בקשת פשיטת רגל של בני זוג מאוחדים

לפני בקשת המנהל המיוחד לביטול הליך פשיטת הרגל בעיניינם של החייבים, שהנם בני זוג שהדיון בעיניינם אוחד, בשל מחדליהם במהלך ההליך וכן לאור מימצאי חקירה שהוצגו בדיון שהתקיים בתיק ביום 18.2.19; ביום 1.4.15 ניתן צו לכנוס נכסי החייב והושת עליו צו תשלומים בסך של 300 ₪ וביום 24.3.15 ניתן צו לכנוס נכסי החייבת והושת עליה צו תשלומים עיתי בסך 200 ₪.

...

בתום החקירה ביקשו בעלי התפקיד לבטל את ההליך ובהחלטתי שניתנה בתום הדיון קבעתי כי הנתונים שעלו בחקירה הצביעו לכאורה על חוסר תום לב מצד החייבים בכך שהציגו במהלך ההליך תמונה שונה מזו שעלתה בחקירה וציינתי כי "בחקירה קצרה של החייבת בפניי הוצב סימן שאלה מהותי על מצגי החייבים ובכלל זה הוכח בפניי כי בחודש נובמבר 2018 טיפלה החייבת במכירת אופנוע וכמו כן הוצגו בפניי אינדקציות כי בחודש אוגוסט 2018 רכב החייב על אופנועי שטח, ובנוסף התברר כי החייבת מפעילה מותג של דברי מאפה, שפעילותו נראית מסחרית ואולם החייבת טענה כי לא שולם לה דבר על פעילותו ולכן לא דיווחה עליה". לאור התמונה שעלתה מהחקירה החלטתי בטרם אחליט בבקשה לביטול ההליך לאפשר לחייבים להגיב לבקשה ובהתאם הוריתי להם להגיש עד ליום 20.3.19 תגובה מפורטת ובמסגרתה התבקשו ל"חשוף" בפני בעלי התפקיד את התמונה העובדתית הרלוונטית.

בהתאם לכך, אני מורה כי באותה הצעה יהא על החייבים להתחשב גם בחשד להכנסות של החייבת מהעסק של האפייה שאינן מדווחות ובפוטנציאל ההשתכרות של החייב כפי שעולה מהתמונה שהוצגה וממכירת האופנוע ועל אף המצב הרפואי שבגינו נקבעה לחייב דרגת אי כושר בשיעור של 100% לצמיתות.

כמו כן לאור מכלול הנתונים בהליך ולאור הספקות העולות מחקירת החייבת והחשדות שלא נסתרו כאמור על ידי החייבים, אני מורה בשלב זה, ועד למתן החלטה אחרת בעניין המשך ההליך, על השבת צווי התשלומים שניתנו בעניינם של החייבים על כנם החל מחודש יוני 2019.

אני מורה כי ככל שהחייבים לא יפעלו לפי החלטתי זו עד ליום 18.7.19, יהיה המנהל המיוחד רשאי לעתור לביטול ההליך ללא דיון נוסף.

ביום 26.1.12 ניתן צו כנוס בעיניינה של החייבת, וביום 1.2.12 – בעיניינו של החייב; בראשית הדרך לא מונה לחייבים מנהל המיוחד, ורק ביום 6.5.13 ולבקשת הכונס הרישמי מונה לבני הזוג מנהל מיוחד, ושני תיקי פשיטת הרגל של בני הזוג אוחדו.

...

אני ממנה את המנהל המיוחד כנאמן לנכסיהם.

בשים לב למחדלי החייבים ובשים לב לזמן שחלף מאז כניסתם להליך אני מורה כי יינתן לחייבת הפטר לאלתר מחובותיה בהליך (בכפוף לתשלום החודשי עד לחודש יולי 2018) והחייב יקבל הפטר בכפוף להוספה של 30,000 ₪ לקופה.

אני מאשר שכ"ט נאמן ואגרת השגחה – כדין.

כנקודת המוצא של הדיון ישמשו דבריו של כב' הנשיא ברק בע"א 3002/93 בן-צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3) 5, 22-21 (1995) (להלן: עניין סיטין) שם נאמר: "מכוח הלכת שתוף הנכסים מוענקות זכויות לאחד מבני הזוג (בן-זוג א') בנכס אשר נרכש מצד שלישי על-ידי בן הזוג האחר, ואשר לעתים רשום במירשם על שמו (בן-זוג ב'). מטבע הדברים, זכויות אלה של בן-זוג א' עשויות לפגוע בנושה של בן-זוג ב'. על-כן, נושה זה עשוי לבקש להוכיח כי הלכת השתוף כלל אינה חלה ביחסים שבין בני הזוג, ועל-כן מלוא הזכויות בנכס הן של החייב (כלומר, בן-זוג ב'). לדעתי, יש לאפשר לו הוכחה זו. אכן, בסכסוך בין בני הזוג, בינם לבין עצמם, רשאי כל אחד מהם להוכיח כי חזקת השתוף אינה חלה. בדומה, בסכסוך בין נושה לבין בן-זוג א', רשאי הנושה להוכיח כי חזקת השתוף אינה חלה ביחסים שבין בני הזוג. אין שוני מהותי בין הוכחה זו לבין כל הוכחה אחרת, שבה מבקש נושה, הטוען לזכות כלפי החייב בגין נכס פלוני, להוכיח את בעלותו של החייב באותו נכס. כל גישה אחרת תיפגע בזכויות של הנושה. אכן, אם הנושה "נפגע" מהילכת שתוף הנכסים, מן הראוי לאפשר לו להוכיח כי היא אינה חלה בנסיבות העניין.

ואכן, הרוב המוחלט של האסמכתאות אליהן הפנה עסק במקרה שבו בעל חוב קיים הוא שבקש לבחון את הדברים, או שדובר בויכוח במסגרת הליכי פשיטת רגל (ראו בעיניין זה גם אצל דוד מינץ "השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל – עיון מחדש" דין ודברים ט 105, 159 (תשע"ו)).

אירועים כלכליים חריגים, כגון "חיסול" נכסיו של אחד מבני הזוג, פעולה כלכלית חריגה תוך הפרת חובת האמון כלפי בן הזוג השני או כניסתו של בן זוג להליכי פשיטת רגל, עשויים גם הם להוות "מועד קריטי". על "המועד הקריטי" להיקבע ממקרה למקרה, לפי נסיבות העניין, ואין באמור אלא משום הדגמת מצבים אפשריים של "מועדים קריטיים". ב"מועד הקריטי" מתגבש השתוף בשאר הנכסים.

...

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות.

דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בית המשפט המחוזי נעתר באותה פרשה לבקשה לסעד זמני, בין היתר לאור הראיות לכאורה שבתיק, בשל מאזן הנוחות והעדר שיקולים שביושר לפסוק אחרת.

התוצאה לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, ואני מוחק את ההליך מחמת היעדר יריבות (מול המבקשת) והיעדר עילה (מול המבקש).

החלטתי זו ניתנת בהמשך לישיבת יום 16.4.19 ולטיעונים אשר נשמעו בה. מדובר בבקשת חייבים, בעל ואשה, להכיר בהם כפושטי רגל.

בהיותם בני זוג אוחד הדיון בעיניינם והוא נשמע לפני.

ברע"א 5290/17 אייזכנבערג נ' פייסל (פורסם בנבו, 22.4.18) ציין כב' השופט דנציגר כי: "...עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לכך שאין להמתין לשלב מאוחר יותר בהליך פשיטת הרגל לצורך בחינת תום לבו של החייב. אכן, חובת תום הלב "מרחפת" מעל הליך פשיטת הרגל ככלל; אולם, לצורך העניין, המשקל המצומצם שיש לתת לתום לבו של החייב בשלב המוקדם של בחינת הבקשה לצוו הכנוס, שונה מהמשקל שיש להעניק לו במסגרת הדיון בבקשת ההכרזה, ולאחר שנעשתה בדיקה מעמיקה בעיניינו של החייב [ראו לעניין זה: ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 20 (14.8.2012)].

...

החלטתי זו ניתנת בהמשך לישיבת יום 16.4.19 ולטיעונים אשר נשמעו בה. מדובר בבקשת חייבים, בעל ואישה, להכיר בהם כפושטי רגל.

התוצאה היא, כי בטרם אכריע בגורל ההליך לכאן או לכאן, יש לשמוע את עמדת הנושים הדה שרון ואח'.

סיכום: מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן: יש לשקול בכובד ראש את הטענות לחוסר תום לב ביצירת החובות במסגרת הליך זה. השלב בו יש לשקול טענות אלה הוא השלב הנוכחי, לאחר שהחייבים השלימו פרק זמן של שנה וחצי בהליך.

בית המשפט המחוזי מצא כי קביעה זו בהליך פשיטת הרגל מקימה השתק פלוגתא "במובן זה שאין תועלת מנקיטת הליכי מימוש, והנושה לא יזכה לכל הישתתפות עקב מימוש הנכס". כמו כן, בית המשפט קמא קבע כי מתן אפשרות למבקשת לנקוט בהליכי גבייה לשם גביית מלוא החוב של המשיב מהדירות, סותרת את קביעת בית המשפט בצו ההפטר החלוט, אשר פוטר את המשיב מחובו כלפי המבקשת.

כאשר עסקינן בשיתוף בחובות בין בני זוג שנישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון (לאחר 1.1.1974), נקבע בפסיקה כי: "כאשר הדין החל על בני הזוג הוא בהתאם למשטר חוק יחסי ממון, היינו, כאשר מדובר בבני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974, לא ניתן לומר עוד כי קיימת חזקת שתוף כללית וגורפת בחובות בן הזוג האחר כלפי צד שלישי הנושה באחד מבני הזוג. חוק יחסי ממון אינו יוצר שתוף קינייני של בן זוג אחד בנכסי רעהו, כאשר סעיף 4 לחוק אף קובע מפורשות כי 'אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני'.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.