בקשת רשות להתגונן מתוקנת לאחר תגובת משיב

ביום 23.6.2019 הגיש המערער בקשת רשות להיתגונן, וביום 7.10.2019 קיים בית המשפט דיון בבקשה זו. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת בית המשפט, לפיה תנתן רשות להיתגונן והתצהיר שצורף לבקשת המערער יהפוך כתב הגנה.

ביום 16.7.2020, לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה ותשובת המערער לתגובה, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לתיקון הפרוטוקול ואת בקשת הפסלות.

...

המערער מוסיף וטוען כי קביעות בית המשפט בכל הנוגע לבקשתו לתיקון הפרוטוקול שגויות וכי פרוטוקול הדיון אינו משקף את אשר נאמר בו. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, המערער עצמו מודה כי הדיון התקיים מחוץ לפרוטוקול, בהסכמתו.

על כן, הטענה שהעלה המערער ולפיה היה על המותב לדון קודם בבקשת הפסלות, דינה להידחות בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה.

לבקשת המבקשים ולאחר שהמבקשים עתרו לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא ומשלא הוגשה תגובת המשיבה לבקשה תוך המועד שנקצב ו/או בכלל, ניתנה ביום 18/08/20 החלטה המורה על מתן צו עיכוב של החלטת בית משפט קמא עד למתן החלטה אחרת.

בפני בית משפט קמא מיתנהל תיק בסדר דין מהיר שהוגש על ידי המשיבה בחודש יולי 2019 על סך של 37,417 ₪, לאחר שהמבקשים או מי מהם ביטלו המחאה שמסרו למשיבה, בשל טענות בדבר טיב התיקונים שבוצעו, לאחר שקיבלו את הרכב שתוקן במוסך המשיבה בעקבות תאונה מיום 31/12/18.

יש לזכור כי החלטת בית משפט קמא המורה על הפקדת מלוא סכום התביעה נתנה מיוזמת בית משפט קמא, שלא במסגרת בקשת רשות להיתגונן, שלא במסגרת בקשה לעיקולים ואף לא מכוח דרישה להפקדת עירבון, ערובה, וכיו"ב. בהעדר הנמקה מצד בית משפט קמא לא ברור אפוא מקור סמכותו של בית משפט קמא, להורות כאמור, ולא כל שכן לחייב את המבקשים בהפקדת סכום העולה על סך סכום התביעה שהוגשה על ידי משיבה.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובת המשיבה לבקשה ובתיק בית משפט קמא, החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור, ולגופו של עניין לקבל את הערעור.

על כן, בהיעדר הנמקה ובהיעדר ביסוס מקור סמכותו של בית משפט קמא להורות על הפקדת מלוא כספי הביטוח שקבלו המבקשים או מי מהם, סבורני כי דין ערעורם של המבקשים להתקבל ודין החלטת בית משפט קמא מיום 07/07/20 להתבטל, וכך אני מורה.

סוף דבר לאור כל האמור דין הערעור להתקבל.

ממכתב רו"ח כהן שצורף לתצהיר עולה, כי פנה למס הכנסה ביום 11 בספטמבר 2019 כדי לתקן את הדוח שהוגש בשנת 2016 באופן שגוי, וכי כתוצאה מפניה זו קיבלה המבקשת החזר בסך של 6,025 ₪ ביום 20 בספטמבר 2019 ושילמה לרו"ח עמלה בהתאם לסיכום ביניהם.

המשיבה הגיבה וטענה, בין היתר, כי כתב התביעה הוגש במערכת כלים שלובים לאחר שנחתם בכרטיס חכם, וכי ההמצאות בוצעו כדין לכתובת אותה מסרה המבקשת במסגרת הסכם ההיתקשרות ובשיחות טלפוניות, וכן בהתאם לצילום תעודת הזהות והכתובת כפי שהיא מופיעה במסמכי המוסד לביטוח לאומי.

ההיתנגדות גופה סעיף 81א'1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר.

...

טענות הצדדים המשיבה טוענת בכתב התביעה, כי ביום 26 בספטמבר 2018 נחתם בינה לבין המבקשת הסכם, בו סוכם כי המשיבה תטפל בהחזרי מס למבקשת עבור שנים 2012-2017, וכי המבקשת תשלם למשיבה עמלה בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מכל סכום שתקבל כהחזר בתוספת של 499 ₪ דמי פתיחת תיק שישולמו בסוף התהליך.

המבקשת טענה בתצהירה, בין היתר, כי כתב התביעה הוגש לא חתום וכבר מטעם זה יש לדחות את התביעה; כי לא קיבלה התראה טרם הגשת התביעה ולא קיבלה את האזהרה, והעלתה טענות בעניין הכתובת בה בוצעה המסירה; כי נודע לה על ההליך רק כאשר הוטל עיקול על חשבונה ביום 9 ביולי 2023; כי המשיבה לא פעלה כנדרש לשם החזרת הכספים ואלה הוחזרו בשל פעולתו של רו"ח איתי כהן.

לכן, אני סבורה שלאור כלליות וסתמיות הטענות ואי הפירוט, דין ההתנגדות להידחות.

סיכום ההתנגדות נדחית, הן מפאת האיחור בהגשתה והן לגופה.

הוצאות ההליך כאן בסך של 1,500 ₪ יתווספו לסכום ההוצאות בתיק ההוצאה לפועל וייגבו במסגרת ההליך שם. יצוין, כי אני מודעת ליחס שבין סכום ההוצאות לבין גובה החוב, אולם אני סבורה שבנסיבות העניין מדובר בסכום סביר ואף על הצד הנמוך.

בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יולי אזולאי ][]פסק-דין ]השופט נ' סולברג: בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 28.2.2023, בע"א 59076-03-22 (השופטת העמיתה ש' דותן), שבו נדחה ערעור המבקש; הן על החלטת בית משפט השלום בבת ים, מיום 28.12.2021, בתא"ק 47221-05-20 (השופט י' חסדיאל), שבה נדחתה בקשת רשות להיתגונן שהגיש המבקש; הן על הפסיקתה שנחתמה ביום 23.1.2022, ובה חויב המבקש בתשלום סך של 100,000 ₪, שכר טירחת עורך-דין והוצאות משפט.

ביום 16.5.2023 ניתנה ההחלטה האחרונה של בית המשפט המחוזי, שבה נקבע כי "לאחר קבלת תגובות והבהרות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להיתקבל. למרות שנראה, לכאורה, כי נפלה טעות בפסק הדין בסוגיית שכר הטירחה וההוצאות, וזאת בהסתמך על דברי [באת-כוח המשיב] בדיון כפי שציטט [בא-כוח המבקש] בבקשתו. [...] 'תיקון טעויות החורגות מגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט או השלמת חסרים מהותיים בפסק דין יכולים להעשות על דרך העירעור' [...]. אין מנוס אלא לבטל את ההחלטה לתיקון פסק הדין ולדחות הבקשה לתיקונו". נוכח האמור עד כה, טוען המבקש כי יש להורות על תיקון הפסיקתה של בית משפט השלום, כך שזו תיכלול אך את הסכום המקורי עצמו, ללא שכר טירחת עורך-דין והוצאות, שזכרם לא בא בהחלטה הראשונה.

...

לפיכך, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות החדשות, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל בחלקו, בכל הנוגע לעניינה של אותה טענה צדדית.

ביום 16.5.2023 ניתנה ההחלטה האחרונה של בית המשפט המחוזי, שבה נקבע כי "לאחר קבלת תגובות והבהרות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל. למרות שנראה, לכאורה, כי נפלה טעות בפסק הדין בסוגיית שכר הטרחה וההוצאות, וזאת בהסתמך על דברי [באת-כוח המשיב] בדיון כפי שציטט [בא-כוח המבקש] בבקשתו. [...] 'תיקון טעויות החורגות מגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט או השלמת חסרים מהותיים בפסק דין יכולים להיעשות על דרך הערעור' [...]. אין מנוס אלא לבטל את ההחלטה לתיקון פסק הדין ולדחות הבקשה לתיקונו". נוכח האמור עד כה, טוען המבקש כי יש להורות על תיקון הפסיקתה של בית משפט השלום, כך שזו תכלול אך את הסכום המקורי עצמו, ללא שכר טרחת עורך-דין והוצאות, שזכרם לא בא בהחלטה הראשונה.

משעמדנו על כך שהפסיקתה נחתמה ללא קבלת עמדת הצד שכנגד, אין מנוס מלהורות על ביטולה.

אשר על כן, אציע כי נורה על כך שבקשת הרשות לערער – נדחית ברובה.

המערער הגיש ביום 30.12.2020 בקשת רשות להיתגונן ובהחלטה מיום 2.1.2021 ניתנה לו רשות להיתגונן וכן נקבע כי תצהירו ישמש כתב הגנה מטעמו.

לאחר שהתקבלה תגובת המערער ותשובת המשיבה לתגובתו, ניתנה ביום 19.7.2023 החלטת בית המשפט קמא, המורה על תיקון פסק הדין תוך קביעה כי השמטת הפרישי ההצמדה והריבית מסכום החוב בהתאם לחוק תשלומי חובה היא בגדר "טעות" כמשמעה בסעיף 81(א) חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט).

המשיבה הוסיפה, כי המערער, אשר טען בתחילה כי הניח שחתם על הסכם השכירות כערב בלבד, לאחר מכן שינה את גירסתו ואת טענותיו בלי לבקש רשות לעשות כן ואף בלי לבקש לתקן את כתב ההגנה, וטען כי החזיק בנכס במשך ארבעה חודשים בלבד.

...

בפסק הדין נקבע כי "התביעה מתקבלת במלואה... הנתבע ישלם לתובעת 115,402.25 ₪ בצירוף הוצאות משפט... ושכ"ט עו"ד...". לא נקבע רק כי "התביעה מתקבלת במלואה" או כי על המערער לשלם את מלוא הסכום הנתבע וכל כיוצא בזה, שאז המשמעות הייתה כי כאמור בפסקה 7 בכתב התביעה, על המערער לשלם את הסכום הנקוב בו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות חוק תשלומי חובה.

בדומה יש לדחות את הערעור לגופם של דברים.

לנוכח כל האמור, משלא נמצא מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא ובמסקנתו, הערעור נדחה.