בקשת רשות להתגונן: טענות חברת אחזקת מעליות

עוד נטען, כי למעשה מְכולַת האשפה שהציבה חברת י.ר.א.ב. במתחם הוצבה עבור חברת אשד אחזקות ולא עבור המשיבה, ומכאן שאין המשיבה זכאית לתבוע החזר כלשהוא בגין פינוי אשפה שלא היא מימנה.

לאור לשון חוק העזר נקבע, אפוא, כי החובה לפנות את האשפה של בית המלון מוטלת אמנם על המבקשת, אולם היא רשאית לגבות תשלום נוסף בגין כך, זאת לאחר קביעת קריטריונים לאבחנה בין פסולת "רגילה", שאינה מחוייבת בתשלום נוסף, ובין פסולת "חריגה". פסק הדין עצמו עונה על הדרישה של "ראיה בכתב", ככל פסק דין הניתן על ידי בית משפט מוסמך (ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה), פ"ד לח(1) 613 [1984], בעמ' 619).

הלכה פסוקה היא, כי בשלב בקשת הרשות להיתגונן אין בית המשפט בוחן את כנותו של המבקש ואת האופן שבו יוכיח את טענותיו, ודי לו לבית המשפט שמדובר בטענה, אשר אם תתברר כנכונה, אזי יש בה כדי להקים למבקש הגנה טובה כנגד התובענה שלפניו (ע"א 544/81 קיהל נ בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 [1982]; ע"א 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [25.11.1993].

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת נספחי כתבי הטענות מטעמם, מסקנתי היא כי דין הבקשה למחיקת כותרת להידחות, אולם דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל.

בכך מתמלאים התנאים הקבועים בתקנה 202 לתקס"א, והמסקנה היא כי התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

מכאן, שדין הבקשה למחיקת כותרת להידחות.

הנתבע מציין בהקשר זה את דילול הכניסות לתחנה המרכזית, סגירת חדרי שירותים בקומות רבות, רמת תברואה לקויה (זוהמה ולכלוך), סגירת דרגנועים, צימצום מעליות כמו גם צימצום רמת האבטחה.

הנתבע הגיש בקשת רשות להיתגונן.

השאלה השנייה שיש לברר- האם יש נפקות לטענות אשר מופנות כלפי הבעלים של התחנה המרכזית?: במסגרת הבקשה למתן רשות להיתגונן נטען, כי חברת נצבא, בעלת השליטה בתחנה המרכזית ובחברת הניהול, הביאו לקריסתה של התחנה המרכזית נוכח העדר השקעה והזנחה, לבריחה של לקוחות ושוכרים, דבר שהביא לירידת ערכם של הנכסים בתחנה המרכזית.

כך למשל, בעוד שבמסגרת הבקשה למתן רשות להיתגונן נטען, כי ישנן רק 2-3 כניסות למיתחם התחנה המרכזית העיד הקב"ט על קיומן של 11 כניסות פעילות; גם בכל הנוגע לשירותי הניקיון - לא נסתרו טענות מנהל האחזקה, כי שירותי ניקיון מבוצעים במקום.

...

· הוראות הדין - למסקנה דלעיל בדבר חובת ההשתתפות הנתבע בהוצאות האחזקה המשותפות גם אם שירותי הניהול אינם מסופקים כמצופה, ניתן להגיע גם מניתוח הוראות הדין החל (זאת מלבד הוראות ההסכם).

סוף דבר ותוצאת פסק הדין התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 67,241 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי דין, החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 48486-02-20 בנק לאומי לישראל בעמ נ' איא. אר. אן אחזקות בע"מ ואח' לפני כבוד השופט יאיר דלוגין התובע: בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י עו"ד ערן רייף ועו"ד גילה אמר הנתבעים: 1.איא. אר. אן אחזקות בע"מ 2.אברהם חמו 3.טרייד מוביל בע"מ ע"י עו"ד יואל מזור פסק דין – הנתבעת 3

אם לא די בכך, הרי עוד בחודש דצמבר 2019 הגישה חברה הקשורה לטרייד תביעת ענק נגד הנתבעת 1 כפי שכר פורט, כך שטרייד ידעה היטב כי הפסקת העברת ההמחאות יביא להפרת הסכם ההלוואה מצד הנתבעת 1 והאחרונה לא תוכל לשלם בכוחות עצמה את תשלומי ההלוואה, שהרי גם בעת לקיחת ההלוואה היה סיכום כי טרייד תישא בהם לנוכח מצבה הכלכלי של הנתבעת 1, אשר לא איפשר לה זאת.

אילמלא טרייד העלתה בסיכומיה טענות הגנה חדשות, תוך הרחבת חזית, בכך ניתן היה לסיים את החלטתי זו, אלא שכאמור, בסיכומיה לראשונה טענה טרייד כי במאי 2016 מוחזרה ההלוואה מחדש על 3 מיליון ₪ ותקופת ההחזר נקבעה מחדש עד חודש דצמבר 2020 במקום עד חודש אפריל 2020 והבנק והנתבעת 1 לא יידעו אותה על כך. לשאלת בית המשפט, היכן טענה זו בבקשה לרשות להגן, ב"כ טרייד הסביר כי הדבר נודע לאחר העברת דפי החשבון לרואה החשבון.

...

אוסיף אני כי אין לאפשר בשום פנים ואופן את ההתנהלות של טרייד, אשר הכמינה את הטענות והעלתה אותן בהפתעה גמורה רק בסיכומים.

לא בכדי, אפוא, לא פעלה טרייד לבקש רשות לתקן את הבר"ל לאחר שרואה החשבון שלה עיין בדפי החשבון, שכן גם היא הגיעה למסקנה שחישוב החוב על ידי הבנק נעשה בצורה תקינה וחרף זאת הדבר לא הפריע לה להעלות טענה במצח נחושה שאין בה אמת ועוד תוך הרחבת חזית.

סוף דבר אשר על כן, בקשת הרשות להגן של טרייד נדחית וניתן בזה פסק דין כנגד טרייד על מלוא סכום התביעה, בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 9 לתביעה.

עזרא חתם על הסכם רכישה וניהול, ברם לטענת גורמים בחברה הכלכלית, הוא לא השלים את כל התשלומים שחויב בהם, ובנוסף הוא "אינו מוכן לשלם דמי אחזקה ולתת הוראת קבע לשם כך – למרות שדמי האחזקה מהוים חלק בלתי נפרד מהנושא המקובל של הסכם הניהול. לדעת עורכי הדין של החברה, יוסף עזרא לא מילא את חלקו בפסק הבוררות כפי שקבע הבורר". (נספח 3 למוצגי התובעת מיום 11.6.91 שנשלח ליו"ר החברה הכלכלית מר אליעזר פישמן, אשר רכש את יתרת מניות הממשלה בחברה זו כשנתיים קודם לכן).

הנתבע ביקש רשות להיתגונן וזו ניתנה לו, לאחר שהתובעת לא היתנגדה.

בתחילה היה צריך להעיד מטעם התובעת מנהל התחזוקה במרכז ספיר, מר אלכס שופמן, אלא שהלה פוטר, במקומו הובא תצהירו של מר שלמה אברהם, אשר הצהיר כי המיתחם "מתוחזק בצורה ראויה ביותר. במסגרת השירותים הניתנים על ידי החברה, היא מספקת שירותי ניהול ותשלומים לרשויות, לרבות נוכחות של סייר בטחון ומפקח ניקיון במיתחם, תחזוקת תאונה וגינון, תחזוקת מעליות, פינוי זבל וקרטונים, תקוני אינסטלאציה, טפול בנזילות, תשלום אגרות וחשבונות מים וחשמל וכיו"ב. בנוסף לכך בסוף שנת 2018 לערך – תחילת 2019 בוצע שיפור בתחזוקת וניהול המיתחם, הותקנה מערכת ספרינקלרים וכיבוי אש, התווספו אחראי בטחון ומפקח ניקיון, הוחלפה חברת הניקיון, התבצע שפוץ לשירותים הציבוריים במיתחם, שופרה הכניסה למיתחם, הגינון, התאורה וכיו"ב" (סעיפים 8 -9 לתצהירו).

...

לדעת פרופ' שחר ליפשיץ, "קביעה זו של בית המשפט התבססה במידה רבה על כך שהסטייה מן החוזה הייתה ללא תמורה מצד המפיץ, ומאחר שמדובר אך ורק בטובת הנאה שקיבל המפיץ, אין די בכך כדי ללמוד שכוונת הצדדים הייתה שהסדר זה ימשיך ויתקיים בכל תנאי". מהכלל אל הפרט יישום האמור לעיל, יחד עם עקרון תום הלב ודרישה לקיום חוזה בתום לב (ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973) ויחד עם הראיות שהוצגו בפניי, אני מגיעה למסקנה כי אכן הוכח ויתור מכללא, או שינוי החוזה בהתנהגות הצדדים, בכל הנוגע לגביית דמי ניהול ותחזוקה, בין אם הסיבה לכך שבפועל לא ממש תוחזק המתחם, בין אם חלקו של הנתבע היה שולי ביותר ביחס לחלקה של התובעת במתחם ומר פישמן אכן הורה להניח לנתבע, ובין אם מסיבות פנימיות של שינויי בעלי מניות ושליטה.

חוזה הניהול שנחתם בשנת 1991 לא בוטל מעולם, והוא אינו חוזה למראית עין כפי שטען הנתבע ולא הוכיח טענתו זו. התובעת זכאית לכל היותר לדמי ניהול ואחזקה החל מחודש ספטמבר 2017 ואילך, מועד זה הוא מאוחר להגשת התביעה, ולכן התביעה נדחית.

סוף דבר אני דוחה את שתי התביעות, כל צד יישא בהוצאותיו.

אלי לא הגיש בקשת רשות להיתגונן.

בהסכם צוין עוד כי חברת אלומות מ.ג. אחזקות וניהול בע"מ, שגיל הוא בעליה, היתקשרה בהסכם לבצוע תכנית בינוי על פי תמ"א 38 לגבי מקרקעין מסוימים בחולון וכי היא פועלת לקבלת היתר לבניית תוספת דירות מגורים על גג המקרקעין (הסכם התמ"א צורף להסכם הפשרה, וכן כנספח 4 לכתב התביעה).

התובעים טענו עוד כי ביום 5.4.22 נעשה הסכם שמכוחו הועברו הזכויות בפרויקט הנידון לחברת רותם שני אלה בע"מ (רותם שני) (נספח 4 לתגובה לבקשה לעיכוב הליכים; הסכם זה הוצג גם במסגרת הליכי העיקולים הזמניים ובית המשפט עמד על קשיים העולים מהסבריו של גיל ביחס אליו באופן שיש בו משום תמיכה לחשש מפני הברחת נכסים, ס' 15-14 להחלטה מיום 23.7.23).

...

נוכח כל אלה טענו התובעים שיש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.

נוכח כל האמור – ומשלא התקבל אישור בית משפט של חדלות פירעון לניהול התביעה שלפניי נגד גיל – דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל וזאת כל עוד לא יתקבל אישור מתאים של בית משפט של חדלות פירעון לניהול התביעה נגד גיל.

נוכח התמונה שעלתה בהליכי העיקולים הזמניים, ובכלל זה חשש לכאורה להברחת נכסים, אני מורה כי העיקולים הזמניים שהוטלו בקשר לגיל יעמדו בתוקפם עד ליום 20.6.24 וזאת על מנת לאפשר לתובעים לנקוט בכל הליך מתאים, ובכלל זה לפני בית משפט של חדלות פירעון.