בקשת רשות להתגונן בתביעת פינוי וסכום כסף

בענין: בקשת רשות להיתגונן ובקשה למחיקת כותרת ביום 25.10.2020 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 484,062 ש"ח. לטענת התובעת, הנתבעת 1 ("השוכרת") שכרה מיתחם כספות מחברה בשם בנייני בנק בע"מ ("בנייני בנק") והנתבעים 2 ו-3 ערבו לכל התחייבויותיה של השוכרת מכח הסכם השכירות.

התובעת המשיכה וטענה, כי במקביל להליך זה הוגשה תביעה לפינוי מושכר ופסק הדין ניתן בהיעדר הגנה והורה על פינוי המושכר.

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות - (א) מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובילבד שיש עליהן ראיות שבכתב".

אוסיף, כי גם אילו הייתי קובעת כי אין מקום למחוק את כותרתה של התביעה, הייתה ניתנת לנתבעת רשות להיתגונן בהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות, מבלי שיש בכך כדי לקבוע דבר באשר להמשך בירור התביעה או לגבי אילו מן הטענות שהועלו במסגרת הבקשה, שכן טענות הנתבעים בדבר השיפוצים, הפלישה למיתחם, החיוב בדמי ניהול ושיעור הסכומים שנתבעים בגין חשמל ומים; כמו גם הטענות ביחס לערבות כלפי בנייני בנק והן הדרישה להבהרה בדבר סכום התביעה בפועל - מצדיקות בירורה של התביעה בהליך רגיל, באופן שיאפשר לצדדים לשטוח את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם בפני בית המשפט.

...

על כן אני מקבלת את הבקשה למחיקת כותרת התביעה.

סוף דבר: אני מורה על מחיקת הכותרת "תביעה בסדר דין מקוצר" ועל בירור של הליך זה כתביעה בסדר דין רגיל.

לאור הטעמים עליהם מתבססת החלטה זו והעובדה שההחלטה ניתנה ללא קיום דיון במעמד הצדדים אני פוסקת את ההוצאות הכרוכות בדיון בבקשה זו בסך כולל של 1,250 ש"ח ואני קובעת, כי סכום ההוצאות הפסוק יושת על התובע או הנתבעים בתום ההליך בהתאם לתוצאת ההליך ובהתאם לקביעת השופט הדן בתיק.

לאחר חתימת הסכם הפשרה ולאחר שהמבקש פינה את הבית המתין המשיב לקבלת התשלום הראשון בסך 70,000 ₪ שהיה אמור להשתלם עד יום 30.1.2020, אולם תשלום זה לא שולם למשיב במועד או בכלל.

המבקש מסר למשיב כי הוא ממתין לסכום כסף גדול שעתיד להגיע מעסקיו, ואז ירכוש את הבית, וכי עד אז הוא מוכן לשכור את הבית ולהתחיל לעצב אותו ולהשקיע בו. נטען כי בין הצדדים התפתחו יחסי חברות ואמון הדדי.

המשיב טוען כי אין לתת רשות להיתגונן, ולחילופין, לאור קלישות טענות ההגנה וסכויי ההצלחה הדלים של ההגנה, יש להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה על ידי המבקש, וככל שלא יופקד מלוא הסכום, תדחה בקשת הרשות להיתגונן.

...

לכן חתמו הצדדים ביום 24.9.2019 על הסכם פשרה שעיקריו שהחוב של המבקש למשיב עד ליום זה הוא 200,000 ₪, אך לצורכי פשרה מוסכם כי לסילוק כל הטענות, ישלם המבקש למשיב סך של 140,000 ₪ בלבד, בשני תשלומים של 70,000 ₪ כל אחד, ויפנה את הבית.

כמו כן, לקראת רישום הארנונה על שמם של המבקש ואשתו, עדכן אותו המשיב כי ישנו חוב קודם, והוסכם כי המבקש ישלם את החוב והצדדים יתקזזו על כך בהמשך.

לאור כל האמור לעיל ניתנת למבקש רשות להתגונן.

בדיון טען בא-כוחו של המבקש כי המדובר בתביעה שהסעד הרלוואנטי בה הוא טענה לבעלות מצד המשיב, ואין מקום לבררה בהליך כספי או בהליך של פינוי.

בשלב הראשון, הוא "שלב הבקשה", לנתבע יש זכות קנויה להגיש בקשת רשות להיתגונן, ולהצביע על "הגנה לכאורה". על בית המשפט להניח כי תצהירו של המבקש הוא אמת, ואם מתגלה הגנה אפשרית, יש לתת לנתבע אפשרות להיתגונן, ולהעביר את התביעה למסלול אזרחי "רגיל", בכפוף לפירוט מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו (ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 676 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן); ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מ"ה(1), 66, 70-69 (1991)).

במילים אחרות, במקרים שבהם ההגנה שהציג הנתבע היא הגנה דחוקה, ובית המשפט שוקל אם לסרב לבקשתו למתן רשות להיתגונן ולדחות את בקשתו – רשאי בית המשפט להתנות את קבלת הרשות להיתגונן בתנאים (ר' ע"א 219/65 צבי דגני ו-מיכאל קורנפלד נ' אליהו גניני, פ"ד י"ט, 149, 153-152 (1965); זוסמן, 689-688)).במקרים רבים מותנית הרשות להיתגונן בהפקדה לקופת בית המשפט, אולם בסיפא של התקנה בית המשפט רשאי להתנות "...בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם". בעת התניית תנאים לאחר מתן רשות להיתגונן ייבחן בית המשפט, בין היתר את סכום התביעה; את סכויי ההגנה; את יכולתו של הנתבע לעמוד בתנאים שנקבעו, על מנת שלא להפלות לרעה נתבע חסר יכולת ולמנוע ממנו להביא את הגנתו בפני בית המשפט.

...

לפיכך אין מנוס מלבטל גם חלק זה בהחלטת בית משפט קמא.

סיכום על יסוד האמור הבקשה ככל שהיא מתייחסת לעצם חיוב המבקש בהוצאות ושיעורן – נדחית.

אני מקבל את הבקשה בכל הנוגע להתנאת האפשרות להגשת בקשת רשות להתגונן בתשלום ההוצאות (שתיקנה החלטה קודמת שהתנתה את המשך ההליך בתשלום ההוצאות) ובכל הנוגע למחיקת התביעה נגד הנתבעת.

הנתבעים טוענים שיש מקום ליתן להם רשות להיתגונן מפני תביעת הפינוי על סמך עובדות נטענות אלה.

לאחר שדיון בבקשת הרשות להיתגונן נדחה פעמיים מטעמים הקשורים בבא כוח הנתבעים, ופעם שלישית עקב הסגר, ביום 26.5.2020 עתרו הצדדים במשותף לדחיית הדיון בפעם הרביעית לנוכח הסכמה דיונית שאליה הגיעו ולפיה תנתן לנתבעים רשות להיתגונן כנגד הפקדה בסך של 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות ההליך.

בית המשפט לא נעתר לבקשה, ובדיון למחרת היום הושגה הסכמה שלפיה תנתן רשות להיתגונן כפוף להפקדה כאמור, אך ההליכים יעוכבו עד לפסק דין בתובענה שהנתבעים הגישו לבית המשפט המחוזי.

אם לא תחדש אותו בתוך מועד זה, התובענה הכספית תיחשב כמחוקה, ויהא על התובעת להגיש תובענה כספית חדשה בעילה זו. הנתבעים יישאו בשכר טירחת בא כוח התובעת בגין פסק הדין החלקי בסך של 8,000 ש"ח. המדובר בסכום מתון שמביא בחשבון שההתדיינות עצמה טרם באה אל קיצה והיא תמשיך להתנהל בבית המשפט המחוזי.

...

לכך יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי קבע: "מקובלת עלי טענת המשיבים [התובעת בתביעה זו ורומן – ט' ח'] כי אין מקום לתת יד להימשכות ההליכים, כתוצאה מהתנהלותם של המבקשים [הנתבעים בתביעה זו – ט' ח'], כאשר כל עוד נמשכים ההליכים בתובענה מעוכב בירורה של התביעה לפינויים מהדירה. כך, הרי שחרף העובדה כי כבר בהחלטה מיום 30.8.2020 נקבע כי ככל שחפצים המבקשים כי בפני בית המשפט תעמוד חוות דעת גרפולוגית, עליהם לצרף חוות דעת מטעמם, עד היום לא עשו כן, ובכך מנעו את המשך בירורה של התובענה. כאמור, לכך אין לתת יד" (פסקה 40 להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.3.2021 (השופטת מ' עמית-אניסמן)).

למסקנה זו, בכל הכבוד, אני שותף.

סוף דבר בחלוף המועד להפקיד את הסכום כאמור בהחלטה מיום 15.7.2021, ובהיעדר הפקדה חרף אורכות והזדמנויות שניתנו, יש להיעתר לבקשת התובעת ליתן פסק דין לפינוי נגד הנתבעים, וכך אני מורה.

הטענה לזכאות הנטענת של הנתבע 2 בסעיף 23 לבקשת הרשות להיתגונן אשר הוגשה על ידי הנתבעים, נטען כי בשנת 1994 התאלמנה הנתבעת, כאשר ילדיה היו בגילאי 5 ו-7.

ש: ואז אבא שלך נתן לך בגיל 9? ת: בן 9 הייתי כן, אבא שלי נתן לי רכב עוד לפני ש, אבא שלי נתן לי סכומי כסף עוד לפני הכל נתן לי לפני, ש: אמא לא נתנה לך רשות? ת: מה? ש: אמא לא נתנה לך רשות? ת: גם אמא.

21)‏‏: "אשר לטענה לפצוי על פי המתוה האמור – טענה זו התבררה בפרשת חבה, אליה הפנה בית משפט קמא (תא"ק 53671-12-18 רשות מקרקעי ישראל נ' חבה; 29.7.19). בפרשת זו נקבע מפורשות, כי המתנה למתווה עד שיתגבש לא מהוה הגנה בפני תביעת פינוי. על פסק הדין שניתן בשלום בפרשת חבה, הוגשה בקשת רשות ערעור, ניתנה רשות ערעור, הבקשה נידונה כערעור והערעור נדחה. בית המשפט המחוזי, שהתייחס לקביעה זו, קבע אף הוא, בעירעור שהוגש לפניו, כי המתוה שהמבקשים (שם, בעירעור בפרשת חבה) מנסות לגבש מול עירית תל אביב אינו יכול להקים הגנה מפני תביעת פינוי." כידוע, קיימת פסיקה עניפה באשר לזכותו של בעל הרשות לבטל את הרשות אשר העניק.

...

כמו כן, לא נסתרה ולא הועלתה התנגדות לזכות הבעלות וזכות הפיתוח אשר מוחזקות על ידי התובעות ומכוחן הוגשה תביעה זו. כפי שהוסבר ופורט מעלה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין הנתבעים זכאים לפיצוי מכוח המכרז מאחר שביתה של הנתבעת 1 אינו חלק מהתכנית ועל כן אינו נדרש בפינוי בשלב זה וכי הנתבע 2 אינו עומד בתנאי המכרז לשם קבלת פיצוי כנגד פינויו מהמקרקעין.

משאלו הם פני הדברים, אני מורה על פינויים של הנתבעים מהמקרקעין המצויים בתוך גבולות הקו הכחול של התכנית ומהווים הפרעה להשלמת סלילת הכביש.

סוף דבר התביעה מתקבלת.