרש כדי למנוע נזק נפשי של ממש לנפגע העבירה: (1) יקבע את תקופת הזמן שבה ייאסר על עבריין המין להתגורר או לעבוד בקירבת מקום המגורים או מקום העבודה של הנפגע, ובילבד שהתקופה לא תעלה על שלוש שנים; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה מעת לעת לתקופות נוספות שלא יעלו על שלוש שנים כל אחת, אם שוכנע כי מיתקיים האמור בסעיף קטן (א); (2) יקבע את האיזור שבו ייאסר על עבריין המין להתגורר או לעבוד, לפי נסיבות הענין; קביעת האיזור תיעשה, ככל הניתן, תוך שמירה על סודיות המען של מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה.

זאת ועוד – לרשות בית המשפט הנכבד קמא עמדה חוות דעתה של ד"ר גלילי, והיה עליו להסתפק בחוות דעת זו לשם בחינת הנזק הנפשי הפוטנציאלי לעוררת, בהנתן שעבריין המין יימצא בקירבת ביתה של העוררת.

את עמדתי הראשונית בהקשר לחוק ההגנה כבר הבעתי בהחלטתי בעיניין פלוני, שם אמרתי, בין השאר, כך: "מטרת חוק ההגנה החדש הנה להגן על כלל הציבור מפני פגיעה חוזרת של עבריין המין (ראו: סעיף 1 לחוק; דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח 3180, 923-922). על כן, נערכת לעבריין המין מבעוד מועד הערכת מסוכנות, במטרה לבחון מהו הסיכון שיישקף ממנו לחברה לאחר שיחרורו ממאסר. בפני בית המשפט ניצבת הערכת המסוכנות, והיא צריכה להוות את הבסיס לכל החלטה לגבי צו הפיקוח...

(ב) יש להצהיר כי בידי העוררת קיימת הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא להטיל מיגבלות נוספות על המשיב (במקרה זה על מגורי המשיב), אם יתגלו עובדות חדשות, או ישתנו הנסיבות.

...

נוכח מסקנה זו, ד"ר גלילי המליצה שלא לאפשר למשיב להתגורר בשכנות לעוררת.

מסקנה זו הוסקה מעדות המשיב ומסירובה של העוררת להעיד.

תשומת לב הצדדים שבמקרה כזה יהיה עליהם לבסס בצורה יסודית יותר ממה שעשו עד כה את מה שייטען על ידם – עובדתית ומקצועית (בין השאר בעזרת חוות דעת) – זאת בהסתמך, בין היתר, גם על ההנחיות שפורטו בהחלטתי זו. העולה מכל המקובץ הוא שהערר מתקבל, איפוא, חלקית ובמסגרת זו המשיב נדרש: (א) לא להיכנס לחדר המדרגות של אגף הבית שבו נמצאת דירת העוררת.

אם אחנה באדום לבן ליד בית המשפט הסמכות ליתן דו"ח בגין חניה לא חוקית נתונה לרשות החנייה מכוח הסמיכה ספציפית בחוק ולמשטרת ישראל במקביל.

חוק הגנה על ציבור שחל מזה כ- 11 שנים, מסמיך את קצין הפיקוח בסעיף 18א(9) לידרוש מעבריין מין לתת דגימת נשיפה כהגדרתה בסעיף 64 לפקודת תעבורה.

ביום 23.12 עשה בדיקה אותו שוטר, הפסיקה של ביהמ"ש לא חלה על השוטר? הפרקליטות ביקשה עיכוב ביצוע בדצמבר והודיעה לי ולביהמ"ש שלא מגישה ערר.

היה בפקוח 3 שנים שהסתיימו זה עתה, וניתן צו זמני להארכת הפיקוח על ידי כב' השו' ברודי.

יצוין כי החלטת כב' השו' קמיר באה עם מעצרו של המשיב ביום 23.12.17, בחשד לבצוע עבירה של הפרת צו הפיקוח על הציבור מפני עבירות מין – (להלן: "החוק") באשר נמצא הוא יוצא מפאב במרכז העיר פתח תקווה כשהוא נודף ריח חריף של אלכוהול, נערכה לו בדיקת נשיפון, ובהמשך לה הוגשה הצהרת תובע בפני כב' השו' קמיר וייס כנ"ל. כב' השו' קמא הסתמכה בהחלטתה על החלטה קודמת, זהה בנסיבותיה, בנוגע למשיב מיום 10.12.17 (מת/69387-11-17) של כב' השו' מורנו מבית המשפט שלום בפתח תקווה – שהורה על ביטול מעצר בית שנקבע ביום 26.11.17 בנוגע למשיב, לאחר שנעצר בגין הפרת צו פקוח לפי החוק– והתייחס בהחלטתו לפרשנות לשונית של סעיף 18א(9) לחוק על כי הסמכות לבצוע בדיקה אודות הפרת הצוו נתונה לקצין הפיקוח ולא לשוטרים – שעליהם מוטלת חובת יידוע קצין הפיקוח על מנת ליישם את סמכותו, ככל שיסבור שיש מקום לכך.

על פי העוררת מדובר בסמכות מרחיבה של קציני הפיקוח , המקבילה לסמכות הכללית של המישטרה לאתר הפרות של צוי פקוח במהלך מילוי תפקידה – ובעניין זה הפנה לדברי ההסבר להצעת החוק הרלבנטית לחוק כנ"ל. כן הפנה לעברו הפלילי של המשיב הכולל 2 הרשעות בגין עבירות מין והרשעה מיום 21.12.17, כנ"ל, בגין הפרה סדרתית של צוי הפיקוח.

...

נדרשתי לטיעוני הצדדים, כמו גם להחלטות בימ"ש קמא מיום 10.12.17 ו- 24.12.17 – והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

אני סבורה כי אין מקום להיצמד בפרשנות לשונית שאינה תכליתית של החוק, ובכך להביא להצרת סמכותה של המשטרה לבחון את עמידתו של המשיב ושכמותו בתנאי צו הפיקוח שהושת עליהם.

סופו של דבר, מתקבל הערר, החלטת בימ"ש קמא מבוטלת, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 26.12.17 שעה 14:00.

בית המשפט המחוזי הורה על הארכת צו הפיקוח שהוצא בעיניינה של העוררת לפי סעיף 14(ב) לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, לתקופה של שנתיים.

ביום 24.2.2022 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי להארכת צו הפיקוח על העוררת למשך שנתיים.

עוד הביעה העוררת את רצונה לעמוד בקשר עם האחר, שהוא כאמור עבריין מורשע.

בהחלטתו מתום הדיון קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והאריך את צו הפיקוח עד ליום 17.3.2024.

בטרם סיום, נוכח מצבה המורכב של העוררת, אני מורה כי פרקליטות המדינה תמציא החלטתי זו לידי רשויות הרווחה במקום מגוריה של העוררת על מנת שאלה יוכלו לבחון באיזה אופן ניתן לסייע לה. סוף דבר: הערר נדחה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

על אף ההבנה למצבה הרגשי של העוררת, שנדמה כי היא בודדה בעולמה, אין בידי להיעתר לבקשתה זו. מעבר להיבט הפלילי של המעשים החמורים שבהם הורשעו השניים, אי אפשר להתעלם מכך שהקשר עם האחר הוא שאפשר את ביצוע העבירות בבת הקטינה.

בטרם סיום, נוכח מצבה המורכב של העוררת, אני מורה כי פרקליטות המדינה תמציא החלטתי זו לידי רשויות הרווחה במקום מגוריה של העוררת על מנת שאלה יוכלו לבחון באיזה אופן ניתן לסייע לה. סוף דבר: הערר נדחה.