בקשת רשות להתגונן בתביעה כספית על חוב התחייבות

לפניי בקשת רשות להיתגונן שהגישו הנתבעים כנגד תביעה כספית על סך 1,821,207 ₪ שהוגשה נגדם על ידי התובעת.

בהתאם להסכם השכירות חל איסור על החברה לקזז כספים כנגד דמי השכירות ויתר התחייבויותיה עפ"י ההסכם.

במועד הגשת התביעה קרן החוב בצרוף ריבית הפיגורים מסתכמים בסך של 1,821,207 ₪, ומשכך הוגשה התביעה על סכום זה, בצרוף ריבית חודשית בשיעור ריבית הפיגורים, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טענות הנתבעים בבקשת הרשות להיתגונן הנתבעים הגישו "בקשת רשות להיתגונן/כתב הגנה". חלקה הראשון נוסח ככתב הגנה, ואליו צורף תצהירו של ניר מועלם בלבד.

...

ראשית, טענה זו הועלתה על ידם בעלמא, ויתר על כן, הנתבעים עצמם לא התנהלו בהתאם לטענה זו. בהתאם לעדותם בחקירתם הנגדית, גם לאחר שהם הגיעו למסקנה כי לא ניתן להפעיל את תחנת הדלק בחודש ינואר 2020, הם המשיכו להחזיר בתחנה, ולא החזירו את החזקה בה לתובעת משך כחצי שנה, עד לדיון ביום 20.5.2020 בו הסכימו התובעת והחברה כי החברה תפנה את המושכר ותחזיר את החזקה בו לתובעת עד יום 31.5.2020, ובית המשפט (כב' ס' הנשיא ע' יריב) נתן להסכמה זו תוקף של פסק דין.

משכך הגנת הנתבעים היא הגנת בדים, ודינה להידחות.

הבקשה למתן רשות להתגונן, נדחית.

זוהי בקשת רשות להיתגונן כנגד תביעה כספית שהוגשה בסדר הדין המקוצר.

המבקש חתם, ביום 19.5.2019, על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לכל התחייבויותיה של המבקשת למשיבה (הצדדים במחלוקת בנוגע לשינוי בכתב הערבות אך לא על עצם החתימה).

" המבקשת מודה בחוב מפורשות בבקשת הרשות להיתגונן ובתצהיר, וטוענת – בעלמא – כי יש לקזז מסך החוב אשם תורם ו/או נזקים שנגרמו לה בשל היתנהלות המשיבה.

כעולה מעדותו של המבקש, ערב ל- 3 המחאות ולהזמנת סחורה בסך של 38,255 ₪, כשמסכום זה יש לקזז את הסכום של 83,383 ₪, דהיינו – כדבריו של המבקש הסכים לגובה החוב ("האם אני מסכים כי חובה של המבקשת 1 עומד על 175,295 ₪, אני משיב, כן", עמ' 1 שורות 21-20) והסכים לכך שערב לחוב זה ("על פי המשפט הזה בלבד מחוץ להקשרו ערבתי לשיקים לעתיד שלא כובדו. מכיוון שהשיק הראשון כובד ברובו אז אני ערב לסכום שעליו דיברנו. אני ערב רק לשיקים והשיק הראשון שהוצג בלי שום צורך אין שום בעיה איתו שולם", עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 5-3 וכן "כלומר לשיטתך הערבות שלך חלה גם על החוב הזה נכון? ת. נכון.", עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 30-29).

...

דברים מפורטים יותר נפסקו בע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 767 (1986) כדלהלן: "מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן לחעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת… יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." טענת הקיזוז, לפיכך, נדחית כבר בשלב זה, תוך שלמבקשים נשמרות הטענות להליך משפטי נפרד ככל שימצאו לנכון להגיש.

עם זאת, דין הטענה המשפטית בנוגע להפקעת הערבות מכוח השינוי להידחות כבר בשלב זה. המבקש אישר בעדותו כי בהיבט המהותי ערב להמחאות ולהזמנות עתידיות של סחורה.

נוכח כלל האמור, המבקשים לא מציגים הגנה מפני סך זה, ובהתאם ניתן בזאת פסק דין חלקי כנגד הנתבעים ביחס לסכום זה. המבקשים ישלמו למשיבה, על כן, את הסך של 175,209 ₪ כשהסכום נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בפניי בקשת רשות להיתגונן שהגישו המבקשים מפני תביעה כספית על סך 185,966 ₪ שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר.

המבקשים מאשרים בבקשת רשות להיתגונן כי הם ערבים להתחייבות החברה ואת חתימתם על שטר החוב ומבקשים רשות להיתגונן מפני התביעה, מהטעמים הבאים: 5.1 המבקשים טוענים למצגי שוא מצד המשיב בשלב המו"מ וכן וכי המשיב הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות וכי הפרותיו הם שהביאו לסיום מוקדם של הסכם השכירות, בעל כורחם, וגרמו להם נזקים העולים על סך של 800,000 ₪.

...

עם זאת, בחינת תצהירו, על יסוד מושכלות אלה, מוביל למסקנה כי דין הבקשה לרשות להתגונן להתקבל רק בחלקה.

ואולם אף שהטענה אינה חפה מקשיים אני סבורה שיש ליתן רשות להתגונן למבקשים בטענה למצגי שווא מצד המשיב שהביא להשקעות בשיפוץ הנטען.

לפני בקשת רשות להיתגונן בתביעה כספית בסך 518,580 ₪.

מאחר שהרוש הפר את התחייבויותיו ולא פרע את החוב למרות ההתראות שקבל, כאשר יתרת החוב בחשבון הולכת וגדלה, בין השאר כתוצאה מחיובים שוטפים בגין השמוש בכרטיס, החליט הבנק להעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת החובה שנצברה בגין השמוש בכרטיס, לרבות תשלומים עתידיים.

מכל מקום, גם על פי גרסה עובדתית זו, הרוש אישר כי באותה עת היה לחברה חשבון פעיל בבנק המזרחי, עם מסגרת אשראי, כך שיכול היה להסב את ההתחייבויות השוטפות של החברה לאותו חשבון, ללא שהוי, וממילא לא נטען ולא הוכח לכאורה כי עקב העתקת כל הפעילות לבנק המזרחי החברה נאלצה להפר התחייבות חוזית או חוקית כלפי הספקים והרשויות באופן שגרם לה נזק כספי משמעותי.

...

לסיכום, הסעדים המבוקשים בכתב התביעה: בחשבון - הנתבעים ביחד ולחוד חייבים לבנק סך של 277,250 ₪ בגין יתרות חובה בעו"ש ובכרטיס האשראי בצירוף ריבית משתנה וכן סך של 177,660 ₪ בצירוף ריבית בשיעור המרבי.

התוצאה היא שספקים שעבדו עם החברה הפסיקו לעבוד עם הרוש ו/או ביקשו תשלום מראש ו/או שהרעו את תנאי המסחר.

מן המקובץ לעיל, ולאור ההלכות החלות, אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן, בכפוף להפקדת סך של 400,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 30 יום.

לחזוק טענת הגנה זו מפנים הנתבעים 3+4 להוראות סעיף 4.4 להסכם המכר (שצורף לתצהיר הבר"ל), שלפי לשונו הנתבעים אינם לוקחים על עצמם "חובות או התחייבויות כספיות של המוכר על פי כל הסכם שתוף ו/או כל דין בקשר עם הממכר...". מוצהר שם כי הנתבעים 3+4 היו מודעים לקיומו של הסכם השתוף, ובדיוק משום כך הם החריגו במפורש חבותם על פיו במסגרת הסכם המכר.

התובעת סבורה שהנתבעים לא עברו משוכה זו ולכן גם בתום הדיון השלישי לא הסכימה התובעת למתן רשות להיתגונן, ובסיכומיה חזרה על עמדה זו וביקשה שהבר"ל תדחה ולחילופין נתינתה תותנה בהפקדת ערובה "בשיעור מלוא סכום התובענה" תוך חיוב הנתבעים "בהוצאות ריאליות". מנגד ומטבע הדברים, הנתבעים סבורים שהם עברו את המשוכה הנ"ל ולכן יש ליתן להם רשות להיתגונן ולחייב את התובעת בהוצאות.

...

אני קובע ללא היסוס, כי חקירת המצהיר בדיון לא מוטטה את גרסתו והגנתו בתצהיר, וכי גם בסוף החקירה נותרה וקיימת לנתבעים הגנה אפשרית לכאורה.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.