בקשת פסלות שופטים בשל תביעה אישית ותלונה במשטרה

בקשת פסילה זו מצריכה ואף מחייבת הכרעה בסוגיה משנית, אך לא פחות חשובה – האם עקב תלונה למשטרת ישראל שהגיש בנו של המותב כנגד הנאשם עצמו בגין סחיטה באיומים, יש להורות על פסלות המותב עצמו.

כך גם קבע בהליך נוסף: "העובדה כי הובא בפני השופט מידע על איומים כנגדו אינה יוצרת, מניה וביה, עילת פסלות. אמת, איום על שופט, בין במשתמע ובין במפורש, הנו דבר חמור אשר פוגע בעקרונות היסוד של שיטתנו. הוא מהוה פגיעה קשה בשלטון החוק, ככלל, ובפעילות מערכת בתי-המשפט, בפרט. יש לעוקרו מן השורש ולגנותו בכל פה. זאת ועוד, איום על שופט על-ידי בעל-דין משמעו ניסיון ליצור מעורבות אישית של השופט בסכסוך המתברר בפניו ולהטות משפט על-ידי פגיעה באובייקטיביות השיפוטית. למרות זאת רק בנסיבות חריגות ביותר יהא באיום על שופט כדי להוות עילת פסלות" [ע"פ 1867/01 ארמונד מיארה נ' מדינת ישראל, נה(4) 865, 870-869 (2001) (להלן – עניין ארמונד); ההדגשות אינן במקור – ח.כ.] כך גם נפסק על ידי כב' הנשיאה (כתוארה אז) ביניש: "כבר נפסק כי עצם הגשת תלונה או תביעה כנגד שופט אין בה, כשלעצמה, כדי להביא לפסילתו, שכן אין הן יוצרות אצל שופט מקצועי חשש ממשי למשוא פנים... הטעם לכלל זה הוא כי כל תוצאה אחרת תיתן בידי בעל דין או עורך דין כלי לפסילת שופט ולמניפולציה בעיניין זה, ללא כל תשתית או יסוד בדין, אלא רק על ידי הגשת תלונה או תביעה שיכול שאין בה ממש" [ע"א 10352/07 פלוני נ' פלוני, פס' 5 (20.05.2008) (להלן – עניין פלוני)].

כך גם נקבע על ידי כב' הנשיאה חיות: "אין בהגשת תלונה נגד שופט לאחד מן הגופים המבררים תלונות נגד שופטים כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש לפסול את בית המשפט לבסס חשש ממשי למשוא פנים שמעבר להגשת התלונה. הגשת תלונות כשלעצמה אינה מבססת חשש כלשהוא למשוא פנים... אילמלא כן היה בעל דין יכול לפסול שופט כל אימת שירצה באמצעות הגשת תלונה" [ע"א 7393/17 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ (15.11.2017) (להלן – עניין חלפון)].

...

דברים דומים נקבעו בע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי, פס' 6 (02.03.1998), כדלהלן: "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק', אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" [ראו גם: ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע, פס' 6 (28.07.2003); ע"א 6575/11 פלוני נ' פלונית, פס' 7 (09.10.2011); יגאל מרזל, "פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן (א' ברק, י' זמיר, א' כהן, מ' סבוראי וא' עפארי עורכים, 2017)].

סוף דבר טענה לפסלות מותב נוגעת בשורש ההליך השיפוטי ויש בה כדי להשליך על ההליך כולו, כמו גם על היושב בדין.

אולם, בשים לב לפסיקת שופטי בית המשפט העליון שהובאה לעיל בהרחבה, הרי שאין לאפשר מניפולציה של מערכת עשיית החוק, מקום בו נאשם מבקש לכופף אותה לרצונותיו.

המשיבים מפנים לסעיף 28 (א) המורה: "תובע או מיתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא יצווה עליו בית משפט, שופט או רשם, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן ביטחון או ערבות לפירעון הוצאות משפט שנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט." פסק הדין ת"א 26199-04-19 זרמון נ' ELENA MALYSHEV (להלן: "עניין זרמון") מבסס את הטענה שאין לזקוף לחובתו של תובע 2 את היותו תושב חוץ כעילה לתשלום ערובה.

משכך, לטענת המבקשת, אין פסול ברצונה להבטיח עצמה ולוודא כי יתאפשר לה לקבל את הכספים שיגיעו לה, במידת הצורך.

צלום המסך של אפליקציית חשבון הבנק שלו מנייד אישי, לא מפורטת אף היא דיו; לטענת המבקשת, ניתן היה בעלות כספית קטנה לבקש מהבנק דוחות רווח – הפסד, או הדפסת דפי בנק לאורך תקופה.

מצב כלכלי ירוד באשר לפרמטר הנטען שעניינו מצב כלכלי ירוד, מסביר בית המשפט בעיניין קרמין: "מצב כלכלי ירוד של התובע – שיקול זה מעורר בעייתיות. בודאי כשיקול יחיד, ולטעמי אף כשיקול מן המניין. כאשר עסקינן בתובע השרוי במצב כלכלי ירוד, מתעורר ביתר שאת החשש שמא לא יוכל לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך. חרף זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד". וגם – "על שערי בית המשפט להיות פתוחים בפני כל מתדיין, עני כעשיר, אביון כאמיד, ואוי לנו אם ייוצר הרושם כי צדק הוא נחלתם הבלעדית של בעלי הממון". (ר' עניין קרמין עמוד 9 למעלה).

בהקשר זה, ראו קביעת כב' השופט גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איבראהים ואח' [פורסם בנבו]: "אמנם, ייתכן שחיוב בהפקדת ערובה פוגע בקניין המשיבים - הן בזכותם לגשת לערכאות שניתן לראותה כזכות קניינית עצמאית, והן בקניינם במובנו הרגיל, הנפגע על ידי החיוב להפקיד ערובה כספית להוצאות המבקשת. עם זאת, במסגרת האיזון הכולל, על בית המשפט להיתחשב גם בפגיעה האפשרית בקניינו של הנתבע, אשר יתקשה לגבות הוצאותיו כעולה מנסיבות המקרה" (ההדגשות לא במקור).

כך גם לעניין השתלשלות העניינים המתוארת בבקשה ובתגובה בקשר לתלונה במישטרה ולאיומים.

...

דיון והכרעה ייאמר כבר עתה כי לאחר שטענות הצדדים נבחנו, דין הבקשה להתקבל באופן חלקי ולהלן הנימוקים; נכון למועד הגשת הבקשה ומתן ההחלטה, חלות התקנות החדשות.

5129371סוף דבר: 546לאור המקובץ לעיל, לאחר שנשקלו בכובד ראש מארג השיקולים שבפסיקה, ובהתאמה לנסיבות העניין, הבקשה ביחס לתובע 1 – נדחית; ביחס לתובע 2, הבקשה מתקבלת בחלקה והוא יפקיד סך של 10,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24964-04-16 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נסרין עדוי-ח'דר התובעת פלונית ע"י ב"כ עו"ד יוסף סגל ואח' הנתבעת עירית טירת הכרמל ע"י ב"כ עו"ד רועי זאבי ו/או מיכל רייף ליפשיץ פסק דין

בפרוטוקול הדיון נטען על ידי בא כוחה, שאין לתובעת שום דבר אישי כנגד העו"ס. בנסיבות, התובעת עתרה לתיקון כתב התביעה, כך שתצורף עריית טירת הכרמל (להלן: הערייה) כנתבעת בעוד שהתביעה כנגד העו"ס תדחה.

בדיון קדם המשפט שהתקיים לאחר הגשת הבקשה כאמור, ולאור שאלת החבות, נקבע התיק לשמיעה באותה שאלה בלבד, הכל בטרם תוכרע הבקשה לפסילת המסמך.

באשר לעו"ס, כך היא מסרה במישטרה: " ... ביום הזה, ד' הביאה את שתי בנותיה להסדרי ראיה עם אביהם ... במרכז הקשר ... זה היה בשעות הערב, ד' הגיעה למרכז הקשר, נכנסה עם הבנות, הבנות הלכו לאביהן, ד' ביקשה לשוחח איתי, אני נעניתי לה, השיחה בינינו התפתחה התארכה ולכן אני ביקשת מד' לצאת איתי למחוץ [כך במקור] למרכז כדי שהבנות יוכלו להתפנות לפגישה עם אביהן. יצאנו אני וד' החוצה והמשכנו לדבר ומאחר וד' הסלימה את תגובותיה ולא הסכימה להגיע להבנה, אני ביקשתי ממנה שתלך מהמקום ושתחזור בעוד כשעה. ד' הלכה מהמקום ואני נכנסתי לחדר של הבנות לבדוק שהכל בסדר. כאשר יצאתי מחדר המפגש הבחנתי דרך דלתות הזכוכית של המרכז שד' חזרה שוב, בעודי מנסה לפתוח את דלת המרכז ולצאת לקראתה היא באותו זמן משכה את הדלת ובעצם זזה לאחור כדי שהדלת תיפתח, למעשה נוצר מצב בו אני מנסה לפתוח את הדלת וגם היא מנסה מהצד השני לפתוח את אותה דלת וזה בעצם מה שהיא מכנה דחיפה. אני לא נגעתי בה בכלל פיזית. וזאת גם לא הייתה כוונתי. לאחר מכן אני יצאתי לראות מה היא רוצה, היא רצתה להביא סוודר לבנות. אחרי זה אני לקחתי ממנה את הסוודר וד' הלכה מהמקום תוך שהיא מאיימת שתלך למישטרה ולהגיש תלונה עליי על כך שדחפתי אותה.". היא הוסיפה ומסרה שכן היא אמרה לד' שאם היא תיכנס למרכז היא תזמין לה מישטרה, וזאת לפי הנהלים במקום, שכאשר "ישנו הורה שמפר את הסדר אנחנו מבקשים ממנו לעזוב ומתריעים כי אם לא יעזוב את המקום אנחנו נאלץ להזמין מישטרה". בתשובה לשאלה אם אחותה של ד' הייתה ומאיזה שלב, העו"ס מסרה, כי האחות הייתה מההתחלה כאשר ד' הביאה את הבנות למרכז באותו יום.

כך לדוגמא, בתעודה הרפואית הראשונה, מיום 12.5.2015 נרשמו הדברים הבאים: "אתמול ניחבלה באמה ימין מדלת שנטרקה עליה ועיקמה את קרסול ימין כשצעדה אחורה. היום כאב ברגל". בכתב התביעה, בתצהיר ובהודעה במישטרה אין כל זכר לפגיעה באמה ימין, אין כל זכר לעיקום הקרסול כשצעדה אחורה.

...

בשקלול העדויות הנ"ל, שוכנעתי כי עדותה של העו"ס עדיפה על עדותה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה לפי מאזן ההסתברויות.

לסיכום אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

הוסיפה וציינה המבקשת, כי במקביל להגשת הבקשה דנא היא הגישה תלונה למישטרה בגין זיוף החתימה כנטען, וכן הגישה יחד עם בן זוגה תלונה לועדת האתיקה בלישכת עורכי הדין בגין הנטען.

אשר לנטען בנוגע לשהוי בהגשת הבקשה, המבקשת חוזרת ומסבירה את חששה כי אם תעורר את עניין הזיוף הדבר יוביל לפסילת התביעה, וכי חרף חוסר שביעות הרצון מעורכי הדין היא הרגישה כי היא שבוייה בידיהם ושטענותיה לפסילת ייצוגם יוכחשו ויגררו ביזבוז זמן ומשאבים אשר יכבידו על חייה האישיים.

דיון והכרעה השאלה העקרונית מהו טיב מערכת היחסים המשפטית שבין המבקש לבא הכוח המייצג בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית נדון בהרחבה על-ידי כב' השופט גרוסקופף בת"צ (מרכז) 4263-03-11 אשל היאור בע"מ נ' חברת פרטנר תיקשורת בע"מ (ניתן ביום 16.04.2016): "התפיסה לפיה המבקש/התובע המייצג אינו יכול להחליף כרצונו את בא הכוח המייצג משקפת מודל יחסים ייחודי לתובענות ייצוגיות, השונה ממודל היחסים המתקיים במקרה הרגיל בין מתדיין לעורך הדין המייצג אותו. מודל היחסים הרגיל בין מתדיין לעורך דינו הוא מודל יחסים אנכי, במסגרתו המתדיין הוא אדון ההליך, ועורך הדין הוא עושה דברו. לעומת זאת מודל היחסים המתקיים בתובענה הייצוגית בין המבקש/התובע המייצג לבין בא כוח הייצג הוא מודל יחסים אופקי, במסגרתו יש להליך שני אדונים, שכל אחד מהם חיוני להצלחת התובענה: המבקש/התובע המייצג, מאחר שעילת התביעה האישית שלו היא בגדר נקודת משען ארכימדית לפי סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות; בא הכוח המייצג, מאחר שהוא בעל המיקצוע האמון לפי סעיף 17 לחוק על ייצוג האינטרסים של כלל חברי הקבוצה (וזאת כבר מרגע הגשת הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית( {...}

...

המסקנה האופרטיבית לעניין הבקשה שלפני היא כדלהלן: הודעת המבקש/התובע המייצג על הפסקת ייצוגו על ידי בא הכוח המייצג מפסיקה אומנם את יחסי ההרשאה הקיימים ביניהם מכוח הסכם ההתקשרות, אולם אין בכך כדי להביא לביטול של מעמדו של בא הכוח המייצג במסגרת התובענה הייצוגית, וממילא רשאי הוא להמשיך לפעול כשלוח של הקבוצה מכוח ההרשאה שניתנה לו מכוח סעיף 17 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת המבקשת להורות על העברת עורכי הדין המייצגים מתפקידם נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 5821-11-22 מדינת ישראל נ' פלדמן לפני כב' השופטת נעה תבור, סגנית הנשיא המאשימה: מדינת ישראל באמצעות מדור תביעות ת"א ע"י ב"כ עו"ד ליהי אזולאי הנאשם: טל פלדמן בעצמו פסק דין

הוא כורך זאת בעצמו יחד כאשר בסיום הבקשה ת/1 הוא כותב מפורשות " צירפתי נספח על הכרותי עם השופטת. תחליט כב' השופטת אם זה מספיק לפסלות או לא" (וראו גם דבריו במישטרה ת/11 וגם ת/12 ש' 24 וראו בהרחבה בפרק הדן בעבירה של השפעה בלתי הוגנת על ההליך).

ריבוי הבקשות מתיש ומיותר אך הוא אכן מצביע על ההקשר של פסלות שופט ואזכור שמות בני מישפחה משמש כלי להגיע ליעד הפסלות.

בקשות פסלות אינן נדירות ועצם הגשת הבקשה והאיזכור כי קיים בסיס לחשש ממשוא פנים נושאות לעיתים אופי אישי.

נגד הנאשם ניפתחו שלושה תיקי חקירה בעקבות תלונות השופטת: מספר תלונה פל"א מועד הגשת התלונה סוג עבירה מועד גניזה אישום בכתב האישום ראשונה 172510/2018 17.4.18 העלבת עובד ציבור 17.7.19 שניה 367998/2019 21.8.19 איומים 20.4.20 אישום ראשון שלישית 382123/2000 05.07.00 איומים אישום שני התלונה השניה הוגשה בהתייחס לעבירת איומים שבוצעה ביום 10.7.19.

...

אמנם בעדותו טען הנאשם לפרקים שהיה אדיש לשאלת הפסלות ובעיקר ביקש שתינתן החלטה (ראו למשל עדותו בעמ' 59 ש' 19 ואילך) אולם לצד זאת חזר ואמר שהשימוש בפרטי בני המשפחה נועד במפורש כדי להביא את המותב להיעתר לבקשת הפסלות שהגיש (ראו למשל עמ' 33 ש' 8 ועמ' 48 ש' 32 וגם בהודעתו ת/11 ש' 38 ואילך).

שוכנעתי כי באישום הראשון התקיים היסוד העובדתי של שליחת בקשה אל שופט והתקיים היסוד הנפשי של רצון להשפיע שלא כהוגן על הליך שיפוטי.

שקלתי האם לבקש מן המאשימה נתונים אודות מועד מסירת ההודעה למתלוננת אך בסופו של דבר נמנעתי מכך.

סוף דבר המאשימה הביעה חשש כי זיכוי הנאשם יהווה מסר המתיר השתלחות בשופטים.