בקשת פסלות שופט עקב סחבת וגרירת רגליים

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 22106-02-22 יפה ואח' נ' דיאמנט ואח' 13 אוקטובר 2022 ג' חוהמ"ס, תשרי תשפ"ג לפני כב' השופטת י. שבח, סג"נ מבקשים 1. זוהר יפה 2. ענת ספיר 3. טלי יפה-לינגל 4. שרון אסיף ע"י ב"כ עוה"ד נבות תל צור, גילי כצמן, מור כהן, טליה אבני, ואלרן דולב משיבות 1. דורית דיאמנט 2. איילה רפלד 3. אילנה כהן ע"י ב"כ עו"ד נדב יריב פסק דין

המבקשים מתמקדים "אך ורק בכשלון מתמשך וחריף של הבורר הנכבד לסיים את חלוקת העזבון"; משהבוררות מיתנהלת ב-"סחבת אינסופית" הנעוצה ב-"היתעקשות הבורר לחלק בעין את העזבון חרף העובדה כי הדבר אינו אפשרי". הבקשה נסמכת על שלוש עילות: "הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים" נוכח המנעות נמשכת של חלוקת העזבון; "ענוי דין כבד" שניגרם למבקשים נוכח היתנהגות הבורר והעדר הכרעה; וכן "חריגת הבורר הנכבד מסמכותו ומהמנדט שקבל" כאשר במקום לעסוק בחלוקת העזבון הוא עוסק בניהול השוטף של החברות.

לשיטתן, על המבקשים, ש"חלבו" מהעזבון ביחד עם אימם דליה ז"ל "עשרות מיליוני שקלים" מוטלת האחריות להמשכות הבוררות לאור הליכי סרק שהגישו; משהם "גוררים רגליים"; אינם משלמים את החשבונות שמגיש הבורר בגין החלטותיו והן נאלצות לשלמם; כי התקלה במינוי רו"ח אדמוני רובצת לפתחם של המבקשים ש"עשו יד אחת" עמו; כי חוות דעת רו"ח בוכניק התעכבה לאור היתנהלות זוהר "שמסרב משך חודשים ארוכים למסור מידע". המשיבות טוענות כי הבקשה הוגשה על רקע ניסיונם "הנפסד" אף "המלאכותי" של המבקשים לסכל את מתוה החלוקה בעין לשתי קבוצות שהוצע ע"י הבורר לפיו המשיבות תקבלנה את מקרקעי הסנטוריום, עת מתוה גם משתלם יותר בהיבט המיסוי.

הבורר סוקר את החלטתו למנות את רו"ח עו"ד ברזילי כמומחה מטעם הבוררות "לבחון את הצעת החלוקה שהוצעה ע"י הבורר". הבורר מציין כי המומחה הגיש את חוות דעתו "באיחור של 8 חודשים", וכי עת המומחה ברזילי הציע "כי רו"ח יכין את החישוב" סבר הבורר "לתומו" כי רו"ח ממשרד ברזילי יערוך את החישוב, אולם התברר לו כי המומחה העביר את הבצוע ל " 'קבלן משנה' בשם רו"ח אדמוני", צעד המהוה לעמדתו "תקלה חמורה". הטיוטה השנייה שהוציא המומחה ברזילי נסמכה על חישוביו של רו"ח אדמוני, ונפסלה ע"י הבורר גם מחמת פגם נוסף.

...

במקום לדחותן על הסף בהחלטה קצרה המחזיקה מספר שורות, הבורר מוצא לנכון להעביר כל בקשה שכזו לסבב תגובות, להוציא תחת ידיו החלטה ארוכה ומנומקת, לעיתים מצטדקת, לעיתים מתפלמסת ("...נהפוך הוא, מי שגרם לעיכובים בהנעת ההליך הם דווקא המבקשים", "אני סבור שיש בהגשת הצעות הרכישה משום ניסיון לחתור תחת החלטת הבורר..."), לשלוח חשבון שכ"ט, להמתין שזה ייפרע ורק אז לשחרר את ההחלטה.

. האם די בכל האמור לעיל כדי "להעביר את הבורר מתפקידו" ו".

גם אז אני סבורה, בהלימה לעמדת הבורר הבאה לידי ביטוי בתשובתו, כי אף בהכרעה מעין זו יסיים הבורר את תפקידו.

העותרים בעתירה השנייה טוענים כי הענקת 800 רישיונות א/5 מטעמים הומנטאריים למבקשי מקלט יוצאי דארפור בשלוש הפעימות בין השנים 2018-2017 התבססה על קריטריונים שרירותיים של גיל ומועד כניסה לישראל, באופן המהוה אפליה פסולה ביחס לשאר מבקשי המקלט יוצאי דארפור.

"גרירת הרגליים" שבה נוקטת המדינה בהקשר זה (כפי שכונתה היתנהלות זו בבג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' הכנסת, פסקה 46 (23.4.2020) (להלן: עניין גרסגהר)), באה לידי ביטוי בגרסה המשתנה שהציגו המשיבים בכל אחד משלבי הדיון בעתירות שלפנינו כדי להסביר את העיכוב בהכרעה בבקשות המקלט של יוצאי דארפור.

עינינו הרואות – לא זו בלבד שלא נקבעה מדיניות סדורה ביחס לטפול בבקשות המקלט והן תלויות ועומדות במשך שנים רבות, ההחלטות המועטות שנתקבלו ביחס למבקשי המקלט מייצרות תחושה של אקראיות ושרירותיות אשר מעמיקה את תחושת התסכול ואת הפגיעה בעקבות "הסחבת" בעיניינם של יוצאי דארפור שלא זכו לקבל מעמד מטעמים הומנטאריים, וממתינים עד היום להכרעה בבקשותיהם.

לא בכדי זכתה היתנהלות זו לתאור הלא מחמיא של "גרירת רגליים". תאור, שאותו אימצה גם חברתי השופטת וילנר.

...

ואולם, לאור כל האמור לעיל, ובייחוד לנוכח הפגיעה המתמשכת במבקשי המקלט יוצאי דרפור, אשר נובעת ממחדלה של המדינה לקבל החלטה בעניינם, אף אני סבורה כי הגיעה העת לקצוב למדינה זמן למציאת פתרון עבור מבקשי מקלט אלה, ומשכך אני מצטרפת לפסק דינה של חברתי בכל הנוגע למתן סעד זה. ברם, נוסף על מתן הסעד בגדרו נקצב פרק הזמן כאמור, ראתה הנשיאה להוסיף ולפסוק סעד נוסף שלפיו אם עד ליום 30.12.2021 לא יימצא ולא ייושם פתרון ל-2,445 יוצאי דרפור אשר הגישו את בקשות המקלט שלהם עד למועד הקובע, אזי יוענקו להם רישיונות לישיבת ארעי מסוג א/5 (סעיף 27 לחוות דעתה).

אם כן, אני סבורה כי חרף התנהלות המדינה בענייננו עד כה, לא הונחה במקרה דנן תשתית לביסוס החשש המוקדם כי המדינה תנקוט בצעד קיצוני כדוגמת הפרת פסק דיננו הקוצב את פרק הזמן לצורך מציאת פתרון למבקשי המקלט יוצאי דרפור.

לאור המקובץ, וכפי שצוין בפתח הדברים, אני סבורה כי עלינו להסתפק בסעד המידתי של קציבת זמן לשם מציאת פתרון למבקשי המקלט יוצאי דרפור, וכי אין מקום בענייננו לחרוג מהכלל ולהוסיף וליתן סעד גורף של הענקת מעמד מסוג א/5 לקבוצה כולה.

בהתאם לכך, נתבעים 1-3 מבקשים מבית המשפט לפסול את מומחה ביהמ"ש. לטענתם, ניסיון תיקון המעשה על ידי הבאת חוות הדעת מטעמם למומחה ביהמ"ש לאחר מעשה הנה לא מקובלת ולא יעילה (וראה האמור ברע"א 1834-18 שירותי בריאות כללית נגד פלונית).

סבורני, כי אין זה ראוי שהתנהלות הנתבעים כולל הסחבת וגרירת הרגליים באי תשלום שכ"ט המומחה ואי הצגת המסמכים במועד, תיגרום לעינוי דין נוסף לתובע, בהחזרת הגלגל שנה לאחור.

וכפי שקבע כב' השופט מינץ (בעירעור על פסק דינה של כב' השופטת שבח) ברע"א 5988/19 גבריאל מיכאל נ' מיכאל מיכלשווילי: "באיזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור ניצבים האנטרס הצבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט אל מול זכות גישת הערכאות של התובע". לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה וקובע כדלקמן: תצהירי התביעה  יוגשו לא יאוחר מיום 1.3.2029.

...

במקרה שלפני, בעקבות הפער הבלתי ניתן לגישור בין חוות הדעת מטעם הצדדים הוריתי לפני יותר משנה (ביום 19.11.18) על מינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש. החלטת המינוי מפרטת באופן ברור ומדויק את לוחות הזמנים אשר על הצדדים לדבוק בהם ובין היתר צויין: "...ב"כ בעלי הדין יעבירו למומחה טרם הבדיקה את שכרו וכן את כל החומר הרפואי שבידיהם, לרבות חוות דעת רפואיות, לא יאוחר מיום 28.12.18. על המומחה לציין בחוות דעתו מה היו המסמכים אשר עמדו בפניו בטרם מתן חוות-דעתו. " אני מקבל את טענת ב"כ התובע המלומד, כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעים.

שוכנעתי שחומרת הפגיעה בזכויות הדיוניות של ההגנה, אינה עולה על הפגיעה בתובע כתוצאה ממתן שיהוי נוסף בתיק.

אני מקבל את הטענה כי שליחת שאלות הבהרה למומחה, היא פתרון מספק, מה גם שהצדדים לא ויתרו על חוות הדעת מטעמם והנתבעים יוכלו להסתמך במהלך ההוכחות ובסיכומים המשפטיים גם על חוות דעת מטעמם.

וכפי שקבע כב' השופט מינץ (בערעור על פסק דינה של כב' השופטת שבח) ברע"א 5988/19 גבריאל מיכאל נ' מיכאל מיכלשווילי: "באיזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור ניצבים האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט אל מול זכות גישת הערכאות של התובע". לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה וקובע כדלקמן: תצהירי התביעה  יוגשו לא יאוחר מיום 1.3.2029.

האם עיכוב הנאשם בעת שניגש לקטנוע שהחזיק ברשות היה בלתי חוקי, ומשכך האם הדבר גורר את פסילתן של "ראיות הנגזרות" – סמים שנתפסו על גופו של הנאשם ובביתו והודאתו בהחזקתם, הגם שאין מחלוקת על חוקיות הראיות.

לאחר מכן ביצע השוטר סיור רגלי באיזור ממנו הגיע הנאשם, ופגש בבעליה של יחידת הדיור (להלן: "הבית") בה התגורר הנאשם, שכיוון את השוטר אליה במדויק.

עוד פירט הנוהל המעודכן רשימת עילות "סבירות" על בסיסן ניתן לפעול לפי סעיף 2 לחוק תעודת הזהות, להן הרלוואנטיים לענייננו: "(4)א(5) קיים חשש שבוצעה או עומדת להתבצע עבירה ומתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להצביע על מעורבות אפשרית של האדם בעבירה, ויש צורך לברר פרט מן הפרטים המפורטים בתעודת הזהות. כך למשל: א) היתנהגותו של האדם מצביעה על מעורבות אפשרית בעבירה או אפשרות להיותו עד לעבירה; ב) אדם נמצא במקום, בזמן ובנסיבות שניתן להסיק מהם שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה". ולענייננו, אני סבורה כי מחד גיסא, קמה לשוטר סמכות לבקש את הזדהות הנאשם בפניו לפי סעיף 2 לחוק תעודת זהות, משום קיומה של עילה סבירה שתכליתה בירור זהות הנאשם בזיקה למשימה שהוטלה על השוטר למניעה וחשיפת עבירות רכוש כלפי רכב.

בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת ד. בייניש (כתוארה אז)) קבע כללים לפסילת ראיה שהושגה שלא כחוק, אף אם יש בה לתרום לחקר האמת, במטרה שלא לפגוע בזכויותיו של נאשם במתן גושפנקא לאי חוקיות על ידי בית המשפט.

...

מחדל חקירה - אי רישום דו"ח פעולה בנוגע לטענת ב"כ הנאשם לקיפוח הגנת הנאשם היות שהשוטר עטר שנכח באירוע לא רשום דו"ח פעולה, אני סבורה שהצדק עם ההגנה כי מדובר במחדל.

סוף דבר הנאשם החזיק על גופו סם מסוג קנבוס במשקל של 5.04 גרם נטו, ובביתו סם מסוג קנבוס במשקל כולל של 157.97 גרם נטו, מחולק ל- 5 אריזות.

אשר על כן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה של החזקה בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים.

בית משפט השלום בקריות ת"פ 49079-11-23 מדינת ישראל נ' קוסוב(עציר) בפני כב' השופט יוסי טורס , סגן הנשיאה בעיניין: מדינת ישראל המאשימה יבגני קוסוב הנאשם גזר דין

עקב כך נפלה המתלוננת אך הנאשם גרר אותה על הארץ תוך שהוא אוחז בשערותיה.

מדובר בהתנהגות כוחנית ואלימה המבטאת אטימות ורוע ואשר יש בה אף אלמנט של השפלה, לא כל שכן כאשר הדבר נעשה במקום פומבי לעין כל. אדגיש עוד שגרירת המתלוננת על הריצפה אף גרמה לה לחבלות ושריטות מדממות ברגל, ללמדנו על אופי המעשה ומידת הכוח שהפעיל הנאשם.

עירעורו נדחה בבית המשפט המחוזי וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש; רע"פ 5080/20 ‏אביגל בן דוד נ' מדינת ישראל (27.7.2020), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים ותקיפה סתם כלפי בת זוגו ונידון לארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים.

הבאתי עוד בחשבון את גילו ואת הודאתו אשר ביטאה קבלת אחריות והפנמת הפסול שבמעשה.

...

ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש; רע"פ 5080/20 ‏אביגל בן דוד נ' מדינת ישראל (27.7.2020), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים ותקיפה סתם כלפי בת זוגו ונידון לארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים.

לסיכום הדברים, יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בגדרי המתחם ושאינו מצוי בגבול התחתון ממש (ראו בהשוואה: ע"פ 652/23 עבאס מחאג'נה נ' מדינת ישראל (24.4.2023); ע"פ 280/23 מדינת ישראל נ' Ibrahim Yahia Alnour Abker (18.5.2023), פסקה 9).

לסיכום הדברים אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 7 חודשים, החל מיום מעצרו 17.11.23 מאסר על תנאי למשך 5 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך שנתיים כל עבירת אלימות כלפי בן זוג.