בקשת צו מניעה זמני לביטול פיטורים והשבת עובדת לעבודה

התביעה הנ"ל הוגשה תחילה, ביחד עם בקשה לצוו מניעה זמני, לביה"ד האיזורי לעבודה בתל - אביב והועברה לביה"ד כאן בהתאם להסכמת הצדדים וכדי לקיים סמכות מקומית וזאת לאחר שבמסגרת דיון בבקשה לצוו מניעה זמני שהתקיים ביום 11/7/19 הגיעו הצדדים להסכמה כי הבקשה לצוו מניעה תימחק וזאת "מבלי להודות בכל חבות או טענה". בכתב תביעתו ביקש התובע כי יינתן צו הצהרתי המורה על בטלות פיטוריו מהנתבעת וכן צו עשה המורה על החזרת עבודתו וכסעד חלופי, הוא ביקש כי ביה"ד יחייב את הנתבעת לשם לו סכום של 200,000 ₪ בגין פיצויים על פיטורים שלא כדין וסכום של 150,000 ₪ בגין נזק לא ממוני לרבות בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב.

...

כן טענה הנתבעת כי למרות שמדובר בראיות נסיבתיות כלפי התובע הרי שאלו ראיות ברורות וכבדות משקל והן כוללות תמונות, סרטונים ואף עדויות של עובדים ואין הן מאפשרות מסקנה אחרת מאשר זו אליה היא הגיעה והיא שהתובע גנב ממנה סחורה.

טענות הנתבעת כאילו לא יכלה להתגונן מפני הטענות החדשות שהועלו לכאורה על ידי התובע בתצהירו, דינן להידחות שכן מדובר בטענות שפורטו כבר בדיון המוקדם והרי כתב התביעה אינו אמור לכלול את כל הפרטים שכן לשם כך יש תצהירים.

לפיכך ולאחר שקראתי את הבקשה, התגובה והתשובה וכן לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר הרלוונטי שבתיק לרבות כתבי הטענות, התצהירים והפרוטוקולים וכן לאחר שנתתי דעתי לפסיקה הרלוונטית בנוגע להרחבת חזית אסורה, לרבות זו שאוזכרה ו/או צוטטה על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הצדק עם הנתבעת בחלק ניכר מטענותיה וכי הטעמים שפירטה בבקשתה ובתשובתה מצדיקים את הוצאת תצהירה של גב' תורג'מן מהתיק הואיל וכל כולו בבחינת הרחבת חזית והוספת עניינים וטענות שאינם חלק מהמחלוקות שבתיק כפי שאלו הוצבו בכתבי טענותיו של התובע.

לסיכום - בשלב זה הריני מורה על הוצאת תצהירה של גב' תורג'מן מהתיק, כאשר בכל הקשור לתצהיר התובע - מאחר ולא הורתי על מחיקת כל הסעיפים שביקשה הנתבעת למחוק מתצהירו ומתוך מחשבה שאולי הוא ירצה לחסוך בזמן ובהוצאות ויבחר שלא לעמוד על בקשתו החלופית לתקן את תביעתו, ניתנת לו שהות בת 7 ימים מהיום להגיש העתק חדש של תצהירו אשר ממנו ייגרעו סעיפים 9 ו - 23 או כדי להודיע כי החליט לעמוד על בקשתו לתיקון כתב תביעתו, שאם כך יודיע יקצוב לו ביה"ד מועד לשם הגשת כתב תביעה מתוקן וכן ייעתר לבקשת הנתבעת ויקצוב לה 30 יום לשם הגשת כתב הגנה מתוקן וכן יחייב את התובע בהוצאות משפט.

בתביעה שלפנינו היא מבקשת להורות על ביטול פיטוריה והשבתה לעבודתה וכן על תשלום שכרה המלא החל ממועד פיטוריה ועד למועד השבתה לעבודה.

בעקבות מכתב הפיטורים השני, התובעת הגישה בקשה דחופה למתן צוי מניעה זמניים וארעיים ביום 25.12.2019, וביום 31.12.19 הגישה כתב תביעה.

...

לדידנו, גם אם היו אי דיוקים כאלו ואחרים בגרסתה של התובעת – הרי שאלו היו מינוריים, ולא מצאנו שיש בהם כדי לפגום באמינותה, באשר בעניינים המרכזים שעמדו להכרעתנו עדותה הייתה מהימנה ואף נתמכה בראיות אחרות שחיזקו אותה, כאמור לעיל.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומורים על ביטול פיטורי התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הרקע לבקשה ההליך החל בבקשה לצוו זמני שהגישו התובעים, מר נמר ויציגים – ארגון עובדי ההוראה בישראל (להלן – יציגים), לביטול פיטוריו של מר אייל נמר (להלן – מר נמר) מרשת אורט.

בהחלטה מיום 20.8.19 נדחתה הבקשה לצוו מניעה זמני, וניתנו הוראות לגבי המשך ההליך.

ביום 14.11.19 הוגש כתב התביעה בו ביקשו התובעים להחזיר את מר נמר לעבודה.

...

על בית הדין לנקוט בגישה ליברלית הנוהגת במקרה כגון זה ולהיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה.

נוכח תצהירו של מר נמר, שלפיו קיבל את המסמכים החדשים לאחר שהגיש את כתב התביעה, וכן לאור ההודעה של רשת אורט שלפיה היא אינה מתנגדת לתיקון המבוקש, אנו סבורים שדין הבקשה לתיקון כתב התביעה להתקבל.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

לפנינו תביעת התובע למתן צו עשה - צו החזרה לעבודה, ולחילופין, סעד כספי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש ופגיעה בשם הטוב.

נציין, כי תחילת ההליך היתה בבקשה שהגיש התובע ב-16.6.2021 למתן לסעד זמני במסגרתה ביקש שבית הדין יבטל את פיטוריו ויורה על שיבוצו בבית הספר המנוהל על ידי הנתבעת.

סיום העבודה בשנת 2021 והדיון בבקשה לסעד זמני שהגיש התובע ביום 7.3.2021 הודיע ב"כ התובע על חזרתו של התובע מהחל"ת והנתבעת בקשה לקבל מהתובע אסמכתות לגבי ההשתלמויות שהוא עבר בהתאם להסכמה אליה הגיעו בצדדים בבקשה לצוו מניעה מיולי 2019.

נציין, כי השאלה מדוע פוטר התובע היתה משמעותית בעת הגשת הבקשה לצוו מניעה ביולי 2019 ואולם מאחר והצדדים הגיעו להסכמה לגבי המשך עבודת התובע באותו דיון, הרי שמתפקידנו לבחון האם הצדדים פעלו בהתאם להסכמה זו ולא מדוע החליטה הנתבעת לפטר את התובע בסוף שנה"ל תשע"ט. שני הצדדים התייחסו לחוסר האמינות אחד של השני בסיכומיהם.

...

בהקשר זה נציין, כי שני העדים שהופיעו בפנינו לא דייקו לגבי פרטים רבים, אך מאחר ולא היה בכך לשנות את תוצאות פסק דין זה, לא מצאנו לנכון להתייחס לטענות אלו.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, תביעת התובע להחזרתו לעבודה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר משה נחמיה ומר יצחק אליעזר דשן; סע"ש 22704-02-23) (להלן – ההחלטה), בגדרה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני לפיטוריה, נקבע בין היתר כי "המענה לשאלה האם יש ליתן בהליך הזמני צו הצהרתי הקובע בטלות פיטורי המבקשת וצו עשה המשיב אותה לעבודה, התשובה היא שלילית. לפי מבחני הפסיקה, הנוגעת להליך זמני, דין הבקשה להדחות" (סעיף 83).

המשיבה היתנגדה למתן הצוו וחזרה על טענותיה והדגישה כי סכויי התובענה נמוכים שכן השימוע נערך לפי הכללים המקובלים והמבקשת לא נהגה בהתאם לכללי הנוהגים אצל המשיבה, בכל הנוגע ללבוש, הבאת ילדים ללא אישור, שיחות אישיות בדגש על זמינות לעבודה תקינה; רוב השימוע הוקדש לתקיפה אישית וישירה של מנהלה וחבריה; אשר למאזן הנוחות - מערכת יחסי העבודה בין המבקשת למנהליה עכורה; החזרת המבקשת לעבודה משמעו החרפת הסיכסוך בין המבקשת ליתר העובדים; החזרה לעבודה תיגרום להכבדה קשה על האירגון זאת נוכח הפגיעה בסדר העבודה, בעובדים ובמנהלים.

עוד טוענת המבקשת באשר לחוסר תום לבם של האחראית על הצוות הפרא-רפואי מנהל הסניף, ולפיה לאחר הגשת הבקשה למתן צו המניעה פנתה האחראית על הצוות הפאר-רפואי אל עובדת אחרת לכאורה כדי "לבסס טענה שלא היתה קיימת והיא כי בין העובדים לבין המבקשת קיימת מערכת יחסים עכורה". על פי הנטען בכך נעשה ניסיון להמציא עילה חדשה לפיטורים, של מערכת יחסים עכורה עם העובדים, אשר לא היתה ולא נבראה.

...

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר משה נחמיה ומר יצחק אליעזר דשן; סע"ש 22704-02-23) (להלן – ההחלטה), בגדרה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני לפיטוריה, נקבע בין היתר כי "המענה לשאלה האם יש ליתן בהליך הזמני צו הצהרתי הקובע בטלות פיטורי המבקשת וצו עשה המשיב אותה לעבודה, התשובה היא שלילית. לפי מבחני הפסיקה, הנוגעת להליך זמני, דין הבקשה להידחות" (סעיף 83).

באשר לטענת המבקשת כי הפיטורים נעשו בחוסר סמכות, שכן מנהל הסניף לא היה מוסמך לפטרה, נקבע כי הטענה לא בוססה והיא נדחית.

ערכת ערעור ממעטת להתערב בקביעותיה העובדתיות – לרבות קביעות עובדתיות לכאוריות - של הערכאה הדיונית, ולא שוכנעתי כי מקרה זה מצדיק סטייה מכך.

בשל המסקנה העולה לכאורה מניתוח מאזן הנוחות סבורה כי לשאלה אם יש לסווג את המשיבה כגוף דו מהותי חשיבות משנית, ובכל מקרה גם בהיבט זה החלטתו של בית הדין האזורי מנומקת ומפורטת כדבעי.

סוף דבר - דין הבקשה להידחות.