בקשת פרעתי בתיק הוצאה לפועל לאחר הסדר עם חייב נוסף

אי חיובו של החייב בהוצאות עת נדחתה בקשתו בטענת "פרעתי". אי פסיקת ריבית פיגורים מהמועד בו דחה בית המשפט העליון את עירעורו של החייב ועד למועד בו הועבר הפקדון מתיק בית המשפט לתיק ההוצאה לפועל (22.8.18-13.9.18) ובתקופת עיכוב הבצוע (27.4.17 ועד 22.8.18) לחייב בהפרשי הצמדה ובריבית משפטית.

מתוך העדות: "בתקופה הזו הייתי רק בחלק מהתמונה... היה ניסיון להגיע להסדר כדי לייתר את העירעור... לא זכור לי כל פרט... אני לא זוכר ברמת וודאות הרבה יותר גדולה... אני לא זוכר פרטים מדויקים מה נאמר בכל שיחה. ב-23.4 כימעט בטוח ששוחחתי עם עו"ד מזרחי". באשר לדוא"ל מיום 19.4.17 השיב העד: "אני קורא שאם לא יקרה משהו, ייפתח תיק ההוצל"פ". בהמשך הוסיף העד כי למרות האמור להבנתו לא ייפתח תיק הוצל"פ. עוד יצוין כי בשל ההתנהלות בא החייב בטענות לעו"ד רז בה הביע את אי שביעות רצונו מטיפולו.

בנוסף קובעת תקנה 127(2) לעניין הפרישי הצמדה וריבית: "בעד ניהול תיק ההוצאה לפועל מתום המועד הנקוב באזהרה לתשלום החוב". סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל קובע את חובת המצאת האזהרה לחייב ובסעיף קטן (ה) נאמר: "לא יוחל בבצוע פסק הדין אלא לאחר המצאת האזהרה ולאחר שעברה התקופה שנקבעה באזהרה" (כחריג רשאי רשם ההוצאה לפועל לאשר נקיטת הליכים לפני מסירת האזהרה).

...

באשר לאי-פסיקת שכ"ט ב' לגביו מערער הזוכה, מצאתי שיש לדחות את הערעור בעניין זה הן מהטעמים שציינה הרשמת בהחלטתה לעניין אי הבדיקה והדיווח על הגשת הערעור והן מהטעמים הנוספים כדלקמן.

הוצגו בפניי תחשיבים שונים שאין ביכולתי להכריע ביניהם ומקובלת עליי החלטת הרשמת הבוחנת את התחשיבים הנעשים על ידי גזברות לשכת ההוצאה לפועל.

החלטת הרשמת סבירה ולא מצאתי להתערב בה. לאור כל האמור לעיל תחליט רשמת ההוצאה לפועל לגבי הסכום המופקד בתיק והחלטת עיכוב הביצוע שניתנה על ידי מבוטלת בזאת.

לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל ( כב' הרשמת מיטל דלל- אינשטיין ) מיום 20.4.17 שדחתה בקשה בטענת פרעתי בתיק הוצאה לפועל( 518341-03-16)שניפתח ע"י המשיבה כנגד המערער 2.

לאחר הצגה בתמצית של השתלשלות העניינים, הכריעה הרשמת בשאלת אפשרות קזוז החיובים על פי שני פסה"ד הנ"ל ,זה מול זה, קרי קזוז סך של 15,725 דולר משנת 2002 מהחוב הפסוק נושא בקשת הבצוע של המשיבה בסך של 35,000 ₪ וקבעה כי פסה"ד המתייחס לחיוב הראשון הוא : "בגדר המלצה בלבד, להבדיל מקביעה החלטית"; "אין בידי החייב כל חיוב פסוק או טענה מבוררת הניתנים לקזוז כנגד החיוב הפסוק שנקבע נגדו ונגד חברת אוכפי סביון בפסק הדין שהוגש לבצוע"; "נוכח המחלוקת בין הצדדים בעיניין הזכות לתשלום הסך של 15,725 דולר ומשאין לפני חיוב פסוק לתשלום הסכום הנ"ל או טענה מבוררת - לרשם ההוצאה לפועל אין הסמכות לידון בטענת הקזוז. אשר על כן, בקשת החייב בטענת ה'פרעתי' נדחית..." בדיון ע"פ חזרו המערערים על טענותיהם בפני הרשמת (בעיקר כי לא מדובר בזכות קזוז ששנויה במחלוקת).

האחרונים הגישו תביעה ( ת.א (ת"א) 94003/96 ) בגין הפרת ההסכם ולאחר הסכמה למתן פס"ד לפי סעיף 79א' נקבע בפסק הדין מיום 12.5.02 (שנחתם פורמלית ביום 20.5.02) בין היתר שהסכם המכר לא שיקף את המציאות כהוייתה, שכן נכתב בהסכם שהתמורה החוזית היא 110,000 דולר + מע"מ, אלא שבין הצדדים הוסכם שהמערערת תקבל, בנוסף, 92,500 דולר שזכרם לא בא בהסכם.

התובעים נותרו חייבים 15,725 דולר וכי: "אין בפניי תובענה שכנגד ביחס לסכום זה ולכן אין מקום לחיוב התובעים בסכום האמור (כולו או חלקו). ברם, המלצתי בפני הצדדים הנה כי הנתבעת 1 תקבל מן התובעים סך של 60,000 ₪ לחיסול החוב האמור ולאחר מכן תעביר את הזכויות במקרקעין על שם התובעים". אופראטיבית, נקבע בסוף פסק הדין : "יש לצפות מן התובעים שישלמו לנתבעת 1 את הסך של 15,725 דולר (או, כהמלצתי לעיל, 60,000 ₪)" וכן כי : "יש לצפות שהנתבעת 1 תסדיר את פרעון חובה לשלטונות מס שבח מקרקעין בלא דיחוי. אגב, הסכום שהתובעים טרם שילמו לנתבעת 1 כאמור לעיל, יכול להוות בידיהם בטוחה לתשלום מס השבח, באופן זה שאם תמנע הנתבעת 1 מבצוע התשלום (לאחר השגת הסדר עם שילטונות מס שבח) - יוכלו התובעים לשלם את הסכום המוחזק בידיהם (בין אם לסילוק מלוא החוב שייקבע, או חלקו)". ערעור המשיבה על פסק הדין נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי ( ע"א 2347/00) אולם המערערים לא נקטו בכל הליך בסמוך לכך .

...

לטענת המשיבה דין הבר"ע להידחות על הסף מחמת שמדובר בטענות ממוחזרות שנדונו ונדחו.

[ראה רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ (30.7.87)] במבחן טענות הצדדים שוכנעתי כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת.

הנה כי כן ,המסקנה היא כי בדין דחתה הרשמת את טענת ה"פרעתי" .

לסיכום לאור האמור הערעור נדחה.

המערער לא שילם דבר בתיק, אך הגיש בקשה בטענת פרעתי בה טען כי כיון שהמשיב הגיע להסדר עם החייב הנוסף, וכיוון שהמשיב לא דווח על ההסכם ועל התקבולים שקבל על פי אותו הסדר, יש לקבוע כי גם החוב כלפיו מבוטל, או לפחות מופחת.

יש לציין שבעבר כבר הגיש המערער בקשה בטענת פרעתי, אך זו נמחקה לאחר שניתנה לו הוראה על ידי רישמי ההוצאה לפועל להמציא תחשיב של החוב לטענתו, אך הוא לא עשה כן. כב' רשמת ההוצאה לפועל מרים דרמוני-יזדי קיבלה את טענות המערער בקשר לגובה החוב, וקבעה כי כיוון שהמשיב הגיע עם החייב הנוסף להסדר לגבי מחצית החוב, אין מקום לחייב את המערער אלא במחצית השנייה של החוב, אך דחתה את יתר טענת המערער וכפי שפורטו לעיל.

...

כב' הרשמת קבעה, כי המערער לא הצליח להוכיח קנוניה כלשהי בין המשיב לבין החייב הנוסף, ואף אני סבור שמלבד טענות בעלמא לא הובאה כל ראיה לגבי קנוניה כזו.

המערער ישלם את הוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד המערער.

במהלך ניהול הליכי ההוצל"פ הגישו המבקשים בקשות שונות בטענת פרעתי, אשר נדחו, וכן ננקטו הליכים משפטיים שונים, במהלכם עוכבו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לסירוגין.

טעם נוסף הנו הסדרי החוב שנערכו בין הצדדים ונחתמו על ידם, במסגרתם הודו המבקשים בחוב כפי שהוא נקוב בתיק ההוצאה לפועל, ללא הסתייגות כלשהיא.

טענות המבקשים המבקשים שבים ומעלים את אותן טענות אף בערכאה זו. לשיטתם, חיובם בריבית פיגורים (בגין תקופה של 20 שנה) חרף פתיחת הליכי הוצאה לפועל 5 שנים לאחר שניתן פסק הדין ובהמשך עיכוב ביצועו, בהסכמת המשיב, ברוב תקופת ניהולם של הליכי ההוצל"פ, הנו שגוי, מנוגד לתכלית החיוב בריבית פיגורים, חותר תחת החלטות וצוים שניתנו וגורם להם עוול.

...

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אלעד טל) מיום 23.4.2019, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מר שאדי ג'ובראן מיום 18.11.18 אשר דחה את בקשת המבקשים לביטול ריבית הפיגורים שצמחה על החוב כך שהחוב בתיק ההוצאה לפועל, יאופס.

קבלת טענת המבקשים משמעה כי ככל שתביעת המשיב לתשלום פיצוי מוסכם הייתה נדחית, הרי שהוא לא היה זוכה לא בפיצוי מוסכם ולא בריבית פיגורים, הגם שהחוב העיקרי לא שולם במועד.

טענת סף נוספת שנטענה "בחצי פה" הינה שיש לדחות את הבקשה בשל כך שלא צורף אליה תצהיר לאימות העובדות המועלות בה. אף טענה זו מצאתי לדחות.

משאין בין הצדדים הסכם לעניין הריבית שתחול, לא קיימת תחולה לסע' 6(א)(1) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, וכפי שנקבע בפסק הדין קמא – הריבית נקבעת לפי סע' 5 לחוק זה. אשר על כן ברכיב זה נדחית בקשת רשות הערעור.

סוף דבר – חלק הבקשה נדחה כמפורט לעיל, רכיב אחד ממנה כמפורט בסע' 26 יועבר להרכב שידון בבקשה למתן רשות ערעור.

.בסעיף 9 להסכם נקבע: "...היה ולא ישולם מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל במועדים שסוכמו בין הצדדים יהיה הזוכה זכאי להפעיל הליכי הוצל"פ שעוכבו כנגד החייבים לנקיטת הליכים נוספים נגדם, ללא מתן התראה..." אני דוחה את טענת החייבים כי סכום הפצוי המוסכם.

ההלכים המשפטיים הסתיימו ביום 28.11.16, בהסדרי חוב לפיהם שילמו המערערים למשיב סך של 300,000 ש"ח, זאת לאחר שנדחתה בר"ע שהגישו על דחיית בקשתם בטענת פרעתי ביום 15.10.09.

לטענת המערערים שגה כב' הרשם עת קבע כי עליהם לשלם בנוסף לפצוי המוסכם אותו שילמו בשל הפגור בתשלום, גם ריבית פיגורים, שכן המדובר בכפל פיצויים; עת היתייחס למועד תחילת החיוב כיום מתן פסה"ד, ולא ליום 26.4.97; עת היתעלם מכך שתיק ההוצל"פ ניפתח בחלוף 5 שנים ממועד מתן פסה"ד; כי לאורך התקופה מאז ניפתח תיק ההוצל"פ ניתנו החלטות בדבר עיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ; כי המשיב נקט בסחבת מכווונת בשל קיומם של נושים ומעקלים; כי היתקבל ערעורם על ההחלטה הדוחה את הבקשה בטענת פרעתי; כי סכום ריבית הפיגורים שנקבע חסר כל פרופורציה ביחס לתנאי השוק.

...

טענות החייבים נדחות לגופן לאור העובדה כי הטענות סותרות החלטה מפורשת של כב' הנשיא .

.בסעיף 9 להסכם נקבע: "...היה ולא ישולם מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל במועדים שסוכמו בין הצדדים יהיה הזוכה זכאי להפעיל הליכי הוצל"פ שעוכבו כנגד החייבים לנקיטת הליכים נוספים נגדם, ללא מתן התראה..." אני דוחה את טענת החייבים כי סכום הפיצוי המוסכם.

..דין הבקשה להדחות לגופה, ואינני מקבל את טענת החייבים כי הפיצוי המוסכם בא במקום ריבית הפיגורים: לשונו של פסק הדין.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב הוצאות בגין הערעור בסך של 5,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל שעוכבו במסגרת החלטתי מיום 2.1.19.