בקשת רשות להתגונן בתביעה בגין עבודות נוספות בפרויקטי הפרדות מפלסיות

בעקבות האמור, הגישה החברה היתנגדות לבצוע שטר וביום 5.5.17 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשם הבכיר נועם רף שבגדרה ניתנה לחברה רשות להיתגונן וזאת אך ביחס לסכום בסך 4,500 ₪, המשקף את העלות ששילמה החברה למנקה בריכה, כך לטענתה (ת"ט (רמלה) 60879-03-16).

לכתב ההגנה ולתצהירים מטעם הנתבעים צורף תיק ההוצאה לפועל שפתחה התובעת בגין שניים מהשיקים וכן תדפיס מירשם החברות בעיניינה של החברה.

בעיניין זה מפנים הנתבעים לכך שהנתבע הנו אך עובד החברה; לכך שהקבלה שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה מופנית לשריף אלגרביה, שאיננו שמו של הנתבע; לכך שהצעת המחיר והמסמך הנחזה להיות הזמנת עבודה אינם חתומים.

."הגם שנאלצנו לשלם כסף מיותר..". לא זאת אף זאת, הנתבע הלין במסגרת תצהירו על כך שנאלץ לדחות את מועד חנוכת הבית של ביתו, עקב מחדלי המשיבה, כך לטענתו ובלשונו (סעיף 7): "המשיבה הבטיחה לי פעם אחר פעם, להגיע ולתקן את המצב, בנוסף, הבטיחה המשיבה כי המוצר הינו באחריות ולא טירחה להביא עם אספקת המוצר תעודת אחריות כפי שהתחייבה בפניי, הגם שאופן ההתקנה ותוצאותיה מנעו ממני ומבניי לערוך חנוכת בית במועד, מחשש שמא תיגרם לי מבוכה בפניי אורחיי הפוטנציאליים." סבורני, כי דוקא הגרסה שמסר הנתבע במסגרת ההיתנגדות לבצוע שטר היא הגרסה המשקפת את המציאות, שהרי במועד שנתן את תצהירו טרם הוגשה התביעה דנן, כך שהנתבע עדיין לא היה חשוף לאפשרות שיחויב באופן אישי בגין יתרת החוב שנותרה לתשלום בעבור הבריכה והציוד הנילווה.

וכך הצהיר לעניין זה מנכל התובעת, מר דורון ניאגו, החתום על הצעת המחיר וההזמנה נשוא ענייננו (סעיף 8 לתצהירו): ".. הנתבע 1 הוא זה שפנה אל התובעת בבקשה לקבל הצעת מחיר ממנה; הנתבע 1 הוא מי שהתנהל מול התובעת לאורך כל הדרך; לא כל שכן, הבריכה הנ"ל הוקמה לבקשתו בביתו הפרטי בעיר טייבה. " על דברים ברוח דומה הצהיר מנהל הפרויקטים של התובעת, מר שמואל אדרי (סעיפים 3-8 לתצהירו): "במסגרת תפקידי בחברה, אני אחראי על קבלת הזמנות העבודה שנתקבלו אצל התובעת, ביצוען באמצעות צוותים מטעם התובעת בבית הלקוח החל משלב תחילת העבודות ועד למסירת הבריכה ללקוח.

מציג לך את החלטת בית המשפט ברמלה, בבר"ל, שם קבע כב' הרשם כי הוא מוצא את הטענות שלך, מפנה לסעיפים 18-19 להחלטת הרשם נועף רף, לנספח י"ד, מי הגיש את זה? נכון שבהליך ברמלה גם שם לא צרפתם שום דבר, שום ראיה התומכת בטענות לגבי ליקויים בבריכה? אבל יש לנו צלום.

...

" סבורני, כי דברים אלה מדברים בעד עצמם.

הנה כי כן, לא מצאתי ממש באף אחת מבין הטענות שהועלו על ידי הנתבעים בגדרי הליך זה. המסקנה הינה, אפוא, כי הנתבע אמנם רכש את הבריכה ואת מוצרי הלוואי בעבורו ובעבור החברה, וכי נותר חוב בסך 50,437 ש"ח בגין הבריכה ומוצרי הלוואי.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

ביום 24.7.11 נשלח אל התובעים, כמו גם כנראה אל שאר המשתכנים, מכתב על ידי מנכ"ל הנתבעת דאז, משה ברביבאי, המעדכן כי עודכנו תכניות הפיתוח בעיקר לגבי גבהי ומפלסי המגרשים.

בבקשת הרשות להגן של התובעים, שהפכה לכתב הגנה, הכחישו התובעים את טענות הנתבעת וחזרו בעיקר על הטענות שהעלו בכתב בתביעה שלהם.

העובדה ששלחו מכתב התראה רק בחודש דצמבר 2012 ולא מוקדם יותר, אינה משנה מסקנה זו וזאת נוכח עדות התובע, שאמינה עליי (סעיף 33 לתצהירו), לפיה כבר במהלך התשלומים הבינו התובעים כי עבודות הפיתוח מתעכבות, עובדה שנתמכת ממכתבה של נילי שרוני ז"ל מיום 26.9.11, שיצא כחודש לאחר גמר התשלומים מצד התובעים ובו נכתב, בין היתר, כי עבודות הפיתוח התעכבו עקב החלפת קבלן הפיתוח ובניית קירות תמך מחדש בחלק גדול מהפרויקט וכי הנתבעת עושה מאמץ גדול כדי שניתן יהיה להתחיל בבנייה, תוך רכוז מספר גדול של כלים העוסקים במרץ בעבודות הפיתוח.

אין מחלוקת כי המיגרש נימסר לתובעים רק ביום 31.7.13, זמן רב לאחר גמר התשלומים, אשר נעשה ביום 24.8.11 ועל כן הנתבעת הפרה למעשה את החוזה בהקשר זה. אדון עתה בראשי הנזק שנתבעו על ידי התובעים בעטיו של האיחור במסירת המיגרש.

אוסיף ואומר כי ממילא הוכח כי העידכון האחרון של תכניות הפיתוח נעשה בחודש יולי 2011 (ס' 34 לתצהיר דרדיגר), לפיכך, גם אם נימנה את 120 הימים החל מחודש יולי 2011 או אפילו מחודש דצמבר 2011 (בשל טענת התובעים שלא הוכחה אודות עידכון נוסף של התכניות במועד זה), היה על התובעים להגיש את הבקשה עד 1.1.13 או עד 1.5.12 לכל המאוחר ואילו זו הוגשה ביום 10.5.12.

...

הרבה למעלה מן הדרוש אומר כי דין הטענה להידחות גם לגופה, מהטעם שגם כאן יש לראות בנתבעת כמי שוויתרה על הבטוחות שלא הומצאו וזאת לאחר שלא דרשה לקבל אותם מעולם וכמי שמנועה היום מטעמים של תם לב, לדרוש כל פיצוי בגין עניין זה. סוף דבר אשר על כן, תביעת הנתבעת נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים 20% מסכומי האגרה ששולמו על ידם עבור התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרות לבית המשפט ועד התשלום בפועל לתובעים.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד עבור ניהול התביעה וכן ניהול ההגנה כנגד תביעת הנתבעת, בסכום כולל של 25,000 ₪.

ביום 24.7.11 נשלח אל התובעים, כמו גם כנראה אל שאר המשתכנים, מכתב על ידי מנכ"ל הנתבעת דאז, משה ברביבאי, המעדכן כי עודכנו תכניות הפיתוח בעיקר לגבי גבהי ומפלסי המגרשים.

בבקשת הרשות להגן של התובעים, שהפכה לכתב הגנה, הכחישו התובעים את טענות הנתבעת וחזרו בעיקר על הטענות שהעלו בכתב בתביעה שלהם.

העובדה ששלחו מכתב התראה רק בחודש דצמבר 2012 ולא מוקדם יותר, אינה משנה מסקנה זו וזאת נוכח עדות התובע, שאמינה עליי (סעיף 33 לתצהירו), לפיה כבר במהלך התשלומים הבינו התובעים כי עבודות הפיתוח מתעכבות, עובדה שנתמכת ממכתבה של נילי שרוני ז"ל מיום 26.9.11, שיצא כחודש לאחר גמר התשלומים מצד התובעים ובו נכתב, בין היתר, כי עבודות הפיתוח התעכבו עקב החלפת קבלן הפיתוח ובניית קירות תמך מחדש בחלק גדול מהפרויקט וכי הנתבעת עושה מאמץ גדול כדי שניתן יהיה להתחיל בבנייה, תוך רכוז מספר גדול של כלים העוסקים במרץ בעבודות הפיתוח.

אין מחלוקת כי המיגרש נימסר לתובעים רק ביום 31.7.13, זמן רב לאחר גמר התשלומים, אשר נעשה ביום 24.8.11 ועל כן הנתבעת הפרה למעשה את החוזה בהקשר זה. אדון עתה בראשי הנזק שנתבעו על ידי התובעים בעטיו של האיחור במסירת המיגרש.

אוסיף ואומר כי ממילא הוכח כי העידכון האחרון של תכניות הפיתוח נעשה בחודש יולי 2011 (ס' 34 לתצהיר דרדיגר), לפיכך, גם אם נימנה את 120 הימים החל מחודש יולי 2011 או אפילו מחודש דצמבר 2011 (בשל טענת התובעים שלא הוכחה אודות עידכון נוסף של התכניות במועד זה), היה על התובעים להגיש את הבקשה עד 1.1.13 או עד 1.5.12 לכל המאוחר ואילו זו הוגשה ביום 10.5.12.

...

הרבה למעלה מן הדרוש אומר כי דין הטענה להידחות גם לגופה, מהטעם שגם כאן יש לראות בנתבעת כמי שוויתרה על הבטוחות שלא הומצאו וזאת לאחר שלא דרשה לקבל אותם מעולם וכמי שמנועה היום מטעמים של תם לב, לדרוש כל פיצוי בגין עניין זה. סוף דבר אשר על כן, תביעת הנתבעת נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים 20% מסכומי האגרה ששולמו על ידם עבור התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרות לבית המשפט ועד התשלום בפועל לתובעים.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד עבור ניהול התביעה וכן ניהול ההגנה כנגד תביעת הנתבעת, בסכום כולל של 25,000 ₪.